הקצבאות יצילו: חשבון הנפש שאחרי דוח העוני
העני החדש הוא אדם עובד, מועסק אצל קבלן, אפילו משכיל, שמוכן לוותר על לחם אבל לא על שכר דירה. שיחה על המספרים מאחורי הדוח
אבל גם מבעד לשפה, שמתרחקת מבני אדם שקר להם בלילה, מחד-הוריות שתולשות את השערות, מתלמידים שאין להם ספרי לימוד, מעיל וסנדוויץ' לבית ספר - גם מבעד לשפה הזאת עולים פרמטרים רעים ומסוכנים שמסמנים את ישראל במקום הראשון בעולם מקרב המדינות המערביות והדמוקרטיות במדד עוני, הזנחת הילדים ופערי שכר.
הנה הנתונים, כפי שנחשפו השבוע בפרסום דוח העוני השנתי: 420,100 משפחות עניות. 1,651,300 עניים. 783,600 ילדים מתחת לקו העוני. ועכשיו לאינפורמציה המייאשת באמת: 46.3 אחוז מהעניים הם אנשים עובדים. 22.1 אחוז מהעניים הם בעלי השכלה תיכונית. למה מייאשת? כי כל חיינו היינו בטוחים שאם נלמד, נעבוד, ננהל את עצמנו ואת ילדינו לחיים של השכלה ועבודה, עתידנו מובטח. ומה אומרים לנו המספרים? המספרים מוציאים לנו אצבע משולשת.
זימנו לשיחה שני גברים. ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל המחקר והתכנון של הביטוח הלאומי. מחבר דוח העוני. עבד בבנק ישראל ובקרן המטבע הבינלאומית. במשך הזמן, הוא אומר, נוצרו פערים גדולים מדי בין התפיסות שלו לתפיסות של כלכלני בנק ישראל וכשבוז'י הרצוג הציע לו לפני שנתיים את תפקיד מנהל המחקר של ביטוח לאומי, שמח מאוד. את הביטוח הלאומי הוא תופס כמוסד עצמאי שאחראי על החשיבה החברתית בישראל.
מולו יושב ד"ר איציק ספורטא, מרצה בכיר לניהול באוניברסיטת תל אביב. מעורכי אתר "העוקץ", פעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. את הפגישה אנחנו מקיימים בקומה רביעית בסלון ביתו בגבעתיים. הגשם הזועף בחוץ מאשר שנתוני דוח העוני והפערים החברתיים של מדינת ישראל באמת חצו את כל הגבולות ההגיוניים.
איך בכלל מגדירים עוני?
גוטליב: "עוני מתבטא בוויתור על מזון חיוני".
ספורטא: "מה שגוטליב מביא זה הגדרה מסורתית של עוני. אם תיקחי מזון מבן אדם הוא ימות, את זה כולם מבינים. אבל זאת בדיוק הבעיה שלי, כי עני הוא גם מי שלא חסר לו מזון.
"אני רוצה לדבר על העוני של עמרם מהסרט "שביתה", שאמר 'עוני זה כשאני לא יכול לשלוח את הילדים שלי לחוגים'. ואז הם נמצאים במצב שהם לא יכולים להתחרות עם היותר מבוססים בחברה. כי הרי למה אנחנו חותרים? שילדים יוכלו להשתתף באוצרות של המדינה. המדינה שלנו עשירה, ואם יש כזה אי שוויון בין הילדים בתוכה, זה עוני".
ועם זאת, 21 אחוז מהאוכלוסייה מוותרים על מזון. ונשים מוותרות על מזון יותר מגברים.
גוטליב: "זה אחד הנתונים הכי חשובים. ישבנו וחישבנו מהו סל המזון החיוני. ואז אפשר לבדוק כמה משפחה מוציאה על מזון ועל מה היא מוותרת. ואתה רואה שהיא מוותרת על מזון לפני שהיא מוותרת על חשמל ועל תשלום שכר דירה, וזה מדד לחריפות ועומק העוני".
ספורטא: "ישראל היא בין 27 המדינות העשירות בעולם. כשאתה בא ומודד מחסור במזון, אתה יורד לתחתית הבאר. תמדוד חינוך, תמדוד בריאות. זה אינדיקטור לא פחות חיוני לעומק המצוקה, לחריפות העוני".
גוטליב: "כן".
