משפחת ממן: דור שני לאהבה
תכירו את הבנות של משפחת ממן: לקרן שלושה ילדים בריאים והיא אם אומנת לילדה אוטיסטית מקסימה בת 6. את ההשראה היא קיבלה מהחותנת שלה, אנט, ששימשה אם אומנת לעשרות ילדים - ומגדלת היום ילדה בת 6 הלוקה בתסמונת דאון. משפחה לדוגמה
כשכולם מוכנים, עולים לרכב. הבנים יורדים ליד בית הספר, הקטנטונת נכנסת לבית ספר אחר, וההורים לבית ממן ממשיכים לעבודתם: קרן לפגייה בבית החולים סורוקה, ושמעון לסניף רשות הדואר. עם סיום עבודתו הוא אוסף את הילדים ומבשל עבורם ארוחת צהריים. ש' אוהבת ספרים. היא מבינה הכל, אבל מתקשה לדבר וללכת. היא מדברת במשפטים רצוצים, אבל קרן ושמעון מבינים אותה. אחרי הכל, אם הלב לא קשוב, אתה לא יכול לשמש כמשפחת אומנה לילדה אוטיסטית.
ש' ננטשה על ידי הוריה. קרן ושמעון ביקשו לקחת אותה תחת חסותם. זה לא אקראי. שמעון הוא בנם של אנט וחיים ממן, זוג הורי אומנה ותיקים מבאר שבע, שפתחו את ביתם ב-20 השנים האחרונות לעשרות ילדים, רובם חריגים ופגועים.
"כשהגעתי לבית של שמעון בפעם הראשונה, הבנתי שיש לי אוצר שופע טוב לב וזה מה שכבש אותי. הסתכלתי על אמא שלו, אבא שלו, האחים וילדי האומנה והתמלאתי חום. מצאתי את עצמי בתוך חממת פרחים צבעוניים שמלטפים אחד את השני ברוך. זה הקסים אותי. הריח כנראה דבק בי עד להחלטה לשמש אם אומנת בעצמי", אומרת קרן.
"אני זוכרת את היום הראשון שבו ראיתי אותה. ילדה רזה, יפהפייה, נראית רגילה לכל דבר. היא רצה אליי וחיבקה אותי כאילו מבקשת שאסכים להיות לה לאמא. לא יכולתי לסרב. המראה שלה, הכמיהה שלה לחום. ההחלטה הייתה ברורה, שזה הפרויקט שלנו".
חמותה של קרן, אנט ממן (56), עבדה בעבר בטיפול בילדים. אחת האמהות, פסיכולוגית במקצועה, סיפרה לה על ילדי רווחה שמשתוקקים לאהבה כפי שרק היא יודעת לתת. שיחת החולין ההיא שינתה את עולמה. "עזבתי את הטיפול בילדים רגילים וביקשתי לטפל בילדים שזקוקים באמת". גם אחרי שבעלה עבר צנתור ואירוע מוחי, הם לא ויתרו.
תינוקות רבים עברו אצלה: ילדים עם תסמונת דאון, ילדים מוכים או בנים להורים נרקומנים. "הילד הראשון שקיבלתי היה תינוק בן עשרה ימים עם תסמונת דאון, שההורים נטשו אותו.
היום הוא בן 25 עם פיגור קשה ואוטיזם. "הוא לא מתקשר עם אף אחד, אבל אני מרגישה שהוא כמו ילד שלי. הוא הולך למסגרת בבוקר וחוזר אחרי הצהריים. אני לא מוכנה לוותר עליו בשום פנים ואופן". פרט אליו, מגדלים אנט וחיים ילדה בת שש עם תסמונת דאון ומומים בלב, שאותה לקחו מבית החולים ברזילי. "היא ילדה מקסימה, יפהפייה. אני חולה עליה. למרות שיש לי 14 נכדים, היא ילדה מיוחדת בשבילי".
באופן עקרוני ילדי אומנה מגיעים לזמן מוגבל. הפרידה מהם לא כרוכה בקושי?
"זה קשה, בעיקר כשהם יוצאים לאימוץ. זה שובר אותי. אבל אני מוכנה לזה מראש. אולי זאת הסיבה שלא לקחתי ילדים רגילים, אלא רק חריגים. כשילד הולך לאימוץ - זהו. אין איך לבקר אותו".
ילד רגיל מחזיר אהבה. איך ילד עם אוטיזם קשה עושה את זה?
"הוא מחזיר אהבה יותר מילדים רגילים. לילד רגיל יש סיבות לחזור אל ההורים שלו. לילדים כאלה אין. הם מחזירים לך כפל-כפליים אהבה".
עד מתי תשמשי אם אומנה?
"עד שאלוהים יגיד סטופ. כל עוד יש לי כוחות, אני אמשיך ואתרום מכל הלב. חסרות משפחות אומנה, וחבל. אלה ילדים שמביאים אושר גדול מאוד. גם כשהם עצובים, הם תמיד מחייכים".
לבני הדור השני, קרן ושמעון, כאמור, שלושה בנים ביולוגים בריאים. בואו של דייר חדש לבית תמיד מעורר שאלות ואמוציות.
