מטפסת על ערמות פחם: ג'ואנה ג'ונס פעילת גרינפיס
איך התחילה, המתנדבת הכי קרבית של גרינפיס, לפעול למען הסביבה. מה עשתה בתחנת הכוח באשקלון ומהו הקשר האישי המדהים שלה למאבק בפחם. האנשים הירוקים
ג'ואנה ג'ונס (22) רווקה מיפו, פעילה בגרינפיס משנת 2004. היא הספיקה להשתתף במיצג בית קברות ביוון, במקום בו רצו להקים תחנת-כוח פחמית; לקחת חלק בהפגנות סולידאריות עם גרינפיס ארצות הברית, במטרה לגרום לנשיא האמריקאי, ברק אובמה, לעמוד בהתחייבויותיו הסביבתיות; להפגין בטורקיה נגד סירות שהעמיסו פעם; להשתתף בקמפיינים נגד נשק גרעיני ואפילו להתחפש למלאך
"הכל התחיל עוד כשהייתי ילדה, כשמתנדבת של גרינפיס הסתובבה בחוף הים וניסתה לגייס תומכים לארגון. באותה תקופה הייתי בתיכון, וממש לא היו לי אמצעים לתרום. אז אמרתי לה שכסף אין לי, אבל אשמח לתרום מהזמן שלי. אחרי חודש הוזמנתי לפגישת מתנדבים חדשים", נזכרת ג'ונס.
היא נדבקה סופית בחיידק כשהייתה על סיפון ה- "Rainbow Warrior" בקיץ 2008, במטרה להילחם בשרפת הפחם ולחשוף כמה שיותר אנשים בעולם לחשיבות של אנרגיות מתחדשות. "הפלגנו מחיפה לאשדוד", היא מספרת, "יצאנו מהספינה על סירות זודיאק מתנפחות וכתבנו בענק 'הפחם הורג' על ספינת משא של פחם. אני כתבתי את המסר באנגלית: 'QUIT COAL'. זאת הייתה הפעולה הרצינית הראשונה שלי". משם היא המשיכה לבלות עם צוות הספינה במשך חודש וחצי להפגנות מחאה מיוון ועד אנגליה.
יש לך היסטוריה לא קטנה עם מאבק בשימוש בפחם.
"נכון, סבא שלי היה מהנדס במכרות פחם באנגליה. אבל למזלנו, בדור שלנו מתחילים להבין שיש צורך גורף בשינוי, והעובדה היא שפחם הוא הגורם מספר אחת להתחממות הגלובאלית. אז תחושת השליחוּת בפעולה הזו הייתה מאוד חזקה אצלי. הרגשתי שאני חלק ממשב רוח רענן, גל של אנשים שמבין ומוכן לקחת אחריות על המעשים שלו מאז המהפכה התעשייתית. יש לנו כאן בעיה חמורה, והרגשתי חלק מניסיון גדול לשפר את העתיד שלנו בנושא".
ג'ונס היא, כנראה, הבחורה הישראלית הראשונה שהשתתפה בפעילוּת טיפוס אתגרית בארץ. לדבריה, בארגון מנסים למצוא דרכים מעניינות להפגין את מחאתם על מנת לעניין את הקהל ואת התקשורת. "זה כמה שנים שגרינפיס פועלת בשלל פעולות מחאה והסברה נגד ההחלטה להקים תחנת-כוח פחמית מזהמת נוספת באשקלון, זו היתה הפעולה האקסטרימית ביותר שעשינו בארץ. כי הפעם היינו חייבים לגרום לציבור להבין, שביטול התחנה הנוספת יכול להיות בידיים שלו".
איך נערכתם לקרב?
"זה דרש המון עבודת הכנה. אחרי שבועיים של אימוני טיפוס, קניות וצביעת באנרים ענקיים אל תוך הלילה עם מתנדבים שבאו מטורקיה ומצ'ילה – יצאנו בבוקר לאשקלון. אדרנלין היה שם בשפע: הלכנו על מדרוני פחם, עקפנו עגורנים ענקיים, טיפסנו על ערימת פחם של כ-15 מטר ופתחנו באנר של 9 על 3 מטרים. בסוף לא היה איכפת לי שאני שחורה מכף רגל ועד ראש, כי הצלחנו; בעקבות הפעולה אספנו 20,000 חתימות נגד הקמת התחנה".
וכשהיא לא מטפסת על ערמות פחם או שטה כדי להאבק היא משתדלת לשמור על אורח חיים ירוק. "אני מרתיחה בקומקום רק את כמות המים שאני צריכה, כדי לא לבזבז סתם חשמל והחלפתי את הנורות בבית לחסכוניות. אני תמיד הולכת לקניות עם תיקי בד וממחזרת שקיות ניילון בשימוש חוזר ונשנה; אפילו בשוק הכרמל אני מחזירה למוכרים את השקית. ובכלל, אני מעדיפה לקנות מצרכים שאינם ארוזים בשלל פלסטיקים למיניהם וכאלה המיוצרים בארץ (כך הם לא זיהמו את האוויר כשייבאו אותם). אני ממחזרת באדיקות כי זה כבר הרגל, אז זו ממש לא טירחה".
תני להדיוט כמוני טיפ כדי לשמור על הסביבה.
"'ignorance is bliss’. אם אתה לא יודע משהו – הוא לא יכול לפגוע בך... קודם כל, חשוב לנסות לרכוש כמה שיותר ידע בנושא. צרכנות נבונה וירוקה היא הצעד הראשון בעיניי, והיא גם מאוד מתגמלת, כי אתה ממש עֵד לכמה פסולת אתה בקלות חוסך מהעולם ביום-יום. זה מאוד פשוט כשמתרגלים. כולם יכולים, אבל מפחדים שזה ייקח מהם המון מאמץ והם בן-רגע יהפכו למחבקי עצים טרחנים. אז זהו, שלא; זה רק עניין של איכפתיות קלה ומעשים קטנים".
גם לחלומות שלך יש צבע ירוק?
"אני חולמת על עולם שבו יצור חי לא צריך להילחם על הזכות הבסיסית לחיות ולהתקיים בסביבה בריאה, נקייה וטובה; עולם של שלום, בלי נשק גרעיני, שפועל על אנרגיות מתחדשות; עולם שניזון מאוכל אורגני, ללא הנדסה גנטית; עולם שהזבל בו מתכלה, שיש בו מים ואוויר נקיים וים מלא חיים. אם נתבונן לרגע, נבין שעם שינויים קלים בחיינו, נוכל להגשים את החלום הזה."
רוצים גם להתנדב לגרינפיס? כנסו לאתר. רוצים להשתתף במדור ולספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם? פנו אלינו
נא להמתין לטעינת התגובות