ספורטא: "ולכן ההתנסחות של בוז'י 'כהתייצבות של עוני בתקופה של אי ודאות' היא אחד הכישלונות החמורים של מדינת ישראל. ב-2002 היו 29 אחוז ילדים עניים וב-2009 ישנם 34 אחוז ילדים עניים. לעומת שנה שעברה זה אולי עוני יציב, אבל לקרוא לזה יציבות זאת בדיחה רעה במיוחד".
מאיזו נקודה החריף העוני?
ספורטא: "מהתוכניות הכלכליות שהתחילו אצל סילבן שלום ב-2002 והמשיכו בתקופה של נתניהו עד 2006. הקפיצה הגדולה בעוני נעשתה בשנים האלה, כשהגורם המרכזי היה קיצוץ מאסיבי בקצבאות ילדים ובקצבאות הבטחת הכנסה. מדיניות הרווחה של ישראל מצמצמת ב-14 אחוז עוני של ילדים. בשוודיה, עוני של ילדים מצומצם ב-77 אחוז. המדינה היא הגורם לעוני של הילדים. הקטינו את המסים לעשירים כדי שיספקו תעסוקה מעפנית לעניים. אבל מה התגלה? שכשיש צמיחה, מי שלוקח את כל הצמיחה לכיס שלו הם אלה שיש להם, ואי השוויון מחריף.
"כדי לתקן את העיוות, המדינה צריכה להיות אקטיבית. מה שקורה היום בשוק העבודה הוא שמבחינה כלכלית למעסיק יותר טוב שהעובדים לא יהיו קשורים אליו, אלא לחברת עובדי קבלן. ואז נכנסים לתמונה עובדי הקבלן, שהם עוד גורם שחותך את הקופונים. היום הקבלן חותך את קופון המשכורת של השומר, עובד הניקיון, המאבטח, אבל גם של עובדי איכילוב, האוניברסיטה ומשרדי הממשלה. וכשחברות ממשלתיות טוענות שהן חוסכות כסף, אז ברור שזה על חשבון העובדים.
"אנחנו הרי יודעים שהמכרזים הם כאלה שגם אם הקבלן ירצה, הוא לא יכול לתגמל על פי חוק את העובדים. ואת המכרזים הרי מוציאים משרדי ממשלה, שהם המשת"פים העיקריים של המערכת המנצלת הזאת. אלה טקטיקות שמנציחות את העוני של העובד".
גוטליב: "המקור העמוק יותר של העוני הוא בהטרוגניות של החברה הישראלית. לא תמצאי ערבים או חרדים במוקדי הכוח. וזאת הסיבה שהקבוצות האלה נשארות חלשות".
ספורטא: "לא נכון, אנחנו מדברים על 76.3 אחוז של עניים-עובדים, כי בתוכם יש 20 אחוז קשישים שאת לא מצפה שישתלבו בשוק העבודה. ועוד נתון קשה - 70 אחוז מהמועסקים במשק מקבלים פחות מהשכר הממוצע. זה מספר שמבטא מאוד את האי-שוויון בשוק העבודה. למה השכר הוא נמוך? כי לאנשים אין כישורים לעסוק במקצועות של שכר גבוה. למה אין להם? כי מערכת החינוך ומערכת ההכשרה המקצועית לא פועלות כראוי.
"נקודה שנייה היא יחסי הכוח בשוק העבודה. במדינת ישראל קיימים בקושי ארגוני עובדים, וזה אומר שלמעסיק יש יחסי כוח בעוצמה גבוהה מעל העובד וזאת הדרך הבטוחה להבטיח עובדים עניים. מבחינתי, האחוז הגבוה של העובדים העניים זאת הפרה של אמנה חברתית, הפרת הברית בין האזרח למדינה. כי אנחנו כל הזמן אומרים לאנשים 'תעבדו, עבודה תציל מעוני'. ברגע שאנשים עובדים וזה לא
גוטליב: "זה נכון. הפחתת מסים מבצעים בצורה גורפת לחמש השנים הבאות בלי פיילוטים ובלי בדיקה, וכשמדברים על מס הכנסה שלילי עושים פיילוטים. מדיניות שנוגעת לאנשים חלשים נעשית בזהירות וללא חיפזון. הרי הממשלה יודעת שב-15-10 מדינות עשו את זה וזה הצליח, אבל נשכח פה דבר חשוב, בארץ יש שתי אוכלוסיות, הערבית והחרדית, שיש בהן קוד תרבותי של מפרנס אחד (בחרדית האישה, בערבית הגבר) בשכר נמוך שמעצים את גרף העוני. 60 אחוז מהעניים הם או חרדים או ערבים. אצל החרדים הנשים עובדות בשכר נמוך. את מקומו של הפועל הערבי תפסו העובדים הזרים".
