"עוד נחוש אמפתיה": אורי לורבר, למען החיה והאדם
כשביקרתי במושב, הבטתי בעצב בפרות הכלואות בתאים קטנים, ובתרנגולות שלעולם לא יפרשו כנפיים. התחדדה בלבי ההבנה ששינוי חברתי בהחלט אפשרי. מדור חדש - האנשים הירוקים
עוד כילד, הוקסמתי מסיפורים על מהפכות צודקות. "יש לי חלום, שבבוא היום, ילדי הקטנים לא יישפטו בגלל צבע עורם, אלא בזכות מי שהם", הדהד בראשי קולו של לותר-קינג, הגיבור בתכנית החינוכית בערוץ היחיד שהיה אז. ככל שהתבגרתי, יותר ויותר התחדדה בלבי ההבנה ששינוי חברתי בהחלט אפשרי, אולם המאבק לשוויון טרם הסתיים. כשביקרתי חברים במושב, הבטתי בעצב בפרות הכלואות בתאים קטנים, ובתרנגולות שלעולם לא יפרשו כנפיים. בלי בשר בשבילי – זה היה ברור כבר אז.
כעשור אחרי המפגש עם הסטודנטים הפעילים, מצאתי את עצמי עומד מצדו השני של דוכן ההסברה. "כשם שפסולה האפליה על רקע דת, גזע ומין – כך גם אין לשלול זכויות בסיסיות על רקע מין ביולוגי. יכולת שכלית לא יכולה לשמש כקריטריון ליחס מוסרי, הרי גם לסובלים מפיגור שכלי יש זכות לחיות", שטחתי את משנתי האידיאולוגית ששיוועה לבמה. לא אשכח כיצד הסתננו בתירוץ מטופש לחוות פיטום אווזים, שעוד פעלה אז, מקווים שלא להיתקל במפטם הזועם בעודנו אוספים ראיות להתעללות, ששימשו אותנו בבית-המשפט. יום הניצחון הגדול, בו שופטי בג"ץ אסרו את הפיטום, נחרט בזיכרוני כחוויה מכוננת – מי שלא ראה פעילים מסתערים זה על זה בחיבוקים לאחר הישג כה חשוב, לא חזה בשמחה מימיו. עמל פעילותינו הסיזיפית נשא פרי.
היום, שמונה שנות פעילות אחר כך, התמונות הללו מעוררות בי אנחה נוסטלגית – את שהיה לי לומר כבר הספקתי לחלוק עם אינספור חברים. לא מזמן, בשיחה עם עובר-אורח ברחוב, הבנתי שכעובד סוציאלי בהתהוות, אני נמצא במקום שמאפשר לי לא רק להשמיע את האמת שלי, אלא גם לשמוע ולהכיל את מי שמולי. היכולת הזאת מאפשרת לי להבין את הזולת טוב יותר, לחוש כלפיו חמלה ולגרום לו להקשיב גם לי. במובן מסוים, גם התבגרתי – הרצון למהפכה ולשינויים מיידיים התחלף בשאיפה לשינוי רוחבי ועמוק.
היום, אני מממש את האידיאולוגיה שלי הן בעבודה במועדונית כעובד סוציאלי והן כמתנדב בעמותת אנונימוס. אני ממקד את פעילותי בקמפיין לשחרור התרנגולות המטילות מכלובי הסוללה האכזריים. הפעילות שלי היא הסברתית בעיקרה, ואיני יכול להסתכל בעיניהם של בעלי החיים שאני מציל. אני יודע שהשינוי הוא הדרגתי ואיטי, וסביר להניח שלא אזכה לחזות בשחרורם של כל בעלי החיים. יחד עם זאת, אני מאמין שעוד נשכיל לדעת ולחוש אמפתיה כלפי האחר, שונה מאיתנו ככל שיהיה – "כי עוד נפשי דרור שואפת לא מכרתיה לעגל פז, כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו רוח עז".
רוצים גם להשתתף במדור ולספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם? פנו אלינו
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
