הילדים של קיץ 2005
מרד החיילים לא נולד בהשבעת גדוד שמשון. הוא התחיל כשאלפי נערים כתומים הזילו דמעה בהתנתקות ועתה התגייסו
מורדי נחשון ושמשון קטפו מחיאות כפיים סוערות. שיחות בית כנסת, ח"כים, מילואימניקים ורבנים ממלכתיים. בימין לא מדברים על התפוררות המשמעת הצה"לית, ולא חוששים שצה"ל הופך להייד פארק. כמו שלא ישלחו את סיירת מטכ"ל ללכוד עובדים זרים - מציגים בימין את הרציונל - כך אין סיבה אמיתית לשלוח לוחמים לפינוי מאחזים.
בצה"ל מתייחסים אמנם בחומרה לתופעה החדשה, ושוברים את הראש איך למנוע הישנות של מקרים דומים, אבל גם בצמרת הפיקוד חוששים שהתרעה לא תעצור את הכרזות.
מחאת הכרזות, בניגוד למה שנוח לחשוב, צומחת מלמטה. בלי הנחתות של ראשי ישיבה, בלי פסקי הלכה של רבנים. זו מחאה שלא פוגעת בכושר המבצעי של הצבא, ולא באה לידי ביטוי בשדה הקרב. הביקורת היחידה שנשמעה בימים האחרונים בהקשר הזה היא כלפי "המטה למען הצלת הארץ". המענק הכספי שהם מבטיחים לחיילים הצעירים רק יהפוך את הסיפור לביזנס. במקום מרד רומנטי של בני 18, יישאר צ'ק של 20 אלף שקל והרבה פוליטיקה של מבוגרים.
אבל המרד הזה לא נולד בהשבעת גדוד שמשון לפני שלושה שבועות. כמה שעות לפני פינוי נווה דקלים חצה אוטובוס של חיילי גולני את היישוב. מהחלונות הציצו ראשי הלוחמים, שביצעו את הלהיט "גולני לא מגרש יהודי" בלחן עממי. אלפי הנערים הכתומים שהזילו דמעות בהתנתקות נשבעו כבר אז שיום יבוא וגם הם יצטרפו למנגינה. ארבע שנים חלפו, היום הם הלוחמים של צה"ל, המורדים של גדוד נחשון. אלה הילדים של קיץ 2005.
נא להמתין לטעינת התגובות
