הזיכרון החלש של בכרי
מוחמד בכרי לא מבין למה מחרימים אותו, ושוכח את הנכבה האישית של בני כפרו. אולי כי מוסלמים ביצעו אותה
באופן עקרוני גם אני חושב שהחרם על מוחמד בכרי יפה לבריאות ובכל מקום שניתן אני תורם לו את חלקי בשמחה, וכמעט התאפקתי ולא בזבזתי על בכרי את המדור, אלא שבחשבון מפוכח יותר הערכתי שהפעם אני יכול לגרום לו יותר נזק אם אכתוב עליו דווקא, אז בכל זאת החלטתי להשקיע במוחמד זה כמה מאות מילים. מבטיח למחוק אותן מהמחשב שלי איך שיעברו למחשב של העורך.
אז הפעם עשה בכרי סרט על איזה דודה שלו, וכמובן הוא מגיע בסרט לנושא החביב העליו, הנכבה, ובין שאר נפתולי חייה גירשו את הדודה מביתה בכפר בענה באותה נכבה ב-1948. ששנתכם לא תנדוד עליכם בלילה ושלא יהיו לכם ייסורי מצפון. אל תיבהלו מהמילה "נכבה". היא לא טרמינלית, כמו גירוש יהודי ספרד למשל, או כמו המילה "שואה" חס וחלילה, כמו שלפעמים מנסים להשוות את הנכבה אליה. קצת גירשו את הדודה, לא הרבה, אחר כך נתנו לחזור. הדודה של מוחמד בכרי חזרה לכפר בענה, עשתה עוד שמונה ילדים, חיה שם עוד הרבה שנים, הכול בסדר אלחמדולילה.
וגם הנכבה, אותו אלחמדולילה, עושה לבכרי יופי של עיסוק ופרנסה. מה היה עושה בלעדיה. על מה היה עושה סרטים בלעדיה. מזמינים אותו לפסטיבלים ברחבי הכדור. הרי ערבים זכים וטהורים ויהודים רעים זאת סחורה מבוקשת בחו"ל, ובכרי מנגן יופי את המנגינה הזאת. הוא עושה פרנסה נהדרת מהסכסוך. מהמוגלה. מההצפה שלה.
ואם הסכסוך לא מתאים לתאוריה, אם השטח לא מתנהג לגמרי כמו שצריך, אם הוא לא מספיק רע בשביל בכרי, לא מספיק נוטף דם, אז הוא יחתוך את הפילם, הוא יערוך את הסרט, ידביק השטיקל'ה דבר מפה להשטיקל'ה דבר משם, יעשה כאילו הטנק היהודי משבוע שעבר עומד לדרוס איזה תשעת אלפים תינוקות פלסטינים שעומדים לעבור כאן מחר, קצת כמו שהוא עשה בג'נין ג'נין, נו, אתם זוכרים, כמו שהוא הודה במשפט שעשה קצת עריכה יצירתית, אתם הרי יודעים איך זה. ואחר כך הוא יילל שלא מקרינים אותו ולא מראיינים אותו כאן. באמת איזה לא דמוקרטים היהוד האלה.
אבל חוץ מזה, אם אתם שואלים, בכפר בענה החיים לא רעים בכלל. יש שבעת אלפים תושבים, יש נוף גלילי נהדר. אפילו הצליחו לסדר לעצמם מועצה מקומית, עם ראש עירייה וג'ובים, אבל אחר כך התחיל בלגן, אלא מה, ואז היו צריכים ועדה קרואה שתעשה סדר. אבל יש מחצבה שלאבניה יצא שם בכל הארץ במשך מאות שנים, יש ספריות, יש בתי מלאכה לריהוט כפרי - נכבה, נכבה, בכל זאת לא הכול שחור.
ורק יש איזה עניין מוזר, עוד איזה צד שאיכשהו תמיד משתכח בכל סרטיו האמנותיים של מוחמד בכרי על בענה, וזה כאמור עניין מוזר, אפילו מוזר מאוד, במיוחד כשמדובר באמן ותסריטאי הקשור בכל נימי נפשו לכפרו ולמשפחתו. אני אנסה לרענן את זיכרונו של מוחמד בכרי. נתחיל בשמות: מה אומרים לך, מוחמד בכרי, השמות הבאים: אברהים ויאסין בכרי. מה אומרים לך השמות הבאים מחמד מלכה עזיז ומחמוד בכרי? מצלצל משהו או לא?
אוקיי, אני אנסה לרענן את זיכרונך עוד קצת. את פיגוע ההתאבדות באוטובוס בצומת מירון ב-4 באוגוסט 2002 אתה זוכר? אז אברהים ויאסין בכרי, שני אחייניך מהכפר בענה, הלינו את המחבל בלילה, והסיעו אותו לאוטובוס שבו התפוצץ והרג תשעה אזרחים ישראלים. וקרוביך האחרים, מחמד ומלכה בכרי, הוריו של אחד מהם, סייעו לשניים וגם הסתירו ראיות מהשב"כ ומהמשטרה, וגם הם אגב, מהכפר בענה.
