רחובות: 3 רוטוויילרים רצים לראשות העירייה
מלול ימכור אותך לחרדים, פיינשטיין ימכור אותך ליזמים וסלנט ימכור אותך בשקל: 3 המתמודדים לראשות עיריית רחובות פותחים פה
היום זו עיר אפורה של 120 אלף תושבים, מוזנחת, כעורה ומנומנמת, שאיבדה מזוהרה. אבל יש עליה עדיין קופצים: שלושה אישים העמידו את עצמם כמועמדים לבחירות לראשות העיר, שיתקיימו ביום שלישי, במטרה להשיג את כיסאו של ראש העיר שוקי פורר, שהורשע בבית משפט בהתנהלות לא תקינה שיש עמה קלון.
88 אלף בעלי זכות בחירה בעיר, אבל ההערכה היא שבשבוע הבא יממשו את הזכות הזאת כ-40 אחוז מהם. זה אומר שמועמד שיגיע בסיבוב הראשון ל-40 אחוז תמיכה יזדקק לכ-15 אלף קולות. כל השלושה, כך נראה, מרגישים בטוחים בניצחונם, "נהנים מתמיכת השטח" ו"זוכים לרוח גבית מהפעילים".
בשבועות האחרונים שלושת המועמדים מטילים זה בזה רפש, השמצות וקללות. "מלול המציא תואר אקדמי שלא היה לו"; "שיראה לך פיינשטיין את תעודת העו"ד שהוא מתגאה בה"; "סלנט גמר סרן והגיע לאלוף משנה רק במילואים".
על סגן ראש העיר וממלא מקומו של פורר המושעה, רחמים מלול, ח"כ לשעבר בש"ס, אומרים שהוא מסתיר בשלטי החוצות את הכיפה שעל ראשו, מה שלא יפריע לו להפוך את רחובות לבני ברק שנייה.
על עמי פיינשטיין, לשעבר סגן ראש העיר, דור חמישי בעיר ובן למשפחת פרדסנים עתירי קרקעות, מספרים שהוא חי על כדורי הרגעה לאחר שסבל מדיכאון, שיכולות הניהול שלו מסתפקות בדוכן פיצה שהחזיק
המועמד השלישי, עוזי סלנט, כמעט 30 שנה מנכ"ל קופת חולים מאוחדת, קיבל אמנם כמעט 45 אחוז מהקולות בסיבוב השני של הבחירות לפני שנה, אבל עדיין הצליח להפסיד לאותו פורר, שכבר אז היה ידוע שהסתבך קשות במינהל לא תקין.
סלנט מתמודד מול ביקורת ציבורית קשה סביב הסכם הפרישה שלו מקופת חולים מאוחדת, שבו גרף כמעט תשעה מיליון שקל, והוצג על ידי יריביו כמושחת, וכאחד שבמשך כל שנות עבודתו בקופה, לא חלה אפילו יום אחד, מה שאיפשר לו לפדות מי? ליון שקל רק על ימי מחלה.
בימים האחרונים שלפני הבחירות יש הידרדרות ברמת השיח בין השלושה. כל יום מופץ סקר חדש, ומי שהוביל בבטחה שלשום, סוגר את הטבלה היום. פיינשטיין, 55, בחור כבד גוף (140 קילו ביום חלש), שכבר הוריד בחייו 75 קילו בדיאטה אחת, עדיין נשאר עם תיאבון אדיר.
"זה לא נעים, כי אחרי הבחירות נסתדר", אומר פיינשטיין. "אני אנצח והוא יהיה מ"מ. בינתיים המהלך של מלול לא חוקי, כי אלו בחירות אישיות ולא צריכה להיות מעורבות מפלגתית. כליכודניק אני מכיר מספיק זמן איך שזה עובד. אם לא משלמים לפעילים את הכסף מראש, אני לא רואה איך מלול מצליח להזיז מכונית אחת ביום הבחירות. הוא מיובש, אין לו סיכוי, חוץ מ-1,200 קולות בטוחים שיש לו אצל הרבי מקרעטנשיף".
