לא ויתר: פרידה מדרור שטרנשוס
דרור שטרנשוס, הפרסומאי לשעבר, היועץ האסטרטגי והכוח המניע מאחורי יוזמת ז'נבה, הלך לעולמו בגיל 52, לאחר מאבק ארוך בסרטן. פרידה
דרור שטרנשוס
אבל הוא בחר להישאר. והוא לא סתם נשאר. הוא הקדיש את עצמו, את זמנו ואת כספו למטרה נעלה. באמצע חייו, כשהוא צעיר, תוסס ומצליח, טרק את הדלת מאחוריו ועזב את משרד הפרסום המשגשג שבו היה שותף. במקום לעשות עוד כסף, הוא החליט לעשות שלום. איש לא היה יכול לעמוד בדרכו. עם יוסי ביילין, עם גדי בלטיאנסקי ועם חיים (ג'ומס) אורון, הוא היה המוח והמנוע מאחורי "יוזמת ז'נבה" - אותה יוזמה שהוכיחה שאם רק רוצים, ולא בלי מאמץ, ניתן לבנות אמון הדדי בינינו לבין הפלסטינים, ולגבש הסדר קבע הוגן והגון לשני הצדדים.
היצירתיות הפרועה שלו הביאה את יוזמה ז'נבה לתודעת כל אזרחי ישראל. זה היה הרעיון שלו לשלוח את טיוטת ההסכם לכל בית בישראל. הוא קיווה שנדפדף כולנו בהסכם ואולי נבין שאפשר, אם רק רוצים, להגיע לפשרה ולחיי שכנות טובים. ואכן, יוזמת ז'נבה חוללה עניין תקשורתי וסערה ציבורית. דרור היה שבע רצון. בימים ההם הוא לא הפסיק לחייך. חיוך רחב, שכל מי ששהה במחיצתו אז נדבק באופטימיות שלו. זו לא הייתה נאיביות אלא אופטימיות של איש מעשים שמצליח לחולל שינוי.
להשפיע. הוא רצה להשאיר לילדיו, לילדינו, עולם פחות אלים ומסוכסך. לצדו אי אפשר היה להיות פסימיסט. וגם לא ריאליסט. כי הוא העז לעשות דברים שאנחנו לא העזנו אפילו לחלום עליהם. היוזמה הזו הכריחה את אריאל שרון, שהיה אז ראש הממשלה, לגבש את תוכנית ההתנתקות. זו הייתה תגובת הנגד ליוזמת ז'נבה שהכתה גלים בארץ ובעולם, וחשפה שלממשלת ישראל אין חזון מדיני.
הוא חשב שהחיים יפים. לכו, צאו, תחיו אותם, היה מפציר בנו ממיטת חוליו. והוא יישם את המנטרה הזו על עצמו גם בימים הקשים בשנתיים האחרונות. כשהמחלה לא הפסיקה לכרסם בגופו, להכאיב לו ולהחלישו, חי דרור חיים יותר מלאים ועשירים מהרבה אנשים בריאים. רק ביום חמישי האחרון סיפר כי הוא מתכנן לבלות את סוף השבוע עם אשתו בצפון. כמה ערבים קודם לכן הם הלכו לסרט. הוא לא ויתר על אף רגע מהחיים.
ימים ספורים לפני שלבו נדם הוא עוד חשב איך אפשר לשקם את מחנה השלום. הדאגה שלו לגורל המדינה לא פחתה לרגע, וכפי שלא ויתר לרגע על התקווה לנצח את המחלה, הוא לא ויתר גם על השאיפה לשקם את השמאל. כל פעם שהיה מספר על עוד ניסוי רפואי שהוא עומד לעבור, היה מיד אומר שצריך גם לתכנן ניסויים חדשים להחייאת המחנה הפוליטי. כמעט בכל שיחה איתו הדגיש דרור שצריך לדבר לא רק על "המצב" שלו, אלא גם על מצב "המחנה".
נדירים אנשים שאצלם אין הבחנה בין האישי ללאומי. אצל דרור, רצונו לראות שמאל חי ובועט שמצליח לשנות את גורלנו כאן, היה עניין אישי לגמרי. אהבנו והערכנו אותו. הערצנו. דרור עוזב אותנו כשאנחנו, האנשים שלא רוצים לחיות על החרב, זקוקים לו יותר מאי פעם. אלו ימים נוראים. אין תהליך מדיני. יש משבר עם האמריקאים. הפרטנר הפלסטיני מרוסק. מחנה השלום דעך. האווירה הכללית היא בדידות, ניכור וייאוש. במציאות כזו כל כך יחסר בסביבה אדם שרוחו צעירה ומניעה לפעולה. אדם אמיץ, שאינו מפחד להישמע הזוי ולהציע רעיונות משוגעים, ועם זאת מסוגל להציג תוכנית מעשית שתהפוך אותם למציאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
