הרעלת חיות בר הפכה למגפה שמסכנת גם אותנו
זה מתחיל בהרגל הישראלי לטנף את את הסביבה ונגמר בקטל המוני. חיות הבר שמגיעות אל ערימות הזבל מוצאות את דרכן גם אל השדה ותנובתו. כשהנזקים חוצים את סף הסבלנות, חלק מהחקלאים פונים אל הרעל. לא עוצר בירוק
תופעת ההרעלות של חיות הבר הפכה למכה לאומית שמאיימת על מערכות אקולוגיות שלמות בישראל. אנשי רשות הטבע והגנים, שהפיקו דוח מיוחד אותו הניחו על שולחן משרדי הממשלה, מנסים להסביר שזו לא רק בעיה של החיות. כפי שהסיפור של לידר ממחיש, האסון מונח גם לפתחם של בני האדם.
מדובר במעגל מסוכן, שבמרכזו עומד המפגש בין העולם המודרני לבעלי החיים ההולכים ונכחדים מסביבו. בכל מקום, ובעיקר בישראל הצפופה, התכווצות השטחים הפתוחים מכניסה את חיות הבר למצוקה. התוצאה: התנים, חזירי הבר, השועלים והגיריות מתקרבים אל אזורי המגורים בחיפוש אחר משהו לאכול. בזכות הנטייה הישראלית לטנף את הסביבה, הם גם מוצאים.
חדר האוכל שמשרת כיום את חיות הבר הוא הפסולת סביב יישובי ספר ובשולי חלקות חקלאיות:
פקחי רט"ג מטפלים בכ-120 הרעלות בשנה. להערכתם, בפועל יש כ-500. 95 אחוז מההרעלות נעשים בזדון, כ-60 אחוז הם ניסיון להתמודד עם נזקים לחקלאות ועוד כ-35 אחוז קשורים לסכסוכי שכנים, שמנסים לחסל איש את עדר רעהו.
המרעיל לוקח תפוח או לחם, מרוקן את תוכנו, מחליף אותו ברעל-טמיק או בן דמותו-ומשאיר בשדה. בבוקר תהיה שם ערימה של תנים או חזירים גוססים, אבל זו רק תחילתה של שרשרת: הפגרים מזמינים את הנשרים ועופות דורסים אחרים, ואלה נקטלים בהרעלת משנה. להערכת חוקרי רט"ג, בקצב הנוכחי, בתוך 25 שנים לא יישארו נשרים בישראל.
ההרעלה היא דרכם הקלוקלת והלא יעילה של בני האדם לפתור בעיה שהם עצמם יצרו: הדרך הטובה ביותר להרחיק את חיות הבר היא שמירה על הניקיון. כל עוד יש להן פסולת ומזון בשפע, קצב ההתרבות של חיות הבר לעולם יגבר על קצב ההרעלות. אשתקד פיזר מישהו רעל בקרבת מושב תירוש שבשפלה. למחרת ספרו 101 (!) גוויות של תנים. "כמות כזו של תנים על יחידת שטח כה קטנה זו התפוצצות אוכלוסין שנובעת מהנגישות למזון", אומר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, "שום הרעלה לא תעזור נגד זה, כי לכל הלוויה של תן באים 70 תנים אחרים".
מה נעשה כדי לעצור את מגיפת ההרעלות? לא הרבה. אכיפה היא כידוע לא הצד החזק של מדינת ישראל. מתוך כ-2,000 הרעלות בארבע השנים האחרונות, רק ב-20 מקרים נפתחו תיקים פליליים, וארבעה מתוכם הסתיימו בהרשעה. גזר הדין: קנסות מגוחכים של כמה אלפי שקלים.
ברשות הטבע והגנים מנסים לפתח, במשותף עם אוניברסיטת תל אביב, אמצעים מז"פיים שיאפשרו לקשור משפטית בין הרעל שנמצא בשדה לאיש שרכש אותו, ובעיקר מנסים להעיר מתרדמתם את משרדי הממשלה השונים. אם גורלם תלוי בשיתוף פעולה בין כמה משרדי ממשלה, לנשרים יש סיבה לדאגה, וגם לנו.
◄ לקריאת הדוח המלא
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