איך הילדים בבית מקבלים את כניסתו של דייר חדש שזקוק להרבה אהבה? באיזה מחיר הדבר כרוך? "על אף ההסברים לפני שש' הגיעה, מתברר שהם לא כל כך הבינו שזה הולך להיות אמיתי, ממשי ויום-יומי. אחות לכל דבר, שצריך לחלוק איתה את הכרית, המיטה, ארון הבגדים והספרים", מתוודה קרן. "השבוע הראשון עבר מצוין. הם שיתפו אותה והתחלקו איתה בכל, אחר כך התחילו הקשיים ואיתם ירידה בלימודים".
"מסתבר שאנחנו, כהורים אומנים, שגינו. בתחילה התרגשנו מאוד מכל מילה חדשה שיצאה מפיה של ש.' קיבלנו פידבקים מצוינים מהמורות בבית הספר והתלהבנו בכל פעם מחדש. השווצנו בהצלחה לעיני הילדים שלנו והחברים. אפשר לומר שנסחפנו. כשהבנו שהילדים מקנאים, החלטנו להתמתן. מה שיפה ומרגש הוא לעבור את הקשיים ביחד, לדבר עליהם בפתיחות וללמוד מהם. מה יותר יפה מלשמוע היום את הבן הקטן שלנו קורא: 'אמא, אבא, ש' אמרה 'אני רוצה לראות בוב ספוג'?. הם מתרגשים מכל התקדמות שלה".
מה החשיפה לילד עם מגבלות עושה לילדים הביולוגים שלכם?
"קודם כל פרופורציה, הם לא לבד בעולם. מתפתחת אצלם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד, סבלנות והסתכלות אחרת על עצמם ועל החיים החברתיים שלהם. הם מדברים בפתיחות רבה ומוכנים לתת הסברים לכל מי שמתעניין".
זה היה בבריכה בבאר שבע. ש' התיזה מים על אישה וילדה שהשתכשכו שם. זו הייתה הדרך שלה לשחק איתן. "תפסיקי!". פקדה עליה האישה. ש' המשיכה. "היי, ילדה, את חירשת? את מפגרת? תפסיקי אמרתי!", נבחה. "קוראים לה ש' והיא ילדה אוטיסטית", אמרה קרן בשקט. "בסך הכל היא ביקשה לשחק איתכם בבריכה. כשאוטיסט מבקש לשחק עם אדם אחר זה מרגש, כי זה לא קורה לה כל יום".
"לפעמים אני תוהה מי יותר אוטיסט. ש', או החברה שלנו. רוב בני האדם מרוכזים בעצמם. מרבית האנשים מתקשים, מגלים חוסר סבלנות, חוסר רחמים וחוסר ידע כלפי השונה", אומרת קרן. "אם כל אדם יתהה על קנקנו, הוא יבין שיש בו מום אחד או יותר. החברה בהתחלה בוחנת במבט, ואז דורשת לדעת באיזה סוג של פגם מדובר. כשניתנות התשובות הם סותמים את הפה מיד בתמיהה. יש גם כאלו שנוקשים שלוש נקישות על עץ שחס וחלילה לא יהיה כזה אצלם בבית, והם פשוט מתרחקים ממנה".
אחרים טופחים על השכם ומברכים על המעשה, אבל באותה נשימה בעיקר משתוממים. המשפט הכי נפוץ ששמעו בני הזוג ממן הוא "אני לא הייתי מסוגל במקומכם".
את ה"אני לא הייתי מסוגל" אפשר להמיר למספרים של ממש. כ-30 ילדים ממתינים היום בשירות האומנה של מכון סאמיט להורים כמו חיים ואנט, קרן ושמעון שיפתחו את ביתם בפניהם. המכון, שמפעיל את שירות האומנה בירושלים ובדרום, נמצא במצוקה של ממש במציאת מסגרות אומנה משפחתיות, שיתאימו לעולם הערכים התרבותי והדתי שבו גדלים הילדים במשפחתם הביולוגית.
אל בית ממן, כמו אל משפחות אומנה אחרות, מגיעה לביקור פעם בחודש עובדת סוציאלית שפתוחה לייעוץ יומיומי ולסיוע. נוסף לכך, ישנו שכר חודשי קבוע המסייע ברכישת ביגוד, ציוד לבית הספר ועוד. במקרים מסוימים קיימת אפשרות נוספת לחונך מסייע. משפחות האומנה מקבלות החזרים עבור חוגים, תרופות ויציאה לבתי מלון, השתלמויות וטיולים אטרקטיביים בחגים, פגישות משותפות עם משפחות אומנה ועוד.
ולשאלה המתבקשת: לא מדובר בנטל כלכלי?
"מה עוד את צריכה לתת? לחלק את המנה שאת ממילא מכינה בבוקר ובערב לעוד ילד? לחלק את המים החמים שיש בדוד ממילא? אני גדלתי בבית עם תשעה אחים. ישנו ראש וזנב. אנחנו שש נפשות בדירת ארבעה חדרים. יש לי על מה להתלונן? צריך לנסות להבין שלהיות משפחה אומנת לילד חריג זו חוויה לכל המשפחה, חוויה מלאת ריגושים. אנשים צריכים לחשוב שממילא יש בחיים הפתעות אחרות ושום דבר אינו צפוי. זה לא אותו הדבר?".
לדיון נוסף כנסו לפורום זכויות ומגבלות
נא להמתין לטעינת התגובות
