על מים בכדים ואחריות חברתית
מעבר משתיית מים מינרליים לשתיית מים מסוננים תחסוך לחברות ולמשרדי ממשלה כ-500 ש"ח בשנה עבור כל עובד. הבלוג ווסאבי ממשיך במאבק
משום מה דבר אחד ברור להם: שתיית מים מסוננים יקרה יותר משתיית מים פרטיים בכדים. האמנם? צילום: אלי דסה
התשובה העגומה היא, שאת איש הציבור הבכיר הזה, המרוויח לפחות פי שלושה מכל קורא ממוצע של טור זה, מעניינים בהקשר זה רק שני דברים: גובה הצעת המחיר שיקבל, וחיזיון בעבוע המים הצלולים בכדים השקופים במטבחון שבקצה המסדרון. מהעובדות שפרט ווסאבי במכתבו לשר הרווחה, אשר הועבר לטיפול מנכ"ל המשרד, בחר האחרון להתעלם. רשימת הסיבות החברתיות-סביבתיות-כלכליות, המחייבות את המנכ"ל לשנות את ייעוד המכרז, הופנתה למגרסה שליד המטבחון. אין זה אישי כמובן. משרד הרווחה הוא רק האבן הראשונה בשרשרת הדומינו של מוסדות ציבור הנדרשים על פי כל כללי האתיקה החברתית לחדול מיד מצריכת מים מינרליים.
תגובת המשרד הגיעה לידינו אך ורק לאחר שדרש בה העיתונאי אביב לביא. התשובה אינה מתייחסת לשאלות הקשות שהוצגו בפניית ווסאבי, וניכר בה שבכירי המשרד אינם מבינים את אחריותם החברתית והסביבתית כמשרד ממשלתי. את תחשיבי העלויות הם כלל לא טרחו לעשות, אך משום מה דבר אחד ברור להם: שתיית מים מסוננים יקרה יותר משתיית מים פרטיים בכדים (שאינם מים מינרליים כלל). לדוחות משרד הבריאות בדבר איכותם הטובה של מי הברז, הם אינם מאמינים.
לדעתם, קיום ישיבות מחייב הגשת מים שהגיעו ליעדם במשאית. את השימוש בפילטרים הם רואים כמסורבל, למרות שהחלפת הפילטרים אחת לשנה אינה כרוכה במאמץ מיוחד. את האופציה של שתייה ללא מסננים בוודאי יפסלו על הסף. לטענתם בדבר הנחה של עד 60% שהם מקבלים על צריכת מי כדים, נתייחס בהמשך.
קריאה לחרם
משרד הרווחה מפורר במו ידיו את אמון הציבור במערכת אספקת המים, עליה אחראית המדינה אשר אותה הוא מייצג. שר הרווחה ומנכ"לו צודקים בגישתם. אף צעיר זב חוטם לא יזיז את ישבנו להפגין מול חלונם והנושא יתפוגג מהכותרות במהרה. מדוע אין הם נוקטים בגישה הפוכה? המהפך במשרדם יכול להוביל את המגזר הציבורי כולו לחיסכון כספי אדיר ולצדק סביבתי נדיר. האינטרס הציבורי שוכב מול דחפורי חברות המים הפרטיות. מדוע לא יאמצו אותו לחיקם וילחשו על אוזנו שמהיום יהיה טיפה יותר טוב?
ווסאבי עשה את החישוב הפשוט, שאנו מקווים שיגיע לכל בית צורך כדים/בקבוקים בישראל. תחת הנחות מחמירות ושמרניות התקבלה העובדה הבאה - החיסכון הכספי הישיר (לא כולל החיסכון בעלויות הסביבתיות) של מעבר בית עסק כלשהו, משתיית מים בכדים לשתיית מים מסוננים מהברז, הינו כ- 500 שקל לעובד בשנה. במשרד הרווחה
והשירותים הציבוריים מאות עובדים; במגזר הציבורי כולו עשרות אלפי עובדים. ודרך אגב, החישוב כולל את הג'סטה המפנקת של 60% הנחה על המים המינרליים. ללא ההנחה המופרכת הזו יאמיר ההפרש לכ- 700 שקל לעובד בשנה.
ווסאבי מתחייב במאמר זה לא להרפות מנושא המים המינרליים בפרט ומנושא הפרטת המים בכלל. כבלוג אקטיבי וחף מכל תלות חסותית, איננו מנועים מלהכריז על חברות המים המינרליים כמטרה. אנו קוראים להחרמתן ולסגירתן. פעילותנו מקבילה לפעילותם של עשרות בלוגים ואתרי אינטרנט בארץ ובעולם, שחרטו על דגלם את הבערת הנגע שנקרא מים בבקבוקי פלסטיק או בכדים. הרבה אזרחים ועסקים פרטיים נוטשים כיום את המים המבוקבקים מטעמי אחריות חברתית, סביבתית או כלכלית.
המגזר הציבורי חייב לעמוד בראש התנועה הזו. נכון הוא שמצב מי השתייה בארץ אינו מזהיר. נכון גם שהצנרת העירונית אכולת קורוזיה. לכן, דווקא תפיסה סולידארית של מקורות המים כשווים לכל התושבים תביא לשיקום הבארות והחלפה הדרגתית של מערך הצנרת והחלוקה.
מן הראוי שמנכ"ל משרד הרווחה יפנים ששמו הטוב בסכנה, ושהוא חשוף לביקורת ציבורית על תפקוד לקוי. ראוי שגם יידע כי בתור פורץ דרך יזכה לפידבק החברתי החיובי.
"ווסאבי" הוא שמו של בלוג סביבתי עצבני, ממש כמו התבלין היפני שהוא קרוי על שמו. חברי הבלוג חזרו לאחרונה לעשות שוב בלגן ושמו לעצם כמטרה לא להרפות מנושא המים.
נא להמתין לטעינת התגובות