ההנחה היא שהישראלים לא יעבדו בסיעוד, בניקיון ובחקלאות.
גוטליב: "זאת טענה לא נכונה. סיעוד יכול להיות מאוד רווחי לעולים חדשים. יש יותר ויותר זקנים בחברה הישראלית, ואת השטח הזה מקצים לעובדים זרים. העובדים הזרים הם אחת הסיבות שגרמו לכך שהמשק יצר אוכלוסייה שלמה שעובדת בשכר נמוך. אני מציע להשוות את כל הזכויות של העובדים הזרים לעובדים הישראלים. צריך ליצור מצב שהישראלי יהיה תחרותי לעובד הזר, והבחירה תהיה בישראלי.
מהי תמונת העוני שלנו יחסית לעולם?
ספורטא: "אנחנו בקצה העליון של מדינות ה-OECD. כדי שהן יקבלו אותנו, הן צריכות לשנות את הגרפים שלהן".
גוטליב: "ה-OECD זו במה מקצועית גבוהה מאוד, הם מתעניינים בבעיות הכי קשות של פערי עוני, חוקי עבודה, יחסי אי שוויון, עובדים זרים, נשים ואכיפת שכר מינימום. זאת תרבות חשיבה לגמרי אחרת מזאת של הבנק העולמי. זאת חוויה טובה וזה בריא למשק הישראלי שרוצה להתאמץ לקבל חותמת כשרות. נסעתי לשם עם ברוורמן, הרצוג ופואד ושאלו שם כל מיני שאלות קשות, שלישראל אין תשובות מדהימות עליהן. אנחנו פי שניים מהממוצע במדד העוני. והשרים הבינו שכדאי מאוד שישראל תשפר את תנאי ההגינות של המשק הישראלי, למרות היותו משק הטרוגני".
איפה אנחנו על רצף פערי השכר בעולם?
גוטליב: "אנחנו בקצה העליון. היום משפחות עשירות כבר לא מוכנות לספק נתונים על העושר שלהן. הייתה התפתחות בעולם שאנשים הפכו ביום למיליארדרים. ואז קשה לתאר ולעקוב אחרי הפערים. הבעיה היא לא רק הפערים, ועכשיו אני לא מייצג את ביטוח לאומי, אלא את עצמי. בעצם נוצרת פה שכבה שנהיית כל כך עשירה, שהיא מצליחה להטות את התוצאות של הדמוקרטיה בבחירות. זאת שכבה שיש לה פוטנציאל לשחד את המנהיגים. זאת כבר לא דמוקרטיה זאת רכושוקרטיה. זה יוצר מצב שבו לא רק העוני הוא בעיה שצריך לפתור, אלא גם העושר המוגזם הוא בעיה שצריך לפתור אותה כי זה יכול לגרום נזקים שקשה לתפוס אותם.
עד כמה האוצר מתייחס לדוח שאתם מביאים לפתחו?
גוטליב: "אנחנו היום עושים ממש מאמץ פיזי להגיע אליהם. אנחנו מזמינים את בנק ישראל, את המועצה החברתית-כלכלית של משרד ראש הממשלה. לפני שנה ישבנו איתם שעתיים ונעשה את זה גם השנה. הרעיון הוא להכיר להם את המציאות הזאת וגם להציג תוכנית למאבק בעוני".
ספורטא: "הבעיה שהממשלה מקבלת את הדעה של האוצר, והאוצר גוזר את התקציב על פי תמונת עולם צרה. אם ב-2002 היה יושב מישהו כמו גוטליב ואומר לשרי האוצר 'רבותיי, מה שאתם עושים עכשיו יעלה מאוד את מספר הילדים העניים', אולי זה היה מוריד את תמונת העוני של היום. אבל גם כשאומרים להם, הם לא מקשיבים".
גוטליב: "אבל הנה אסתר דומיניסיני, מנכ"ל המוסד לביטוח הלאומי, יזמה עכשיו את הביטחון התזונתי והצליחה".
ספורטא: "זה לא מספיק, בישראל מדיניות רווחה חייבת לכלול קצבאות. בין אם שונאים את זה או לא. בין אם זה אופנתי או לא - רק הקצבאות יורידו את העוני של הילדים".
גוטליב: "אני חותם על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם