מגרש הרוסים: אני לא חושש להביע דעות
ד"ר יעקב ברקוביץ', שעלה מטשקנט בשנת 90' אוהב חומוס, לא מאמין בשלום ורגיל לחוצפה הישראלית. חוזרים אל העלייה הגדולה
עיסוק: מומחה בכיר במטה אגף הייצור בחברת החשמל.
מצב משפחתי: "נשוי למילנה, רופאה שעשתה הסבה לרפואה הומאופתית, אב לשלושה ילדים 37 ,32 ,25 (כולם בנים. רציתי בת, אבל לא יצא), וסב לארבעה נכדים. הבן הבכור מתגורר בארצות הברית (יכולנו בקלות לעבור לשם, אבל אנחנו רוצים לגור פה)".
ד''ר יעקב (יאשה) ברקוביץ' צילום: יוסי אלוני
תאריך עלייה: "נובמבר 1990. עלינו כל המשפחה מאלמאטה. תכננו לבוא לישראל כבר בשנת 78', אחרי שעשיתי דוקטורט בלנינגרד, היום סנט פטרבורג, שם למדתי הנדסת תחנות כוח וחום. בימים ההם בשביל לבוא הנה היינו צריכים לקבל אישור מההורים. אמא של אשתי לא רצתה לתת לנו אישור כי היא הייתה קומוניסטית וחשבה שלא יהיה לנו טוב בישראל.
תמונה ראשונה בישראל: "הגעתי הנה כתייר ודבר ראשון עשיתי השוואה. לא הבנתי איך מדינה שאין לה נפט, פחם או מתכת כל כך יפה ויש בה הכל, ואיך ברוסיה שיש לה הכל-אין בה בעצם שום דבר. אחרי שעליתי אני זוכר שהתלהבתי מקלמנטינות, תפוזים ותותים. עליתי בדיוק בתקופה הזאת של השנה ואני זוכר את הריח של ההדרים".
חלום לעומת מציאות: "שם חשבנו שפה זה פחות מודרני, שזה יותר כמו מדבר. ואז ראיתי שזה מאוד מודרני, זה היה מפתיע לטובה".
מסלול קליטה: "משדה התעופה נסענו ישר לכפר סבא, דודה של אשתי סידרה לנו דירה. חיכיתי לקבל את כל האישורים מחברת חשמל כדי שאתחיל לעבוד, אז יצא שבערך שבוע ניקיתי רחובות. זה לא נורא. זה הריח של המדינה, מה קרה?".
חוצפה ישראלית: "אם אומרים שאסור משהו אז דווקא הולכים ודווקא עושים. לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה משגע אותי. פעם היו יושבים באוטובוסים עם הרגליים על הכיסאות. היום כבר אין את זה, זה טוב".
שפה: "אוי, זה קשה. אני גם לא כל כך טוב בשפות וגם לא באתי צעיר ועד היום זה קשה לי. אבל אני קורא וכותב עברית. עם הילדים והנכדים מדברים רוסית, זה חשוב. היום אני כבר נותן בעבודה הרצאות בעברית. לאנשים כאן אין את המומחיות בתחנות כוח. מהנדסים כאן באים מרקע של הנדסת מכונות או חשמל, אז אני וחבריי בחברת החשמל מלמדים אותם. בהתחלה עזרו לי עם השפה, אבל הידע שלי זה מה שחשוב".
חופשות בארץ: "אנחנו אוהבים לנסוע למלונות באילת וים המלח".
טלוויזיה: "ערוץ תשע וערוץ 10, קצת ערוצים אחד ושתיים וערוצים רוסיים. בעיקר סרטים וגם ערוץ ההיסטוריה.
מוזיקה: "בעיקר רוסית, קלאסית, קונצרטים, דודו פישר. וגם עפרה חזה, אפילו ברוסיה היה לי תקליט שלה. אנחנו אוהבים לראות תאטרון, רוסי, יידיש שפיל, אבל גם הקאמרי והבימה".
חומוס: "בטח. אני אוהב חומוס עם טחינה. היום למשל אכלתי בחיפה בחדר האוכל של העבודה".
למי הצבעתי: "בנימין נתניהו, חשבתי שצריך לתת לו קצת יותר כוח. בפעם הקודמת לליברמן, אבל תמיד ימין. שהאנשים של שלום עכשיו ילכו לגור בעזה אם הם כל כך אוהבים את הערבים. וגם התקשורת שמאלנית, חבל שלא הולכים בקו של ביבי".
פוליטיקאי מוערך: "עד ההתנתקות הייתי מאוד מבסוט משרון. בזכות מה שעשה במלחמת יום כיפור אנחנו עדיין כאן".
שטחים תמורת שלום: "איזה שלום, עם ערבים אפשר לעשות שלום? הם לא רוצים שלום, הם לא צריכים את זה".
מה ישראל שינתה בי? "אני יכול לדבר הרבה יותר חופשי מבחינה פוליטית בלי לחשוש להגיד את הדעות שלי. עוד יש קצת ברקסים, אבל זה משתחרר. הבן שלי הצעיר הוא שמאלני, אבל הבכור והאמצעי-תודה לאל-ימניים.
כשרות: ?לא שומרים.
חגים: אנחנו חוגגים את כל החגים הישראליים, כל המשפחה יחד. בחגים גדולים אני הולך לבית כנסת וצם ביום כיפור. אבל החג שאני הכי אוהב זה יום עצמאות. זה חג של המדינה שלי. פעם בעבודה מישהו שאל אותנו:
'אתם יודעים איזה יום היום?' אני ידעתי שזה כ"ט בנובמבר, כשהאו"ם הצביע בעד מדינה. הבוס אמר: 'איך זה שהרבה ישראלים לא יודעים ויעקב שעלה מברית המועצות ולא נולד כאן יודע'. זה היה מצחיק".
אלוהים: "לא מאמין, אבל אני חושב שיש משהו. אי אפשר להגיד שאין מי שעוזר לנו".
ליד המיטה: אני קורא ספרים ברוסית וגם עמוס עוז ומאיר שלו, אבל ברוסית. הבאתי הרבה ספרים מרוסיה ואנחנו מחליפים בין חברים".
דעות קדומות: "אני לא סובל מזה. אם אומרים לי בעבודה: 'רוסי' זה רק בצחוק, לא רציני".
אופנה: כשהתחלתי לעבוד תמיד באתי עם חליפה, עניבה וז'קט ואנשים הסתכלו עליי כמו משוגע. לאט לאט הורדתי את העניבה ואחר כך את הז'קט. אבל מה שאני רואה היום זה שבעבודה מתלבשים כבר יותר מכובד, גם נשים וגם גברים. לקחו את זה מהתרבות של הרוסים, ראו שזה יותר יפה להתלבש".
מה יש לי תמיד בכיס: מסרק.
למה אני מתגעגע? ביקרתי הרבה פעמים באלמאטה ואפילו לא התקרבתי לבית שגרנו בו. זה כבר לא מעניין אותי, זה רחוק ממני. לפעמים קצת להרים. בעיר שלי, באלמאטה, יש הרים כל כך יפים, כמו בשווייץ. אני קצת מתגעגע למזג אוויר כזה ולהרים. אבל כשאני חוזר, אני תמיד מרגיש שאני חוזר לבית שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם