נשיא שחור בבית הלבן לא עוצר את הגזענות
ברק אובמה עדיין מעורר את השד הגזעני בקרב גורמים רבים בארה"ב. האם יצליח להוביל את השינוי האמיתי בחברה האמריקאית?
לא שחסרות סיבות להתנגד לרפורמה בבריאות הציבורית שמתכנן אובמה. יש, למעשה, 900 מיליארד סיבות - העל לות בדולרים למשלם המסים בעשר השנים הקרובות. אבל מרטין לותר קינג, הכומר והאקטיביסט השחור שנרצח לפני 40 שנה, הוא ודאי לא אחת מהסיבות האלה.
הבעיה היא שרבים ממתנגדיו של אובמה רואים קשר ישיר בין הנביא וחלומו לבין מי שרק לפני שנה מימש את החלום הזה והיה לנשיא השחור הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית. המתנגדים לאובמה יוצאים נגדו לא בגלל מהפכות כלכליות או חברתיות שהוא מתכנן, אלא בגלל צבע עורו, שמבחינתם מערער את הלגיטימיות של כהונתו.
לאחרונה, כשלהפגנות נגדו התחילו להגיע אנשים חמושים -בהגנת התיקון השני לחוקה, הבל עייתי כל כך לדמוקרטים, שמאפשר נשיאת נשק גלוי - התעוררה השאלה שליוותה את הביקורת כלפי אובמה מתחילת הדרך: האם מדובר במחאה פוליטית לגיטימית או בגזל ענות אפלה? כנראה שאדם אחד, אפילו אם הוא נושא את המשרה החשובה ביותר במדינה, לא יכול לשנות את החברה בכוחות עצמו, נכתב בגרדיאן הבריטי.
מהצד השני, גוברים הקולות שטוענים כי הניסיון להוציא את השד הגזעני מהבקבוק הוא בעצם ניסיון של השמאל האמריקאי להשתיק את המתנגדים לו, באמצעות שימוש בקלף הגזע נגד הגזענים. ויש, כפי שנחשף לא פעם, גם כאלה שמאמינים שהגל זען האמיתי בכל הסיפור הוא לא אחר מאשר הנשיא אובמה בעצמו, שמתקשה לכבוש את סלידתו מבני הגזע הלבן.
מבולבלים? גם אנחנו. הדבר היחיד שידוע בוודאות בינתיים הוא ששנה אחרי האירוע שאמור היה לחתום באופן סופי את אחד הפרקים הבעייתיים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, שמתחיל בעבדות ונגמר בנשיא שחור, המחלוקות על רקע גזעי בחברה מעולם לא היו רבות יותר.
"תנו לי לומר זאת באופן ברור, כך שלא יהיו שום אי הבנות", כתבה לפני חודש ריאנה קלי בניוזוויק. "כמה מההפגנות נגד המדיניות של אובמה נובעות מהזעם הגדול של אותן קבוצות על כך שיש לנו נשיא אפרו אמריקאי. כל מיל לות הקוד המנומסות שבהן משתמשים כל אימת שמדברים על הנושא - עושות לי בחילה".
אובמה אמור היה להיות החוויה המתקנת של האמריקאים השחורים. ארל אופרי, שפרסם לאחרונה ספר על גזע ופוליטיקה, אומר שבחירתו של אובמה לא שינתה הרבה לשחורים: הסטריאוטיפים עדיין קיימים. העובדות בשטח מאשרות את חששותיו. באתר Hatewatch, שעוקב אחרי פרסומי נאצה ברשת, נרשמה עלייה בפוסטי שנאה ואיומים מאז בחירתו של אובמה לנשיאות. בין השאר הובאו דוגמאות כמו: "אובמה ימות! הקו קלוקס קלאן לנצח!" ו-"אם יהיה לנו נשיא כושי, כל הכושים יחשבו שהם ניצחו ושהלבנים צריכים להשתל חוות בפניהם".
ג'ו וילסון, פוליטיקאי אפור מקרוליינה הדרומית, העביר שמונה שנים באלמוניות גמורה בבית הנבחרים האמריקאי, עד שלפני חודשיים קטע את נאומו של אובמה בבית הנבחרים עם הקריאה "אתה משקר!".
