השתלטות עוינת על משרד הבריאות
המהלך של ליצמן אולי יציל את שיניהם של הילדים, אבל תלוי באיזה מגזר. כי סל התרופות חשוב, אבל השקפת העולם החרדית חשובה יותר
מוקדם לדעת מה הסיבה האמיתית למעשה המגונה שביצע ליצמן בסל התרופות. הבה נמתין כמה חודשים ונראה איך תיקבענה התקנות לפיהן יוקצו הכספים. מיהם, מבחינה סקטוריאלית, הילדים שייהנו יותר. היכן יוקמו המרפאות המוזלות. כמה ייבנו בבני ברק ובירושלים וכמה בשדרות או אשקלון. שלא לדבר על ערערה או שפרעם.
ליצמן הוא סגן שר עם ביטחון ותיאבון. רק לפני שבועיים הוא הרשה לעצמו להתייצב בבית החולים ליד מיטתה של ילדה שנקבע מותה המוחי, על מנת לוודא שלא ינתקוה מהמכשירים. הילדה נפטרה, אמרו הרופאים, אתה מורה לנו לטפל בגוויה. אך ליצמן לא ויתר. הוא הורה להם להמשיך לעבוד. אם לא היה סגן שר, ייתכן שהיו קוראים לאנשי הביטחון.
גם כאן לא הייתה תמימות. לא מצוות ביקור חולים הטרידה את כבוד סגן השר, אלא הייחוס. הילדה המנוחה המונשמת הייתה בת למשפחה חרדית ידועה. הדי פרשת האם המרעיבה עדיין מתסיסים את המגזר אותו מייצג ליצמן. הפרשה נתפשת בעיני רבים שם כהתעמרות של לובשי החלוקים הלבנים בלובשי השחורים. הראיות מעניינות אותם פחות. גם העובדה שחייו של הפעוט שהורעב ניצלו לא שינתה את התמונה. ליצמן, הממונה על הבריאות למען השם, לא חשב שמתפקידו להגן על הרופאים. הוא שם בשם המגזר.
מי שתהה מדוע ביקשה יהדות התורה את משרד הבריאות דווקא, קיבל תשובה. כפי שעשה בהצלחה במשרד הפנים בשעתו, מנסה עתה הממסד החרדי למסד נהלים ולכפות סדר יום הלכתי צר, הלכתי על פי ההשקפה החרדית, על מערכת הבריאות במדינת ישראל. במכתב רשמי שהפיץ סגן השר לרופאים ב-3 בנובמבר הוא כותב כך: "...עמדתי הנחרצת, הנסמכת על ההלכה היהודית, קובעת כי קביעת מוות יכולה שתיעשה רק לאחר הפסקת פעילות הלב. כל עוד הלב פועם, נחשב האדם חי, על כל המשתמע מכך. כל גדולי הרבנים סבורים שכל פעילות, גם אם היא מתבצעת לאחר מוות מוחי, אסורה בתכלית".
ליצמן לא ביקש לעשות חסד עם הילדה. הוא לא שעה לרופאים, ודאי לא לפסיקות קונסרבטיביות ואורתודוקסיות רבות שמצדדות בעמדת הרופאים בשאלת קביעת שעת המוות. הוא ביקש לקדם אינטרס פוליטי חרדי שאם יאומץ יצמצם אף יותר את השתלות האיברים בישראל. בישראל, נזכיר, ממתינים להשתלת איברים למעלה מאלף ילדים ובוגרים. לפי הערכה, כמאה אנשים ימצאו את מותם
אך לליצמן סדר יום, והשקפת עולם, ואינטרס צר, וציבור מגויס, וביטחון עצמי גדול. במקביל ל"פסיקתו הרפואית" בעניין קביעת שעת המוות, ולמחטף סל התרופות, הוא מקדם יוזמה להפריד בין גברים ונשים בבתי החולים הפסיכיאטריים, צעד ראשון לקראת הקמת בתי חולים לנשים ובתי חולים לגברים. והוא גם יכול לזקוף לעצמו הישג נכבד נוסף: בזכותו, נסוגה הרבנות הראשית מהפתרון ההלכתי שנמצא בזמנו, מטעמי פיקוח נפש, להעתקת העצמות שהתגלו בשטח המיועד להקמת חדר מיון ממוגן בבית החולים באשקלון. ליצמן, הממונה כעת על כספי הציבור המושקעים בבריאות, מצא את המקור התקציבי והעתיק את חדר הטראומה למקום אחר. כי סל התרופות חשוב, אבל השקפת העולם החרדית חשובה יותר.
כהונתו של ליצמן כסגן שר הבריאות אינה אלא השתלטות עוינת. ברגל גסה, בבורות, בתאוות כוח לא מרוסנת הוא מאיים לשנות את מערכת הבריאות של מדינת ישראל עד שתתאים לערכי הפונדמנטליזם היהודי שהוא מייצג.
הכותב הוא מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
