מי חיסל את סברה, המכשפה מטייבה?
פלסטינים, חרדים ושרים עלו לרגל לדירתה של סברה חאג' יחיא, שהבטיחה לחבר אותם לעולמות אחרים. 21 כדורים קטעו את המפעל המשגשג
מעריציה התייחסו אליה כאל פסיכולוגית, טענו שהקדימה את זמנה, שמחשבתה מודרנית מדי למגזר הערבי. הזכירו שלמדה סיעוד בימים שבהם נשים ערביות לא הורשו לצאת מהבית. אחד מהם השווה אותה לז'אן ד'ארק, ששילמה בחייה בגלל כשפיה. אלא שלא מעט מתושבי טייבה חששו ממנה, טענו שהרבתה לצעוק, שאיימה להטיל כישוף על כל מי שהרגיז אותה, שצברה אינספור אויבים מקרב הקהל המוסלמי האדוק וגם מקרב לקוחותיה המאוכזבים.
בשנה האחרונה הפכה למעין בנק מקומי של נשות טייבה, והחזיקה בביתה סכומי כסף גבוהים שהציתו את דמיונם של עבריינים מקומיים. מותה היה אכזרי: ב-1 בנובמבר, קצת אחרי חצות, נשמע קול נקישת אבן על דלתה. כשסברה הלבושה בפיג'מה הציצה דרך חלון הזכוכית שבדלת, פילח צרור יריות את ראשה. שני המתנקשים עמדו בחצר הבית וירו 21 כדורי אקדח ונשק אוטומטי. בחסות החשכה נעלמו דרך חצר הבית השכן.
אף שעבר יותר מחודש מאז, ממשיכות הרוחות להסעיר את העיר הקטנה. הכישופים, הכסף או העימותים עם הלקוחות יכלו לספק מניע בולט, ובכל זאת נעצר לפני כשבוע דווקא אחד מבני משפחתה, הילאל חאג' יחיא, נער בן 18 ללא עבר פלילי, שהתגורר בבית הצמוד עם אמו, אחייניתה של סברה.
הפרשה עדיין נחקרת ביחידה המרכזית של משטרת מחוז מרכז, אבל חלק מבני חמולת חאג' יחיא הנרחבת מאמינים כי הילאל רצה לסייע לאמו הגרושה לקבל לידיה את ביתה של סברה. בני משפחתו, מנגד, לצד רבים משכניהם, מכחישים את מעורבותו בכל תוקף. הילאל, כך הם טוענים, שהה עמם בבית בעת הרצח. למרות ההכחשה, עצור הילאל כבר תשעה ימים, ואמו
סברה בת ה-63 הייתה דמות לא שגרתית בנוף של טייבה. עוד בהיותה בת 18 ושמה תמאם, החליטה הצעירה הסקרנית ללמוד סיעוד בחיפה ולעבוד כאחות מוסמכת בחדר ניתוח, כאשר כל בנות גילה דיברו על שידוך ועל בישולים. בני משפחתה חששו שהתנהגותה תבריח כל חתן פוטנציאלי, אולם סברה הפתיעה את כולם כאשר בביתה התייצב סודקי, מתקין אנטנות טלוויזיה מבקה אל-גרבייה, שביקש את ידה משני אחיה הגדולים.
האחים לא התרשמו מהצעיר המאוהב, והפליאו בו את מכותיהם לאחר שהבינו שניהל מערכת יחסים רומנטית עם אחותם. רק לאחר מכן התרצו ואישרו את הנישואים.
הזוג הצעיר התגורר תחילה ביפו העתיקה, בקרב אוכלוסייה מעורבת, ושם התוודעה סברה לראשונה לקלפי הטארוט. אלא שבעלה והיא לא הצליחו להביא ילדים לעולם, ולכן החליטו לשנות אווירה ולעבור לבקה אל-גרבייה. למרות הכל, האהבה לא הצליחה להחזיק את בני הזוג ביחד. משפחתו של סודקי לחצה עליו לעזוב את סברה, בשננם את המשפט הערבי הידוע: "אם העץ לא נותן פרי, צריך לגזום אותו".
סודקי הציע כפשרה לשאת אישה שנייה, אך סברה התנגדה. לפני כ-30 שנה החליטו להתגרש, וסברה חזרה לטייבה. בתחילה נעה בין בני המשפחה, עד שאחיה, שמת בינתיים, הציע לה להתגורר בקומפלקס המשפחתי הממוקם בשכונה המזרחית אל-מצ'אסר.