למה קולות בטוחים?
"כי מלול הבטיח לו להפחית את הארנונה שלו. אבל בחב"ד המצב שלי טוב, כי כשהייתי סגן ראש עיר עשיתי איזון תקציבי בין ילדי רחובות, בלי אפליה".
פיינשטיין קובע שרחובות היא היום עיר מתה, בלי שמחת חיים, עם קומבינות של עובדי עירייה שהשתלטו על החיים הציבוריים, יחד עם הדתיים.
מלול מביט על פיינשטיין הנואם בבית הקפה, ומחלץ חיוך קטן. "הכל בסדר", הוא קורץ. "פיינשטיין הבטיח היכל תרבות? הרי יש כבר תוכניות מסודרות שלנו, והוא בא לאדריכלית, מצטלם לידה ומספר סיפורים. הוא מצחיק אותי".
גם סלנט לא קופא על שמריו, וחושף כנס שמלול מארגן פתאום לעובדי העירייה, כדי לבשר להם על העלאת שכר של 700 שקל. "ממתי העלאת שכר שהוסדרה על ידי ההסתדרות היא עילה לכנס", תוהה סלנט. "זה ניסיון שקוף לייצר הון פוליטי".
קבענו עם השלושה לצילום משותף ביום רביעי לפני הצהריים בקפה מילשטיין ברחוב הראשי, מול מכון ויצמן. פיינשטיין ומלול מגיעים בזמן, ורק סלנט מגיע אחרי חצי שעה. זה מספיק לפיינשטיין לצאת מעורו, לצעוק, לתת הצגה, לנאום דברי תוכחה על אופיו של סלנט ועל שחצנותו: "הנה אתה רואה בעצמך. הוא לא נותן כבוד ולא סופר אף אחד".
מלול נכנס למכוניתו ונמלט. פיינשטיין חומק לביתו הסמוך ולא מוכן לוותר. סלנט לא מתרגש. הוא נכנס לחומוסייה קרובה לטרוף צלחת. את אלה רחובות צריכה לבחור ביום שלישי.
פיינשטיין נכנס הכי מאוחר למרוץ. בקושי לפני חודש וחצי. הוא חזר לארץ אחרי שש שנים באוסטרליה, שם ישב בחור של פריקים, אלף קילומטר מסידני, וניקה את הראש אחרי שנים סוערות כסגן ראש עיר, יו"ר הרשות למלחמה בסמים וגם כיו"ר איגוד הכדוריד. שלטי החוצות שלו מציפים את העיר ומתחילים כבר בנס ציונה.
גם יריביו של פיינשטיין מודים שהקמפיין שלו דורסני, חזק ולא לוקח שבויים. בכל תחום אפשרי שנוגע לניהול עיר - מבני ציבור, חניה, ספורט, תשתיות - פיינשטיין מניח את היד הכבדה שלו ולא מרפה. הוא יעשה, הוא יהפוך, הוא יחלק, הוא ייתן חניה חינם. מוחו קודח ומפיק הרבה גימיקים. הוא אפילו עתר לבג"ץ כדי להבטיח יום חופשי לחיילים תושבי העיר, כדי שיוכלו להצביע.
"יש לי שלוש אופציות מלבד להיות ראש עיר", מעדכן פיינשטיין ומתיישב בסלון ביתו. "יכולתי לנהל את רהיטי 'נאטוצי' באוסטרליה, לפתח את איזורי התעשייה שלי בעיר, או לנסוע לספרד ולהצטרף לבן שלי מאור, שעומד בשער של קבוצת הנערים ויאדוליד. כשהתחלתי לרוץ הייתי אפס ולסלנט 44 אחוז. עכשיו יש לו 30 אחוז ולי 34".
בשבת יש לבן שלו בר מצווה, אבל חתן השמחה המרכזי יהיה האבא שיארח באולם האירועים "טופ דוראן", הנמצא בבעלותו, את מי שרק יבוא. כיוון שחוקית אסור לו להאכיל את אורחיו, שהרי מדובר בשוחד בחירות, פיינשטיין יאכיל אותם בחסות בנו.
