דוח מקינזי: בין ישראל לארה"ב
הדוח מאפשר לישראל להגיע לקופנהגן חמושה במסמך שנותן הכשר להמשיך ולבקש הנחות של מדינה מתפתחת. מהמסמך ניתן להבין שזה לא שישראל לא רוצה להפחית את פליטות גזי החממה, היא לא יכולה. רז גודלניק קרא את הדוח שהוגש לשר להגנת הסביבה ונדהם מההבדל לדוח האמריקאי. לתשומת לב הקורא גלעד ארדן. עסק ירוק
דוח מקינזי, אשר מיפה את פוטנציאל ההפחתות בישראל ומספק כאמור בסיס נתונים עבור הממשלה בכדי לאפשר לה לקבוע את מדיניותה בנושא, מציג תמונה מאכזבת בלשון המעטה. הוא קובע שמדינת ישראל יכולה לכל היותר להפחית את הגידול הצפוי בפליטות גזי החממה שלה ב-70%. שוב, לא מדובר בהפחתה אבסולוטית יחסית לכמות הפליטות הקיימת.
לפי השורה התחתונה של הדוח, מדינת ישראל היא מדינה שלא רק שאין לה יומרות לעמוד ברף הסביבתי ולו הנמוך ביותר של מדינות מפותחות, היא גם אינה מסוגלת לעמוד ביעדים לא שאפתניים במיוחד שמדינות מתפחות מציגות כיום. מהדוח ישראל מצטיירת כתלמיד בעייתי בכיתה, שיש לו בעיות ייחודיות מאד ולכן אי אפשר לצפות ולדרוש ממנו יותר מדי, אבל האם זו התמונה האמיתית? האם זה המקסימום שהמדינה יכולה לדרוש מעצמה?
כשקראתי את עיקרי הדוח עלו אצלי מספר סימני שאלה לגבי אלמנטים שונים בדוח שביחד מרכיבים את התמונה העגמומית הזו. הראשון שביניהם הוא השאלה הבלתי נמנעת – מדינה מפותחת או מתפתחת?
ישראל, על פי פרוטוקול קיוטו עדיין איננה כלולה בנספח 1 עם מדינות מפותחות אחרות אבל מבחינת מאפיינים סוציו-אקונומיים רבים היא קרובה יותר להגדרה של מדינה מפותחת, מה עוד שהיא פועלת להצטרף לארגון המדינות המפותחות (OECD). יותר מכך, ארדן בעצמו אומר בהודעת המשרד כי "אם ברצוננו להתאים עצמנו למדינות המפותחות ולצרכי השעה הדוחקים. ניתן להפחית את המשך התלות שלנו בדלקים פוסיליים ובתחנות כוח פחמיות מזהמות". כלומר, המסקנה היא שישראל שואפת לנהוג ולהיחשב מדינה מפותחת. מצד שני, איך אפשר "להתאים" את ישראל למדינות מפותחות מבלי לנהוג כמותן ולהתחייב כמותן להפחית באופן אבסולוטי את פליטת גזי החממה? לארדן הפתרונים.
לדוח, לא רק שאין פתרונים, אלא שהוא בעיקר מציג שורה של סיבות מדוע ישראל איננה
השאלה הזו מקבלת משנה תוקף בחודשים האחרונים כשמדינות מתפתחות כמו סין, הודו וברזיל מודיעות על צעדים להפחתת פליטות גזי החממה שלהם. לכל אחת מהן צרכים ובעיות ייחודיות, אבל זה לא מונע מבעדן להפגין (אם כי בחלק מהמקרים צריך לציין כי עדיין מדובר ברמה ההצהרתית כרגע) מחויבות לנושא. הודו היא דוגמה טובה לכך – היא התנגדה לרגוצליה בנושא בטענה שהפליטות שלה לנפש הן מהנמוכות בעולם ושצעדים אגרסביים מדי יפגעו במלחמה בעוני. עם זאת, השר להגנת הסביבה ההודי הצהיר בספטמבר כי החקיקה המוצעת תיצור את האיזון בין צרכים כלכליים וחברתיים ובין אלו הסביבתיים.
שאלה נוספת שעולה מהדוח היא לגבי פוטנציאל ההתייעלות האנרגטית בישראל. להבדילמדוח מקינזי שבדק את פוטנציאל ההתייעלות האנרגטית במשק האמריקאי ומצא שאפשר באמצעות המכשיר הזה בלבד להקטין את פליטות גזי החממה בארה"ב ב-23% ב-2020, הרי הדוח הישראלי מוצא פוטנציאל הרבה הרבה יותר מוגבל. על פי הדוח הישראלי התייעלות אנרגטית כוללת שימוש בנורות חסכוניות, שיפור צריכת הדלק בכלי רכב ושימוש במכשירי חשמל בעלי צריכת אנרגיה נמוכה (מזגנים, מקררים וכו').