האישה יוצאת הדופן, שדיברה ערבית, עברית, אנגלית, צרפתית ואפילו פטפטה מעט ברוסית, התאוששה במהרה מגירושיה והחליטה כי אינה זקוקה לגבר בחייה. היא סירבה לכל הצעת נישואים ופרנסה את עצמה מעבודות תפירה וממכירת מוצרי אוכל וסדקית שהונחו באחד החדרים. ואז הבינה שהמיסטיקה יכולה להפוך לקריירה מכניסה.
במקום ילדים היא גידלה חתולים, וחבריה סיפרו שהיא משתמשת בפרוותם לכשפים. לאט-לאט צבאו הלקוחות על דלת דירתה הקטנה. בבוקר באו לקנות בגדים או מזון, ובערב התעניינו בגורלם ובעתידם.
בהתחלה גבתה 200 שקל לפתיחה בקלפים, אחר כך האמירו הסכומים לאלפי שקלים. לקוחותיה רצו שתארגן להם זיווג, ביקשו להטיל קללה על שונאיהם, לפעמים התייעצו בנושאים עסקיים. בספרייה הקטנה נערמו ספרי כישופים, בארון הוטמנו תמונות שעל בעליהן הוטל כישוף.
בני המשפחה, המתגוררים בצמידות לביתה של חאג' יחיא, ניסו להניאה ממעשיה, הזהירו שההתעסקות שלה עלולה להסתיים ברע, שהיא לוקחת תפקיד השמור לאלוהים. במקביל התוודעו בני המשפחה ללקוחות המאוכזבים.
"סברה הייתה בודדה, ולא מקובל במגזר שלנו לראות מצעד של גברים שנכנסים ככה לבית של אישה, לפעמים עד 03:00 לפנות בוקר", מספר אחד מהם. "היו פה חרדים, וגם אנשים מהשטחים. ידענו שכולם מגיעים לכישופים, ודאגנו. לפעמים הגיעו לכאן לקוחות וצרחו ששילמו לה כסף, אבל לא יצא כלום מהכישוף. כל השכונה שמעה את הצעקות של הגבר מקלנסואה שטען שהיא מפרידה בינו ובין אשתו.
"הזהרנו אותה שהיא תיפגע, שתקבל עונש חמור וכואב. אבל אי אפשר היה להגיד לה כלום, היא הייתה עצמאית מאוד, שונה מהנשים בטייבה. ישר צעקה ואיימה שתתלונן עלינו במשטרה או שתטיל עלינו כישוף. פחדנו. היא התעסקה עם דברים האסורים על הדת, וראתה רק את הכסף של האנשים שהיו מכורים לכישופים שלה. אפילו את הבית לא נתנה לאף אחד לנקות לה. רק אחרי מותה הבנו שכדי לעשות כישופים צריך סביבה מלוכלכת".
מאמציהם של בני המשפחה רק הרחיקו את סברה. לפני כשנתיים, התלוננה במשטרה. טענה שמנסים לקחת את כספה. לפעמים ישבה איתם בחצר, שתתה עמם תה. אבל מעולם לא חשפה את לבה או את געגועיה ליפו. רק למעט מקורבים סיפרה שהייתה רוצה שוב להתגורר בתל אביב. לכן גם שינתה את שמה מתמאם לסברה - סבלנות - וציינה בפני אחד מחבריה שהשם מזכיר לה צליל עברי.
הכניסה לדירת שני החדרים של סברה נעשית מחלקו האחורי של הקומפלקס. הגינה הקטנה מוקפת החומה מכוסה בוץ. על הקיר עדיין נשען סולם ששימש את המתנקשים בכניסתם לחצר. דלת המתכת של הדירה וחלון הזכוכית הכתום שמעליה מחוררים מעשרות קליעים. התקרה מלאה בנתזי דם.
באחד החדרים מתגוללים חוטים צבעוניים, עדות לאהבתה הישנה של סברה לתפירה, ובחדר השני זרוקים דפים עם סימנים שונים ששימשו אותה לכישופים. רק הצלחת הלבנה הגדולה נעדרת. אחת מחברותיה נזכרת כיצד הייתה שמה זית במרכז הצלחת, מניחה סביבו פתקים עם שמות של מלאכים וקוראת לשטן לעזרתה.
