המוסר נוסע באוטובוס
כשהתודעה הצבאית מחלחלת לקיום האזרחי, אין פלא שיחסנו לפלסטינים משפיע על יחסנו לעובדים הזרים ולערביי ישראל
בארוחה זו שירתה את האורחים עובדת זרה שהגיעה לכאן ברישיון שמאפשר לה לעבוד בסיעוד ולא בשום עבודה אחרת. כשנחשפה הפרשה על ידי כרמלה מנשה ירדה העובדת הזרה למחתרת, מפחד שיסלקו אותה. ואילו המעסיק, שהוא גם שר הביטחון אהוד ברק, הגיב באומרו ש"מחפשים אותו, ומאיפה לו לדעת אם יש לה או אין לה רישיון?".
תגובתו הנרגנת של ברק הזכירה לי את תגובתו של סגן מלול מחטיבת כפיר, שהורשע גם הוא השבוע בתקיפה בנסיבות מחמירות ובהתנהגות שאינה הולמת קצין; וזאת למרות עדות של מפקד החטיבה אלוף משנה איתי ויינרוב, שהסביר בגילוי לב נדיר שההתנהגות של הקצין מלול היא התנהגות נורמטיבית כלפי הפלסטינים. כנות הלב של המפקד עלתה לו בהערה משמעתית בתיקו.
מלול נשפט, הורשע, וישב במעצר 64 ימים. כשיצא, לא התאפק ואמר דברים פחות או יותר כמו אלה של אהוד ברק על העובדת הזרה: "אז אם עכשיו אני הולך למילואים בשטחים, איך אני יודע מה אסור לי ומה מותר לי?". גם ברק וגם מלול הם ארכיטיפים של קצינים ישראלים מובילים ובכירים. מה שמבדיל ביניהם זה רק שאחד שילם את המחיר, והשני - שמדי חודש נתפס בהתייחסות אדנותית גאוותנית ואטומה מסוג חדש - אולי עוד ישלם. לשניהם כדאי לפנות שעה מזמנם כדי לשוחח עם דב חנין ועם חנה זוהר, שיסבירו להם, משפטית ומוסרית, איפה נמצא קו השבר בהתייחסות ההומאנית לאדם אחר.
התשובה פשוטה
האינפורמציה שהיו שומעים על חיי העובדים הזרים כמו גם על חיי הפלסטינים אולי הייתה מצליחה לחורר מעט את אותה שכבת פלדה, שמעוגנת בבסיס התודעה הצבאית ומחלחלת גם אל הקיום האזרחי.
הביטוי האכזרי ביותר של היחס שלנו לאחר נצרב בתחילת החודש בפסיקה התמוהה והאבסורדית של בג"ץ, שלא מתירה שעות מנוחה וחובת תשלום שעות נוספות לעובדי סיעוד שמטפלים בקשישים.
"מדובר בגברים ובנשים שמגיעים מהפיליפינים, ושהפרקטיקה היומיומית של החיים שלהם היא עבודה אין סופית מתישה פיזית ומנטאלית מול חולי אלצהיימר", מספרת זוהר. "אין להם יום ואין להם לילה, ועכשיו גם מותר לנו, האדונים הלבנים, לא לשלם להם שעות נוספות".
אחרי שסיימו לתאר את המציאות שבה חיים העובדים הזרים והפלסטינים מהשטחים, הגיעו חנין וזוהר לדבר גם על הערבים הישראלים. רק השבוע התפרסם
בעיתונים כי לצורך סלילת קו רכבת לצפון הארץ תופקענה מהם אדמות רבות - ולמרות זאת מתכנני הקו אינם דואגים שהרכבת תעצור גם ביישובים שבהם הם מתגוררים. בסרט הנפלא של מייקל מור, "קפיטליזם: סיפור אהבה", יוכל אהוד ברק להבין בצורה מסודרת, "למה מחפשים אותו?".
התשובה פשוטה וכוללת את היחס האדנותי שיוצא ממשרדו כלפי הפלסטינים והעובדת הזרה ללא הרישיון שמשרתת את אורחיו; אלפי שקלים שמאושרים על ידו לארוחות ומלונות פאר; ואפילו בחירה אמנותית לתלות בסלון ביתו צילום של קרלה ברוני עירומה על ברכי אביה. כל חלקי הפאזל האלה מרכיבים את דמותו כתמרור לנורמות פסולות. לעומת זאת, ברחוב אחד העם, סיים חנין להרצות, התנצל שהוא ממהר לכתוב ניירות לוועידת האקלים בקופנהגן, ובלי שומרי ראש ומאבטחים יצא בצעד קליל לרחוב כדי לתפוס אוטובוס הביתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
