נתניהו דיבר בירושלים אך כיוון לרמאללה
בנאומו בפורום סבן רה"מ המשיך להתבצר עם איומים מוגזמים. הוא צריך להעלותם במו"מ, אך כדי להגיע לשם, עליו להשתמש במילים אחרות
במילים אחרות: לספח חלקים מהשטח בו רואים הפלסטינים מולדת. צריך לקוות שמישהו תידרך את נתניהו קודם וסיפר לו ששעה לפני כן נראתה דמותו המודאגת של ד"ר סאיב עריקאת, מחזיק תיק המו"מ עם ישראל (תפקיד שלא ייגמר לעולם), חופזת אל מחוץ למלון קינג דייויד בירושלים.
עריקאת פגש שם כמה מחוקקים אמריקאים בכירים שנמצאים בעיר לרגל "פורום סבן" ואמר להם שאין לפלסטינים כוונה אמיתית להכריז על מדינה באופן חד-צדדי. כך שבסוף, שני הצדדים מאיימים אבל לא לגמרי מתכוונים.
ההגרלה לא האירה פנים לנתניהו אתמול. לנאום אחרי קלינטון זה כמו לשחק כדורגל אחרי מראדונה, או לאיים אחרי ליברמן. "לא יעזור", אמר אחרי ההופעה של קלינטון (בשיחה עם נחום ברנע) השגריר מרטין אינדיק, "אתה עדיין הגדול מכולם". מה שנכון. הנשיא לשעבר לא התלהם, לא איים ולא דיקלם, הוא פשוט השפריץ כמויות מסחריות של כריזמה, רגישות, חוש הומור, יצירתיות ואופטימיות מפוכחת. הוא שבה לב. הוא דיבר מהלב. ואחרי כל זה, הגיע תורו של ביבי.
שלום לא יפרוץ פה בקרוב
ראש הממשלה נתן אתמול הופעה עצורה. בא עייף, כנראה. דיבר בשקט, כבוי מעט. התמקד בדרישות ישראל. זה הנראטיב שלו. רמז שלא יהיה מנוס מהמשך נוכחות ישראלית בבקעת הירדן, דיבר על סידורי בטחון נוקשים.
כל הדברים נכונים, קשה להתווכח איתם, אבל אין שום צורך להעלות אותם עכשיו. למה לנופף בקשיים, אם אפשר לנסות לשפר אוירה עם התקוות והמאוויים? "אין תחליף לאומץ לב של מנהיגים", חזר ואמר נתניהו, כאילו מנסה לדרבן את עצמו, "אנחנו נפתיע את העולם", המשיך להצהיר.
אבל אחרי המילים הגבוהות, כשמגיעים לפרק המעשים - נתניהו נתקע. בסוף, הוא הקפיא את הבניה בשטחים לחלוטין חודשים ארוכים, "לא בונים פרגולה", אומר שר השיכון
אטיאס, ובתמורה לא קיבל שום דבר חוץ מביקורת בינלאומית, החרמה פלסטינית, רטינה אמריקאית ומצור הולך ומתגבר סביב ישראל. משהו כאן לא בסדר, ונתניהו היה צריך להבין את זה מזמן. זו הרטוריקה, אלה הדרישות המקדמיות, שפת הגוף, הסטנדרט הכפול, הקריצה.
את נאומו נשא אתמול נתניהו במלון "מצודת דוד", וכך זה באמת הרגיש. הוא מבוצר במרומי המצודה, מיידה בליסטראות לכל עבר. תירגע, נתניהו, את הדרישות האלה אפשר להעלות במו"מ, וגם צריך. אבל כדי להגיע לשם, צריך מילים אחרות. העניין הוא, שלא באמת מאמינים לו שהוא רוצה. למזלו, הצד השני רוצה עוד פחות. כך שאפשר להירגע. שלום לא יפרוץ כאן בזמן הקרוב. נקווה שגם מלחמה לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