"אני זוכרת כיצד הגיעה אישה עם שיניים עקומות ובולטות", מספרת אחת מחברותיה בחיוך. "במקרה הייתי שם וראיתי שסברה הוציאה צלחת גדולה וקראה לשטן. אמרה שהיא מצווה עליו לתקן לה את השיניים. לא התאפקתי ופרצתי בצחוק. סברה התעצבנה ואמרה לי לשתוק או לעוף משם. אחר כך היא קיבלה הרבה כסף. אין לי מושג למה רצחו אותה באכזריות כזו, אני רק יודעת שלא מתאים לה למות, בטח לא בגלל כשפים. אף אחד לא הכריח את הלקוחות לבוא אליה".
אחד מבני המשפחה מתייחס לכישופים בחיוך. "היא הייתה אישה עם כוחות מיוחדים, אבל לא כמו שכולם חושבים", הוא אומר. "הייתה לה יכולת להרגיע אנשים, כמו פסיכולוגית. כשהיה לי קשה הייתי מתייעץ איתה, היא אשת העולם הגדול. הנשים פה מדברות על ילדים ובישולים, אבל סברה ניתחה את נפש האדם. רק פעם אחת היא קשקשה משהו על כף ידי ואמרה לי להסתכל עליו כמה שניות עד שיגיע מלאך שיכוון אותי. הסתכלתי ולא קרה כלום. צחקתי, לא לקחתי את זה ברצינות".
גם בת משפחה אחרת שוללת את נושא הנקמה על רקע הכישופים, ומזכירה את מנהג הג'מעייה כגורם היכול להביא למותה של סברה. על פי המנהג שהגיע ממצרים ונפוץ בקרב הערבים, הופכת אחת הנשים למעין בנק. עשרות נשים מפקידות בידיה מדי חודש אלפי שקלים, וכל ראשון בחודש מקבלת לידיה אחת הנשים את כל הסכום. כמה שעות לאחר שנרצחה הייתה סברה אמורה לחלק את הפדיון. אלא שהכסף נעלם. "שיחפשו את הגנב", היא אומרת בנחרצות. "כולם דיברו על הכסף שהסתובב אצל סברה. בטח מישהי גנבה אותו ממנה וכשסברה ביקשה שתחזיר, היא שלחה אליה את המתנקשים".
כמה שעות לפני הרצח ביקשה אחת מאחייניותיה שתתקן עבורה שמלה שרכשה לחג הקורבן. סברה הייתה עייפה, ביקשה לחכות למחר. היא לא הספיקה. בדרכה למיטה שמעה נקישת אבן על הדלת. אחד השכנים שמע והציץ מהחלון.
חקירת הרצח הועברה למפלג התשאול בימ"ר מרכז, בפיקודו של סגן ניצב עופר מועלם. בדיוק חודש לאחר ההתנקשות נעצר הילאל חאג' יחיא. הוא התעקש שהיה בביתו עם בני משפחתו, אך המשטרה אינה מאמינה לו. חומר מודיעיני שאספו מצביע עליו. בקרוב, הם מאמינים, יוגש נגדו כתב אישום.
"זה ממש לא הוא", מתרעמת אחת מבנות משפחתו. "כששמענו את היריות הילאל היה איתנו, ראיתי אותו במו עיני, הוא היה בהלם. איך יכול היה לברוח מהזירה ואלהגיע הביתה בחמש דקות?". אחת השכנות מסכימה. "הילאל סיפר שכאשר נשמעו היריות הוא התחיל לזחול על הרצפה", היא טוענת. "לא היה לו נעים שהוא מפחד. אין שכן שלא ראה אותו במקום. בשביל מה שיהרוג את סברה, בגלל הכשפים? שמענו על הסיפור של הדירה לאמא שלו, אבל זה שטויות. יש להם איפה לגור. לא מתאים לתושבי טייבה לרצוח ככה, זה בטח מישהו מקלנסואה, שהתעצבן על הכישופים כי היא הרסה לו את החיים".
הסנגורית של האם, עו"ד אורית חיון, מסרה כי בין אמו של הילאל לסברה שררו יחסים טובים. "מרשתי נעצרה ללא סיבה", טענה. "היא הותקפה בעת המעצר, בגדיה נקרעו, והיא שוחררה כעבור יממה רק כדי שתשפיע עליו להודות. בכוונתנו להגיש תלונה במחלקה לחקירות שוטרים כדי לבדוק את נסיבות מעצרה ואת תקיפתה".
גם סנגוריתו של הילאל, עו"ד תרצה קינן מהסנגוריה הציבורית, מכחישה. "הילאל נחקר מספר פעמים ולא שינה את גרסתו", אמרה. "הוא היה בבית בזמן היריות, ויצא כמו כולם לראות מה קרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