ברור שיש הבדלים בין שתי הכלכלות, אבל האם המשק הישראלי כל כך יעיל בהשוואה למשק האמריקאי מבחינת פליטת גזי חממה? מנתוני הדוח לנתוני אנרגיה של ה-International Energy Agency לשנת 2009 מצטיירת התמונה הבאה: על פי הדוח, בישראל כמות הפחמן הדו חמצני הנפלט לכל יחידת תוצר (תל"ג) היא 0.43 ק"ג לעומת 0.50 ק"ג בארה"ב (כשמשווים תוצר במונחי כח קנייה, ההפרש גדול יותר – 0.34 ק"ג מול 0.50 ק"ג). אינדיקטור אחר של פליטות לנפש מצביע שבישראל הפליטה נמוכה ב-50% מזו שבארה"ב.
כלומר, אכן המשק הישראלי יעיל יותר מזה האמריקאי, אבל עדיין לא ברמות כאלו שמצדיקות על פניו הפרשים כה ניכרים בפוטנציאל ההפחתה של התייעלות אנרגטית. אחת הנקודות החשובות שמוזכרות בדוח האמריקאי הוא הצורך בתפיסה כוללת שרואה בהתייעלות אנרגטית משאב אנרגיה חשוב שעוזר לענות על צרכי האנרגיה העתידיים של המדינה וצריך להתייחס אליו בהתאם מבחינת סדרי העדיפויות, תוך שימוש מקביל במגוון כלים: חינוך, מתן מידע, תקינה, תמרוץ כספי וכו'. רק כך אפשר להתגבר על החסמים השונים בדרך למימוש הפוטנציאל המלא של ההתייעלות האנרגטית. אין לי ספגק שהתייחסות דומה לנושא אצל מקבלי ההחלטות בישראל יכולה להגדיל בהתאם את פוטנציאל ההפחתות של ההתייעלות האנרגטית המוצג בדוח.
אלמנט חשוב שהיה חסר לי בדוח הוא התייחסות למכניזם הפיננסי של Cap and Trade שמהווה נדבך חשוב בעיצוב מדיניות הפחתת הפליטות באירופה ובארה"ב. יכול להיות שהדוח נדרש רק למיפוי מנופים טכנולוגיים להפחתת פליטות גזי חממה, אבל איך אפשר להתייחס לנושא מבלי לדון בהשפעות ובפוטנציאל של המנגנון הזה (או לחלופין מס פחמן שנידון במקומות שונים)? הדבקת תג מחיר לפליטת גזי חממה היא אבן הבסיס של כל ניסיון לשינוי הדרך שבה הכלכלה פועלת ולא ברור לי איך ניתן להתעלם מהאפשרויות הגלומות בשימוש במנגנון הזה.
הדבר נכון במיוחד לגבי האלמנט הקרוי בדוח "שינוי תמהיל דלקים", כאשר הכוונה היא למעבר לייצור אנרגיה "באמצעים בעלי טביעת פחמן נמוכה" - איך ניתן לצפות למעבר אגרסיבי יותר של ייצור אנרגיה ידידותית יותר לסביבה ללא תמרוץ הולם? אבל לא רק ביצרני האנרגיה מדובר, אלא בכל המגזר העסקי כולו שגם לו נדרש תמריץ של ממש כדי לעשות את המעבר לכלכלה בת קיימא. מבלי שיהיה מנגנון שכזה, מה הסיכוי שצרכני אנרגיה גדולים יעשו מאמץ של ממש לעשות שינויים? מה בדיוק אמור להוביל אותם לשנות את הדרך שבה הם פועלים מימים ימימה? עצם העובדה שמסקנות הדוח לא מאזכרות את השימוש במנגנון ה-Cap and Trade כמוה כניסיון לתאר איך אפשר לקצר את הדרך לאירופה דרך הים מבלי להביא בחשבון את האופציה לטוס לשם.
ארדן אמר ש"מדוח מקינזי אנו למדים שפוטנציאל השינוי הוא עצום". אני מסכים איתו שפוטנציאל השינוי הוא עצום, אבל לא שלומדים עליו מדוח מקינזי. מהדוח אני דווקא מקבל רושם של עסקים כרגיל, מבלי להביא בחשבון שהשינויים שמדובר עליהם הם כאלו שדורשים תפיסה של עסקים שלא כרגיל. איכשהו מתגנבת אלי התחושה שהדוח הזה מאד נוח לממשלת ישראל, ממש כאילו הוגש לה להנחתה. הוא לא דורש ממנה יותר מדי ומאפשר לה להגיע לקופנהגן חמושה במסמך שנותן הכשר להמשיך ולבקש הנחות של מדינה מתפתחת, שמה בדיוק רוצים ממנה – זה לא שהיא לא רוצה להפחית, היא לא יכולה. תשאלו את מקינזי.
אבל מקינזי לא קובעים מדיניות, הם כותבים דוחות. ארדן ונתניהו קובעים מדיניות ומהם אפשר לצפות (?) למנהיגות וחשיבה קצת בעלת חזון. סך הכל יש כאן הזדמנות יוצאת דופן לעשות מהלך שיקפיץ את ישראל קדימה. יש לי חשש לא קטן שגם ההזדמנות הזו תוחמץ ולו רק מהחיבוק החם של הדוח על ידי ארדן והניסיון לשוות לו מראית עין כאילו מדובר במניפסט מהפכני. הלוואי ואני טועה.
נא להמתין לטעינת התגובות
