משפט דמיאניוק השני: לישראל יש מה ללמוד מגרמניה
קשה לתפוס את גודל המחדל שהביא לזיכויו של דמיאניוק בישראל. נותר רק לקוות כי דווקא בגרמניה, מקום הולדתו של הרייך השלישי, ייצא הצדק לאור
שופטי העליון לא שיערו לעצמם עד כמה אמירתם זו תתגלה כאמת בשנת 2009. יותר מעשור ומחצה אחרי הזיכוי הדרמטי, שעורר גלי ביקורת עצומים בארץ ובעולם, שב השבוע דמיאניוק לספסל הנאשמים - הפעם בבית המשפט במינכן שבגרמניה. דמיאניוק נאשם כי סייע לרצח של 27,900 יהודים במחנה ההשמדה סוביבור.
המשימה המוטלת על התביעה בגרמניה קשה בהרבה מזו שהייתה לתביעה בישראל: רק 70 ניצולים שרדו את זוועות סוביבור, בודדים מהם חיים עימנו כיום. מרבית העדויות הן של ניצולים שנפטרו בינתיים, ולכן ייקראו מהכתב. גם אלה שעדיין בחיים יתקשו בוודאי בשל גילם המתקדם לזהות את דמיאניוק, כפי שיכלו לעשות זאת לפני 21 שנה. מנגד, לתביעה בישראל היו 60 עדים, באמצע חייהם, שיכלו באופן ברור וחד-משמעי לזהות את דמיאניוק כ"איוון האיום" מטרבלינקה ולשפוך את ליבם בפני בית המשפט.
קשה לתפוס את גודל המחדל שהתחולל במערכת המשפט הישראלית בכל הנוגע לפרשת דמיאניוק. רשלנות של התביעה, כללים פרוצדוראליים נוקשים ושיקול דעת שיפוטי לא מאוזן הובילו בסופו של יום לזיכוי של מי שנחשב לכאורה לאחד הפושעים הנאצים האכזריים ביותר.
בשנת 1975 הגיע לידי רשויות החוק בארצות הברית מידע, שלפיו תושב המדינה, ג'ון דמיאניוק, שיתף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה. תחילה הוא סופח לכוחות האס-אס בטרבלינקה ובהמשך שימש כשומר במחנה סוביבור. במשרד המשפטים האמריקני החליטו לבדוק את אמיתות המידע הרגיש ושלחו לישראל תמונה של דמיאניוק, שנלקחה משאלון שמילא שעה שביקש להגר לארצות הברית בשנת 1951.
בישראל הוחלט להציג את התמונה בפני ניצולים מטרבלינקה. כולם - בלי יוצא מן הכלל - זיהו כי האדם שבתמונה הוא לא אחר מאשר "איוון האיום", חבר "סגל המוות" בטרבלינקה. כעבור זמן מה הוצגה בפני אותם ניצולים תמונה קודמת של דמיאניוק
לאורך המשפט התמקדה התביעה בעיקר בפשעיו של דמיאניוק בטרבלינקה, ולא התעמקה כראוי במעלליו כשומר בסוביבור. התובעים סברו כי ריבוי הניצולים ששרדו את טרבלינקה ושזיהו את דמיאניוק כ"איוון האיום" יספיקו לשם הרשעתו. קשה היה יותר למצוא ראיות בכל הנוגע לסוביבור - ועניין זה הוזנח. התנהלות זו של התביעה התגלתה בשלב מאוחר יותר של המשפט כטעות טרגית.
עדויות הניצולים במשפט, שהוקרנו מדי יום על מרקעי הטלוויזיה, זעזעו את המדינה וחשפו לראשונה את אכזריותו הבלתי-נתפסת של "איוון האיום". אחד הניצולים, פנחס אפשטיין, זיהה את דמיאניוק על ספסל הנאשמים, וזעק "זהו האיש!". לאחר מכן הוא סיפר לשופטים בהתרגשות: "איוון הזה היה מופיע מתוך החדר והיה מכה בנו מכות רצח עם הצינור. לפעמים היה מופיע עם חרב, לפעמים היה מופיע עם כידון והיה מפצח גולגולות, היה חותך אוזניים, היה מתעלל באסירים". הקהל מחה דמעה. לימים סיפרה השופטת במשפט דליה דורנר שהיא שוכנעה לחלוטין כי לפניה יושב "איוון האיום" מטרבלינקה.
קצת יותר משנה לאחר תחילת המשפט, ביום 18 באפריל 1988, הכריעו שופטי המחוזי פה-אחד: "מצאנו שהנאשם הוא 'איוון האיום', מעשיו הוכחו בפנינו". על דמיאניוק נגזר עונש מוות. ההגנה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון. בערעור הוצגו ראיות חדשות, שהטילו ספק בכך כי דמיאניוק הוא אכן "איוון האיום" מטרבלינקה. כיוון שבמשפט הישראלי מידת ההוכחה הנדרשת להרשעה בפלילים היא "מעבר לכל ספק סביר", נאלצו שופטי העליון לזכות את דמיאניוק מחמת הספק.
על אף החלטתם, נותרה בקרב השופטים התחושה כי דמיאניוק הוא פושע שנמלט מאימת הדין - רק בשל יושרו של הדין הישראלי. בדבריהם ציינו השופטים כי: "הוואכמן (שומר במחנה) דמיאניוק יצא זכאי מלפנינו". בעקבות אמירה זו הוגשו למחרת היום תשע עתירות לבג"ץ, בדרישה לדון את דמיאניוק על היותו שומר במחנה סוביבור. בג"ץ דחה את העתירות בנימוק שלא ניתנה לנאשם הזדמנות נאותה להתגונן מפני טענה זו.
לו הייתה התביעה טורחת לפרט כראוי את פשעיו של דמיאניוק כשומר בסוביבור, ולא להסתפק רק באלה שביצע בטרבלינקה, ניתן היה לפחות להרשיעו בגין מעשיו הרצחניים בסוביבור. התביעה לא התאמצה מספיק - ובכך כשלה. גם החלטת בית המשפט לא לשפוט את דמיאניוק על מעשיו בסוביבור טעות ביסודה, שכן בעקבותיה נוצר מצב בלתי-מאוזן, שבו כללי הפרוצדורה – והם בלבד – גברו על ערכים חשובים אחרים, כגון חשיפת האמת ועשיית צדק. במקרה כה קיצוני של פשעים נגד העם היהודי ראוי היה לשקול איזון אחר בין הערכים, ולהעדיף את עשיית הצדק על פני דבקות נוקשה בפרוצדורה.
לרשויות החוק בישראל יש הרבה מה ללמוד מגרמניה. התביעה הגרמנית הצליחה לדלג עד כה ביעילות רבה מעל מהמורות רבות על מנת להביא להסגרתו של דמיאניוק מארצות הברית ולהעמידו לדין על אף גילו ומצב בריאותו. צדק הנשיא פרס שאמר השבוע ש"גם באיחור, הצדק חייב להיעשות". נותר עתה לקוות כי דווקא בגרמניה, מקום הולדתו של הרייך השלישי, ייצא הצדק לאור.
נא להמתין לטעינת התגובות
