הזמן עמד מלכת: 25 שנה לאסון בופאל
אלפי אנשים נהרגו באסון התעשייתי הגדול בהיסטוריה. עד היום המפעל מתנער מאחריות, האיזור לא טוהר מדליפת הגז והאסון הפך את העניים הגרים באיזור לעניים יותר
כשהופעלה הסירנה המתריעה מפני דליפה, כבר לא ניתן היה להשתלט על הגז, שהתפשט במהירות באזורים הסובבים את המפעל, וגרם לתושבי האזור נזק מיידי. לאסון בופאל, שזכה לכינוי המפוקפק "האסון התעשייתי הגדול ביותר בהיסטוריה" היו תוצאות הרסניות: באותו הלילה מתו בין 7,000 ל-10,000 אנשים. בשנים הבאות, הלכו לעולמם עוד כ-15,000 בני אדם שנפגעו מדליפת הגז.
אין זה מפתיע שהמפעל, אשר 25 שנים אחרי האסון עדיין עומד על תילו, ממוקם בעיבורה של שכונת העוני הגדולה של בופאל. כשאירע האסון, הראשונים שנפגעו היו תושביה העניים של השכונה, שעד אז כלל לא ידעו שבלב שכונתם עומד מפעל הדברה שבו חומרים רעילים.
תושבי האזור שנפגעו בצורה החמורה ביותר הם גם אלה שלא יכלו להרשות לעצמם לממן טיפול רפואי. במהלך השנים, פיתחו אלה שנחשפו לגז תסמינים נוספים: סרטן, נכויות שונות והפרעות נפשיות. כל אלה השפיעו לרעה על כשירותם של הנפגעים לעבוד ולפרנס את בני משפחתם. באסון איבדו משפחות רבות גם את חיות המשק שלהן – שהיו במקרים רבים מקור הכנסתן העיקרי – לאחר שהחיות מתו גם הן כתוצאה מהחשיפה לגז.
אם כן, האסון – כמו רוב האסונות – הפך את העניים לעניים יותר. ומה באשר לעשירים? במהלך 25 השנים האחרונות התחמקה בעלת המפעל, חברת יוניון קרברייד (אשר כיום נקראת "דאו כימיקלים"), מקבלת אחריות
למרות שאלפי בני אדם מתו ואחרים עוד סובלים מהשפעותיה של הדליפה, הכחישה חברת יוניון קרברייד כי החומר שדלף מהמיכליות הוא רעיל ומסוכן. יתר על כן, עד ליום זה לא פרסמה החברה רשימה מפורטת של רכיבי הגז אשר דלף מן המפעל. התנערות החברה מאחריות כלפי תושבי בופאל שנפגעו מהדליפה צורמת אף יותר לאור תגובת אותה החברה לדליפת גז זהה שאירעה שנה לאחר מכן בארצות הברית. הפעם פרסמה החברה רשימה מפורטת של כל הרכיבים אשר מהווים סיכון לתושבי האזור, ומיהרה להתריע בפני התושבים על הדליפה.
אסון בופאל הוא טרגדיה הנמשכת עד עצם היום הזה. האזור שנפגע מדליפת הגז לא טוהר בצורה נאותה. כתוצאה מכך מקורות המים של בופאל עדיין מזוהמים בכימיקלים – בשיעור של פי חמישים מהמותר על פי התקן הבריטי.
בשנת 1989 הושג הסכם פיצויים מחוץ לבית המשפט בין יוניון קרברייד לממשלת הודו. לפי הסכם זה, כל משפחה שניצלה מן האסון הייתה זכאית לפיצוי של 2,000 דולר – אך בעיר שאיבדה אלפים מתושביה, ואלפים נוספים זקוקים לטיפול רפואי על בסיס קבוע, הסכום הזה רחוק מלהוות פיצוי או לכסות את ההוצאות הרפואיות הנדרשות.
החוק הבינלאומי קובע כי על מדינות להתחייב שחברות הפועלות בשטחן לא יפרו את זכויותיהם של התושבים, או ימעיטו בחשיבותן. למרות שאסון בופאל גרם נזק רב לאוכלוסיית האזור, אין כל ראיה לכך שרשויות הודו נקטו פעולה ממשית כדי לדאוג לביטחונם של התושבים. נוסף על כך, ממשלת הודו מעולם לא ערכה תחקיר מעמיק על הנעשה במפעל, ואף לא בדקה אם הוא עומד בתקן הבטיחות.
הניסיון של בית המשפט הגבוה בהודו להעמיד לדין את מנכ"ל יוניון קרברייד בשל אחריותו לאסון דליפת הגז נכשל בדצמבר 1991. עד היום לא הצליחו הרשויות ההודיות להביאו למשפט. בשנת 1994 מכרה יוניון קרברייד את מניותיה במפעל בבופאל לחברה אחרת, ואחר כך, הודיע דובר מטעמה כי "לאור מכירת אחוזיה בשלוחה ההודית, יוניון קרברייד אינה מביעה עוד עניין במפעל בבופאל או חשה אחריות כלפיו".
25 שנים לאחר האסון התעשייתי הנורא בעולם, נראה כאילו הזמן עמד מלכת. באזור עדיין נולדים ילדים עם מומים ופגיעות פנימיות, וניצולי אסון בופאל עדיין נלחמים את מלחמתם הצודקת למען קבלת פיצויים נאותים, הבאת האחראים למשפט ובעיקר – למען הכרה בטרגדיה האיומה שהייתה ועודנה מנת חלקם.
ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי אינטרנשיונל מנהל קמפיין אינטנסיבי זה שנים רבות למען ניצולי בופאל. ביום השנה ה-25 לאסון כולנו מצטרפים לאלפי הניצולים ויחד איתם אנו מזכירים לחברת "דאו כימקלים" (לשעבר "יוניון קרברייד") כי לא ניתן לשכוח את אסון בופאל.
הגר שיזף היא רכזת מדינות בסיכון באמנסטי אינטרנשיונל – סניף ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
