קניתם מים בתחנת דלק? שתיתם 96 אוקטן
האזרחים שקונים מים בתחנות הדלק זקוקים לרשויות שיטפלו בבעיית קוקטייל הגזים הרעילים שחודרים דרך הפלסטיק. הן לא עושות כלום
בדרך כלל מאגרי המים צמודים למשאבות התדלוק-שם גדל הסיכוי לצוד את עינו של הנהג, ולפתות אותו לעסקת "תדלק, שתה וסע". ברבים מהמקרים המים עומדים בשמש יוקדת. רק בשבוע שעבר נקלעתי לתחנה כזו, אמנם חדשה ומצוחצחת, אבל המים שנמכרו בה הגיעו לטמפרטורה שבה אפשר להכין קפה בלי צורך בהרתחה.
משרד הבריאות חושב שזה רע. מומחים בתחום הכימיה והבריאות סבורים שזה נורא. אדי הדלק-המכילים קוקטייל גזים רעילים, בראשם הבנזן המסרטן-עלולים לחדור את הפלסטיק של הבקבוקים ולהשתכן במים. העמידה הממושכת בשמש גורמת לחומרים כימיים שנמצאים בפלסטיק להתפרק ולזלוג לתוך המים. מאות אלפי האזרחים שקונים מים בתחנות במחירים אטרקטיביים לא יודעים את זה. זה לא תפקידם לדעת. בשביל זה יש רשויות בריאות ובעיקר רשויות מקומיות, שאמורות להגן עלינו. והן לא נוקפות אצבע.
למען הסר ספק-אין כאן שום פרצה בחוק. יש חוק, אלא שהרשויות המקומיות, שתפקידן לאכוף אותו, מצפצפות. ברישיון העסק של רוב תחנות הדלק כתוב שהן רשאיות למכור "דלק ומוצריו". מעניין מתי הפכו מים למוצר של דלק. הרשות המקומית, באמצעות מחלקות הפיקוח ורישוי העסקים, אמורות לגונן על הציבור מפני עסקים שחורגים מתנאי הרישיון שלהם ומסכנים אותו, אבל למי יש חשק להתעמת עם חברות הדלק רבות העוצמה?
השערורייה הזו משקפת אווירה הכללית של התחמקות מאחריות. בימים אלה נדונה בוועדת הפנים של הכנסת הרפורמה ברישוי עסקים. הצימוק של החוק המתגבש, צפוי להיות מסלול של רישוי מהיר. זירוז ההליכים והפחתת הבירוקרטיה הם כיוון מצוין, אך למרבה
המשמעות: עסקים שמוכרים מזון או מאחסנים חומרי ניקוי יוכלו לקבל רישיון קבע בלי לעבור אפילו ביקורת אחת. ובאמת, למה להטריח פקח שיבדוק אם המשקאות מאוחסנים כיאות, אם אפשר לסמוך על טופס הצהרה שממלא בעל העסק?
לא צריך להפוך למדינה של פקחים, אבל כולנו מכירים את האופי הישראלי, שהקפדה על כל תו ותג היא לא מסימני ההיכר שלו, קל וחומר כשכסף גדול מעורב. מה קורה כשהפיקוח הופך לבדיחה, יכול כל אחד מאיתנו לראות בתחנת דלק. המים זולים, אבל כמו שסבתות נוהגות לומר-מה שקונים בזול, עולה ביוקר.







נא להמתין לטעינת התגובות