מה עם הדיכאון שלך?
פיינשטיין: "חזרתי מאוסטרליה. הייתי בגן עדן וחזרתי עם בעיית הסתגלות. הלכתי לרופא וקיבלתי כדור רסיטל. לקחתי שלושה חודשים ואני שור. אני אבא רע? מושחת? שכל אחד יחשוף את התיק הרפואי. רחמים חולה לב, חי על כדורים, וסלנט חילק כדורים למקורבים שלו בקופת חולים".
מלול, 63, כבר 20 שנה במועצת העיר. אם ינצח, ייצור תקדים, כי קשה לזכור מועמד חרדי מנצח בעיר גדולה שאופיה חילוני. בעבר שימש יו"ר הוועדה הקרואה ביישוב הבדואי כסייפה. עכשיו הוא יושב על כיסאו של פורר ומשמש ראש עיר בפועל.
החודשים האחרונים נסכו בו ביטחון שגם הוא יכול. הוא מבטיח שעם בניית השכונות החדשות ובראשן שכונת הדגל "רחובות מדע", שתקום על חורבות גן הפקאן, ייכנס כסף גדול לקופת העיר, מה שיאפשר שיקום ופיתוח.
מלול מעיד על עצמו שהוא ליברל בדעותיו ושתמך בפתיחת מקומות הבילוי בצפון העיר. אבל דווקא פיינשטיין, ידידו כאח לו, חשף בתעמולת הבחירות כי מלול יזם ב-2002 הצעת חוק לתת תעודת כשרות לאולמות לא רק על סמך כשרות המזון, אלא גם אם לא יתקיימו בהם אירועים הומו-לסביים. שניים משבעת ילדיו חזרו בשאלה ("לא מתגאה בזה, אבל לא גירשתי אותם מביתי"), אבל הוא בעד חיה ותן לחיות.
כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה הוא אוסף אותנו לסיור באחד הבתים, שבעליו ביקש אפשרות להוסיף עוד שתי קומות. לכאורה הגענו לשכונה שלווה, אבל המבקש החצוף בנה במתחם שלו מלון, שבו משוכנים לפחות 15 פועלים מאריתריאה בחדרים זעירים עם מטבח ומקלחת ציבורית. מלול נכנס, שואל שאלות, מתייעץ עם מהנדס העיר. מעניין מה יחליט.
על מלול ופיינשטיין צופה עוזי סלנט בסוג של חיוך. "פיינשטיין מבטיח חניה חינם? מצאת בכלל חניה בהרצל כשבאת אלי? הוא עובד על אנשים בעיניים".
הוא מבטיח לשקם את ציר הרצל, לפתח היי-טק, לחבר את מערכת החינוך לפקולטה לחקלאות ולמכון ויצמן ולהרים שני בתי ספר עם זיקה מדעית ולבדוק אפשרות לשכנם באיזורים טעוני פיתוח וטיפוח, שיזניקו כוחות חדשים ואוכלוסיות צעירות. "המודל שלי הוא רעננה. איכות חיים גבוהה, ריאות ירוקות ואזור תעשייה חזק".
מרחפת מעליך אותה עננה של הסכם הפרישה שלך מקופת חולים מאוחדת, שאותו הזכיר מבקר המדינה.
"אנשים נוטים להתבלבל בין שחיתות ובין הסכם שכר שניתן לי על עבודה שאף אחד לא מתווכח על האיכויות שלה. אני הפסדתי בשנה שעברה לפורר בסיבוב השני, וזה מלמד שגם כשיש שחיתות, הציבור לא ממש מתעניין בזה, כי עובדה שפורר ניצח. כמנכ"ל קופת חולים אף פעם לא הלכתי לאכול ארוחת צהריים באמצע היום. תמיד הבאתי סנדוויץ' מהבית, כי מי יכול להמשיך לעבוד אחרי ארוחה צהריים גדולה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
