לא היה נס גדול בוועידת האקלים
הדגלים הירוקים הורדו לחצי התורן בעקבות כשלונה המהדהד של הוועידה
אם ועידת קופנהגן הייתה מתרחשת לפני עשר שנים היה אפשר להגדירה כהצלחה. לא מעט קפיצות מדרגה התרחשו בה לראשונה: אמריקה של אובמה, להבדיל מזו של בוש, הייתה חלק מהמאמצים להגיע להסכם, הסינים התחילו להפנים שמנגנוני פיקוח יהיו חלק מהסכם עולמי, המערב משלים עם העובדה שיצטרך להיפרד ממיליארדים לטובת
העולם השלישי, ואפילו ישראל הצהירה לראשונה על כוונתה לקצץ בפליטות. הרבה דברים זזו בכיוון הנכון, אבל לאט מדי ומאוחר מאוד. רכבת ההתחממות כבר יצאה לדרך, והסכם עולמי מחייב ומקיף על הדרך לעצירתה-אין.
התנועה הסביבתית העולמית, ובעצם האנושות כולה, קיוותה שקופנהגן תסמן את סוף עידן הדיבורים ואת תחילת המעשים. אלא שעדיין יש הרבה על מה לדבר והרבה קצוות לסגור, ולא נותר אלא לקוות שהכל יקרה ב-2010.
מנקודת מבט ישראלית, צריך לקוות שההכרזה של הנשיא פרס (על קיצוץ 20 אחוז מהפליטות הצפויות ב-2020) לא תישאר בגדר מילים ריקות שתלויות בחלל האוויר הקפוא של בירת דנמרק. מותר לשער שממשלת ישראל תנסה לנצל את הכישלון הכללי ולמסמס את היעד שהציב פרס. לתנועה הסביבתית, לציבור הישראלי ולנשיא עצמו-אסור לתת לזה לקרות.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
