האישה הקטנה מהרדיו
כשבידה פרס יוקרתי על מפעל חיים בתחום העשייה הרדיופונית, מסבירה רבקה מיכאלי מה בדיוק גרם לתוכנית האירוח המיתולוגית שלה להיות סיבה למסיבה. לידיעת הקורא אברי גלעד
רבקה מיכאלי צילום ארכיון: שמואל רחמני
"לשאול אם אני מעדיפה טלוויזיה או רדיו זה כמו לשאול את מי אני אוהבת יותר: את אמא או את אבא", היא אומרת. לפחות מבחוץ נדמה שהעשייה בתחום המדיום הרדיופוני פשוטה יותר מזו במדיום הטלוויזיוני. "כל אחד מהם זה משהו אחר. בשניהם יש גם יתרונות וגם חסרונות, וברור מאליו שגם העשייה היא שונה".
זכורה לך במקרה איזו תקרית מביכה במהלך שידור ברדיו?
"ברור. היו לי לא מעט פאשלות בגלל שאיחרתי, ומישהו שהיה באולפן נאלץ לשים תקליט עד שהגעתי. הייתי משאירה את הרכב ליד הכניסה לרדיו, רצה לאולפן ומגיעה מתנשמת. היה לי פעם גם מקרה ממש מצחיק: יום אחד ישבתי בבית, הקשבתי לרדיו, ופתאום אני שומעת אות פתיחה של תוכנית שממשיך להתנגן במשך דקות ארוכות. בקיצור, ישבתי וחשבתי לעצמי, וואי, איזו פדיחה, בטח השדרן לא הגיע. בכלל לא העליתי בדעתי שזו אני שלא הגעתי. אחרי בירור שעשיתי התברר שמישהו שיבץ אותי ביום שלישי למרות שבימי שלישי לא הייתי אמורה להיות משובצת לפי מה שסוכם איתי שם מראש. כך שבכלל לא הסתכלתי על היום הזה בלו"ז, כי תיארתי לעצמי שאני לא משובצת שם".
בשנות ה-80 נחשבה מיכאלי למנחת הטלוויזיה מספר אחת בארץ. באותה תקופה היא הגישה, בין היתר, את "סיבה למסיבה" ואת "סוף שבוע" בערוץ הראשון, ובזכות הרייטינג הגבוה של התוכניות, מה שלא ממש הפתיע, בהתחשב בעובדה שלא היו כאן אז עוד ערוצים, זכתה לכינוי: "מלכת תוכניות האירוח".
היום, בכל אופן, הטלוויזיה שלנו שונה לחלוטין, אבל עדיין יש פה ושם כמה דברים שמזכירים את ימיה הבוערים של מיכאלי. למשל, תוכנית האירוח החדשה של אברי גלעד, שאמנם רחוקה בינתיים מלהגיע לרמות ההצלחה של "סיבה למסיבה", אבל הפורמט לא שונה ממנה בהרבה. "לצערי הרב, בגלל התיאטרון אני כמעט לא מצליחה לראות טלוויזיה היום", מספרת מיכאלי, "לכן גם לא הספקתי לראות, בין היתר, את התוכנית של אברי גלעד".
הרייטינג שלו-ובכלל של תוכניות האירוח כיום-זה לא מה שהיה פעם. איך את מסבירה את זה?
"סך הכל, גם בתוכניות האירוח שאני עשיתי בזמנו היו זמרים שהגיעו במסגרת יחסי ציבור, אבל גם אנחנו שקדנו מאוד על הבאת אנשים שאף אחד לא ראה ולא שמע קודם לכן. אני, באופן אישי, עמדתי על זה במיוחד. את המונח 'סלבס', למשל , לא הכרתי אף פעם, ולכן לא היו אצלי כאלה בתוכנית. אני חושבת שעבודת התחקיר בתוכנית שלי הייתה הרבה יותר עמוקה מזו שעושים היום. אולי זה היה סוד ההצלחה של'סיבה למסיבה'".
אולי לצופים פשוט קצת נמאס מתוכניות אירוח וכיום הם מעדיפים ריאליטי.
"יכול להיות. בתקופה שלי הייתה לצופים יותר סבלנות. אני זוכרת כשדודו טופז הגיע עם התוכנית שלו, הרייטינג שלי התמסמס לא מעט. הוא התחיל עם חידונים ופרסים בזמן שאני אף פעם לא חילקתי פרס עבור הצפייה בי".
נא להמתין לטעינת התגובות