אכן, ביטוי שבשגרה במרבית בתי הנבחרים בעולם, אבל בארצות הברית הוא עורר סערה פוליטית, שהתקשתה להשלים עם הפגיעה בכבודו של האזרח מספר אחת. מדיון במהפכת הבריאות של אובמה עברה המערכת הפוליטית לדבר על צבע עורו של אובמה. וילסון, מתנגד חריף למדיניות הנשיא, נאלץ להתמודד עם האשמות של גזל ענות. בנו, אלן וילסון, יצא להגנתו והבטיח "לאבא שלי אין אפילו עצם אחת של גזענות בגופו". אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
"מדובר במעשה שפל", תקף הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר את וילסון, והוסיף שאין לו ספק שקריאת הביניים
בינתיים התחילו להיחשף שלדים מעברו של וילסון, חבר ב"הבנים של לוחמי הקונפדרציה", ארגון שמשמר את מורשת לוחמי הדרום, שבמלחמת האזרחים ביקשו להתנתק מארצות הברית ולהקים קונפדרציה של 11 מדינות, שתשמר את העבדות. וילסון הוביל קמפיין להנפת דגל הקונפדרציה מעל בית הנבחרים של קרוליינה הדרומית, אותו דגל שמייצג עבור רבים גזענות ועבדות. בימים שאחרי התקרית הפך וילסון לגיבור החדש של המפלגה הרפובליקנית, ונהנה מזינוק מטאורי בסכומי התרומות שזרמו לקמפיין הבחירות שלו: שלושה מיליון דולר בתוך שבועות ספורים.
"עד עכשיו סירבתי להודות שמקורו של הניסיון המטורף לנסות ולתאר את הנשיא אובמה כשונה, כזר, סוציאליסט, פאשיסט, מרקסיסט, נאצי, קומוניסט, הוא בצבע עורו של אובמה", כתבה מורין דאוד בניו יורק טיימס. "אלא שחוסר הכבוד המזעזע של וילסון לעבר הנשיא, כשאף דמוקרט מעולם לא כינה את ג' ורג' בוש 'שקרן' על אף שהוא המציא עילה למלחמה בעיראק, שכנע אותי שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים להאמין שאדם שחור הוא נשיא, ושלעולם לא ישלימו עם זה".
ויש אנשים מתוחכמים עוד פחות מווילסון, כמו ראסטי ד'פאס, חבר המפלגה הרפובליקנית, גם הוא מקרוליינה הדרומית, שהשווה את מישל אובמה, הגברת הראשונה, לגורילה מקומית. ד'פאס, שהיה יושב ראש מטה הבחירות של רודי ג'וליאני לפני שנה, פרסם בפייסבוק שלו את תגובתו האישית לדיווחים על בריחתה של גורילה מגן החיות המקומי. "אני משוכנע שמדובר באחד האבות הקדמונים של מישל", כתב שם בשנינות. בהמשך הודה שאכן התכוון למישל אובמה, אבל הדגיש שמדובר ב"הערה שנאמרה בבדיחות הדעת".
למרבה הצער, וילסון וד'פאס הם רק שני מקרים מתוך עשרות שאירעו מאז כניסתו של אובמה לבית הלבן. התהיות שליוו את מסע הבחירות שלו - שבמהלכו ניסו מתנגדיו להטיל דופי בזהותו האמריקאית ובמחויבות שלו לאינטרסים של ארצות הברית - הפכו בשנה האחרונה לוויכוח פוליטי לגיטימי.
תוכנית החילוץ הכלכלית, הסיוע לענקיות הרכב, מהפכת הבריאות הממשלתית, תגבור הכוחות האמריקאים באפגניסטן, הם - ולא צבעו עורו של אובמה, לפי אותם אנשים - שהופכים את הנשיא לאיום על זהותה של ארצות הברית, וקוראים תיגר על חזונם של אבותיה המייסדים והלבנים של המדינה. רק אל תקראו להם גזענים, כמובן.
אבל יש מי שמוציאים את השד מהצד השני של הבקבוק. גלן בק, הפרשן הפוליטי של רשת החדשות פוקס ניוז, שדר רדיו מצליח שהפך בשנה האחרונה למוביל המאבק נגד מדיניותו של אובמה, הודה לפני ארבעה חודשים שאכן קיימת בעיה של גזענות בארצות הברית. אלא שזאת, הפתיע, מגיעה דווקא מכיוונו של הנשיא עצמו.
