הגורל האכזר של יערות הגשם באינדונזיה
יערות בגודל של 50 מגרשי פוטבול נעלמים מדי שעה באינדונזיה. הכפריים יודעים כי כריתת העצים מאיימת על סיכויי הישרדותם. כתב זר
חצי האי קמפר היה פעם יער גשם בתול, אחד מהאזורים מגווני החיים בעולם. האזור הפך כעת למישור חסר חיים, שבקרוב יישתל מחדש עם גידול אחד בלבד.
85 אחוז מיערות סומטרה כבר נעלמו. מה שעוד נותר, נעלם בקצב מפחיד – אזור בגודל של 50 מגרשי פוטבול נעלם בכל שעה, לפי נתוני גרינפיס והארגון למזון ולחקלאות של האו"ם.
בתווך לכודים כפרים קטנים כמו טלוק מרנטי, ששוכן ליד נהר קמפר בסומטרה. עם עלות השחר, הדייגים יוצאים אל ערפילי הבוקר. גדות הנהר מתעוררים לאט לחיים, כאשר התושבים באים לצחצח את שיניהם במים. הרגיעה של הבוקר מופר על ידי צווחות הילדים שבאים להקציף את גופם לפני שהם קופצים פנימה.
"הקהילות כאן מכירות בחשיבות של היערות עבורן. הם משתמשים בעץ כדי לבנות את בתיהם ואת סירות הדיג שלהם", אומר בוסטר מייטר, פעיל גרינפיס. "אם היער נעלם, זה אומר שגם פרנסתם נעלמת".
הארגונים הסביבתיים אומרים כי מה עומד על כף המאזניים הוא הרבה יותר מזה. אדמת הכבול של חצי האי קמפר מחזיקה יותר פחמן מאשר בכל מקום אחר בעולם. בגרינפיס מעריכים כי אם המטעים ישתלטו על כל חצי האי - כ -1.7 מיליון אקרים (700 אלף דונם) - כמות דו תחמוצת הפחמן שתשוחרר תהיה שווה ערך של 1.6 מיליארד טיסות טרנס-אטלנטיות.
במרכזו של המאבק המורכב בין השימור לבין ההרס ניצבים הכפריים. אדם בשם יוסוף אומר שמשפחתו נמצאת כאן במשך ארבעה דורות ושרדה בלי החברות הגדולות והבטחות הגדולות שלהן.
"היער הוא נחלת אבותינו; אבותינו הגנו על היער הזה", הוא אומר. קולו רועד, דמעות מתחילות לרדת. "לא נשאר שם דבר להיות גאה בו, אם היער נעלם, אנחנו נילחם - נילחם בכל חברה שתנסה להרוס את היער שלנו".
חברת אחת כזו היא אסיה פסיפיק משאבים, אחת מחברות הציפוי והנייר הגדולות בעולם. ביוני האחרון, מנהיגי הקהילה כתבו לחברה, וביקשו שתעזוב את הקרקע למען הנכדים שלהם.
החברה מוסרת שהעבודות מביאות 20 אלף משרות פיתוח בר
"המטעים לא פותחו בכל אותם שטחים שניתנו לנו על ידי הממשלה. תהליך מיפוי זהיר מאד מתנהל לפני שאנחנו מתחילים את כל הפיתוחים", אמר פרנקלין. "חצי האי קמפר הוא אזור שבו ערכי השימור מאוימים ביותר, ואנחנו בהחלט מודעים לזה. המפתח הוא איך מנהלים ומתחזקים את אותם ערכים".
הוא הסביר כי המודל שמציעה אסיה פסיפיק מבוסס על איזון של חששות כלכליים, חברתיים וסביבתיים. הפתרונות, אומרת החברה, יקטינו את פליטת דו תחמוצת הפחמן וימקסמו את היתרונות לקהילות הסמוכות.
ההבטחה לחיים טובים יותר מבחינה כלכלית מהווה פיתוי רב עוצמה עבור חלק מתושבי הכפר העניים ביותר. יוסוף מודה כי יותר ויותר כפריים, במיוחד הדור הצעיר, מתפתים על ידי החברות. "אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אין לנו כוח, אין לנו השכלה, אין לנו כסף. הם מפצלים אותנו".
העימות הוא כל כך מתוח שסימסואר, מורה בבית הספר אשר מצדד בחברות, הסכים לדבר עם CNN, אבל רק הרחק מעיניים סקרניות. "החברה התחייבה לפתח מטעים בשבילנו, בשביל העתיד שלנו" אמר. "הם יבנו מתקני ציבור שאנחנו צריכים. לדוגמה, מסגד. הם ייצרו הזדמנויות עבודה חדשות עבורנו".
ועדיין הוא אומר שהוא רוצה שארגונים בינלאומיים ללא כוונת רווח יהיו מעורבים, במקרה שהחברות לא ימלאו את הבטחותיהן.
בוסטר מגרינפיס אומר שהחברות מבטיחות רק בשביל ההונאה. "אני עצוב מאד לשמוע את השיחה הזאת," אמר בוסטר בעקבות ההערות של המורה. "למה? כי אני מאמין שהאדם הזה כבר הושפע על ידי החברה. אני מנסה לתת להם דוגמאות של כפרים אחרים שבהם עדיין אין עסקה - אין ביצוע של הבטחות החברה, אבל החברה כבר כרתה את היער".
עבור בוסטר, מדובר במשהו אישי. הוא מהמחוז האינדונזי של פפואה, שם גדל כשהוא צופה באנשים שלו מאבדים את אדמתם לחברות גדולות. "יש אנשים שמתו כדי להגן על אדמתם", אמר. "זה נותן לי את הרוח להמשיך להילחם".
באינדונזיה יש חוקים נוקשים כדי לשלוט על כריתת יערות, אך הארגונים הסביבתיים אומרים שאינם נאכפים מספיק. נשיא אינדונזיה, סוסילו במבנג יודה ויונו, התחייב באחרונה להפחית את פליטת גזי החממה, ואינדונזיה יכולה להפיק תועלת מהשוק הגדל של אשראי פחמן אם היא תשמר את היערות שלה.
גרינפיס הוא בין הארגונים הסביבתיים הרבים שקוראים לממשלה לפרסם מורטוריום על הוויתורים למען המטעים, לפני שיהיה מאוחר מדי. אם היערות אינם מוגנים, "אנחנו לא נצליח להגן על העתיד שלנו," אמר בוסטר. "זה אומר שאנחנו לא נצליח להגן על העולם שבו אנו נמצאים חיים. זה אומר שאסון מתקרב אלינו".
ארווה דאמון היא כתבת של רשת CNN.
נא להמתין לטעינת התגובות