לא הייתי מזכיר את הקשר המשפחתי - אף אחד לא אשם שיש לו משפחה מחורבנת
היה משפט, היו הוכחות, והתברר שאתה הוצאת את דיבת המשטרה והשב"כ ששומרים עלינו מפני כולרות כמו קרובי המשפחה שלך. שני הבכרים הצעירים אברהים ויאסין כן הלינו וכן הובילו, ועל כן חטפו תשעה מאסרי עולם ועוד ארבעים שנה בקשיש, ושני ההורים שסייעו להם הסתפקו בשנתיים בפנים ועוד קצת על תנאי לקינוח.
אז איכשהו, מוחמד, בכל פעם אני מופתע מחדש שהתושבים המצוינים האלה של כפרך האהוב ומשפחתך האהובה תמיד משתכחים ממך כשאתה מכין עוד סרט על אנשי כפרך הנהדרים. איכשהו זה תמיד סיפורים על הדודה המתוקה, ועל הדוד, ודווקא את האחיינים החמודים אברהים ויאסין אתה שוכח איכשהו להכניס לסרט, ודווקא יש לך חומרים מצוינים מהעבודה שלהם און קאמרה, כמו שאומרים, שצילמו עבורך ערוצי החדשות שלנו, עם אוטובוס מפוצץ וגופות, אפילו אתה לא צריך לצאת לשטח לצלם בעצמך, ואיכשהו אתה תמיד שוכח את אברהים ויאסין בסרטים שלך. מוזר. נורא מוזר.
מצד שני, כשאני חושב על זה עכשיו, אולי זאת בחירה אמנותית שלך, אולי אתה אומר, אה, זה אוטובוס מפוצץ של יהודים, לא של ערבים, לא אוהב כזה, לא מתאים לסרטים שלי, אז אתה יודע מה, יש לי חומר אחר לסרטים שלך, משהו משהו. אתה הרי מת על נכבה, נכון? איפה שאפשר אתה דוחף את העסק הזה של הנכבה, נכון? אז יש לי בשבילך אכבר נכבה שבעולם, משהו משהו, טרי ישר מהתנור, אף אחד עוד לא השתמש בה, שאפילו קשורה, תקשיב טוב, לכפר שלך.
מי הקים את בענה הכפר שאתה גר בו לפני הרבה הרבה שנים, אתה יודע? אז הנה אני אומר לך. הקימו אותו פליטים נוצרים שגורשו מהכפר הסמוך דיר אל אסד. ומי גירש אותם מדיר אל אסד? תחזיק את עצמך טוב, בכרוש, למה עכשיו אתה הולך ליפול מהכיסא. גירש אותם מדיר אל אסד הסולטאן סולימאן הראשון, ששלט באימפריה העות'מאנית. היית מאמין, בכרוש? זה הסולטאן סולימאן המפואר, שבנה את חומות ירושלים העתיקה וגם את כל השערים המפורסמים בחומה, ובין לבין מצא זמן לגרש נוצרים מהכפר דיר אל אסד, ואלה הקימו את בענה הכפר שלך.
אז אני שואל אותך, בכרוש, גירוש אנשי דיר אל אסד זה לא נכבה? נכון, לא נכבה טעימה כזאת שאפשר להאשים בה את היהודים, אבל בכל זאת נכבה. כואבת עד השיניים האחוריות. כמו שצריך. לא כזאת כמו של הדודה שלך שחזרה לכפר אחרי זמן קצר לעשות עוד שמונה ילדים, להמשיך את החיים כרגיל. המגורשים האלה קיבלו נכבה טרמינלית עד העצם. חמש מאות שנה הם מגורשים ולא חזרו.
אז נכון כאמור שזאת נכבה מבאסת, לא עשה אותה יהודי אלא מוסלמי עות'מאני - יא אללה, רק אל תספר את זה לעות'מאני ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, שמוסלמי עושה דברים פויה כאלה - או שכן תספר, מה זה משנה, ממילא הוא יאשים את סבא של נתניהו וסבא של ליברמן - אבל בכל אופן נכבה זה נכבה, ואני בטוח שחובב נכבות הוגן כמוך לא ירצה לוותר על נכבה חשובה כל כך בשכונה שלך ממש.
אז הנה נתתי לך ככה בחינם רעיון לסרט הבא. תעשה את הסרט על הנכבה הזאת מדיר אל אסד באדיבות הסולטאן סולימאן הראשון, אדון מוחמד בכרי, ואני מבטיח לך באופן אישי הסרת חרם וראיון שער ומחיאות כפיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