"הנשיא הזה", אמר בק בשידור חי, "חשף את עצמו פעם אחר פעם כבחור עם שנאה מושרשת היטב לאנשים לבנים, כלפי התרבות הלבנה, אני לא יודע מה זה. אני לא אומר שהוא לא אוהב אנשים לבנים. אני אומר שיש בעיה. הבחור הזה, אני מאמין, הוא גזען". בהזדמנות אחרת אמר בק כי "המטרה של אובמה היא ליצור אמריקה חדשה, דגם חדש שיישב בעיות גזעניות באמצעות צדק סוציאלי".
קל לפטור את בק כדמות שולית בחברה האמריקאית, אלא שבשנה האחרונה התוכנית היומית שלו היא השנייה הנצפית ביותר בערוצי החדשות השונים, תוכנית הרדיו שלו היא הרביעית במדינה וספרו האחרון כבש בקלילות את רשימת רבי המכר.
שון הניטי, שיחד עם גלן בק וביל או'ריילי מהווה את שלישיית המנחים הפופולריים ביותר בפוקס, אמר דברים ברוח דומה: "ככל שאני לומד יותר ויותר על עמדותיו של אובמה, חבריו והעבר שלו, אני מבין שהאיש שהבטיח שינוי סובל מכל אותן בעיות הקשורות בגזע שאפיינו את קודמיו. כל זה מוביל לשאלה: האם לבני הזוג אובמה יש בעיית גזע משלהם?".
הניטי , כמו בק, משווה מפעם לפעם את המדיניות של אובמה לזו של המפלגה הנאצית או הקומוניסטית, והשלושה מוציאים אלפים לרחובות. "ההפגנות שלנו הן לא יותר מניסיון טבעי של המעמד הבינוני לזכות במדינה שלו בחזרה", הסביר מארק ויליאמס, אחד ממארגני ההפגנות. "זה לא ניסיון לשינוי פוליטי, גם לא מאבק אידיאולוגי על רעיונות הנשיא, כי אם מלחמה על זהותה הבסיסית של ארצות הברית. מי שמגיע לו מול מי שלא".
ראש לימבו, אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה השמרנית, סבור שצבע עורו של אובמה מונע ממנו לכהן כנשיא. אלא שהוא סבור שמי שאחראי לבעיה הם לא מתנגדיו של אובמה, אלא אנשי הנשיא בעצמו. "יש לי דאגות רציניות בנוגע לתקשורת כיום ולעמדה שלה, לפיה כל ביקורת כלפי מדיניות אפרו אמריקאית היא גזענות, ותו לא", אמר לימבו.
"בעקבות כך צצה השאלה, האם יכול להיות נשיא שחור לאומה הזאת, או שהעובדה שיש לנו נשיא שחור כל כך משתקת אנשים בתקשורת שהם יימנעו מהביקורת והמעקב אחר הנשיא רק בשל החשש שיכונו גזענים? במילים אחרות, יש לנו נשיא שלא נבדק ולא נבחן, ואין כל ניסיון לבדוק אותו יותר. אז, האם זה אפשרי? האם באמת יכול לכהן פה נשיא אפרו אמריקאי? ", הוסיף .
אז נשיא אפרו אמריקאי יש, וגם די פופולרי. אלא שמה שהחל לפני שנה כמאורע היסטורי שביקש להכניס את השד הגזעני לבקבוק אחת ולתמיד, התחלף בינתיים בסימן שאלה גדול בנוגע ליכולתה של אר? צות הברית לקבל נשיא שחור. שישה מתוך עשרה אמריקאים מאמינים שעוד יחול שיפור ביחסים בין שחורים ולבנים בעקבות בחירתו של אובמה. אבל אחוזי האבטלה בקרב הקהילה השחורה בארצות הברית עלו מאז בחירתו ב-15 אחוז.
מה שבטוח הוא שגם בשנה השנייה לכהונתו צפויים שורשיו של אובמה להוות מקור מר? כזי לדיון ברחבי ארצות הברית. או כמו שניסח זאת צ'אק די, מאבות ראפ המחאה, בראיון לרויטרס: " הבחירה באובמה עלולה להיות מסוכנת, לגרום לשאננות. בחירתו של אובמה לנשיא לא פותרת את אמריקה מהמשך הדיון על הגזענות".
נא להמתין לטעינת התגובות
