חרד לעתיד: גם סרוגים צריכים ישיבה קטנה
המייסד של הישיבה הקטנה הראשונה בציבור הדתי-לאומי טוען שיש כאלו שצריכים להתמקצע בלימוד התורה כמקובל בישיבות החרדיות
הרב אהרון אגלטל צילום: מתי אגלטל, יח''צ
הרצון לאחוז בכל העולמות, להעמיד חולמים ולוחמים, אישי מדע דגולים ואנשי תורה גדולים, שמה אותנו בסופו של יום מול המראה ובה נגלית דמותנו הציבורית כמטושטשת וחסרת מיקוד. אנו רואים ועינינו כלות כיצד בסוגיות הקשות והחשובות ביותר לעם ולמדינה, מדלגים עלינו בקלילות ועולים אל ביתם של גדולי התורה שבדור ומקבלים שם את ההכרעות הסופיות שיקשה למצוא בר דעת שיעז לחלוק עליהן.
המתקפה הקטנה על הישיבות הקטנות, שכביכול לוקחות את הציבור הדתי לאומי חזרה אל ה"שטייטל" נובעת מחוסר הבנת המהלך ההיסטורי ההולך ומתרקם בשנים האחרונות. המגמה של הקמת דור חדש של תלמידי חכמים שיתפתחו מגיל נערותם מתוך שקיעה בתלמוד תורה, הינה הכרחית לנו כאוויר לנשימה. הציבור הישראלי בשל להשפעה רוחנית כמו שלא היה מעולם אך הוא מבקש שיעמדו מולו אנשים אוטנטיים המייצגים
את התרבות הישראלית העתיקה בחיוניות ומתוך רוחב דעת.
המשל החבוט של ציונות דתית המהווה גשר בין העולמות לא יכול להתקיים רק באלו היודעים להניח על מדף הספרים שלהם, ש"ס ומסך טלוויזיה יחד, מתוך יומרה לחבר את שניהם בהרמוניה, כביכול גדולים וחסונים הם, מכדי להיות מושפעים מהזרמים התרבותיים העכורים הנשקפים מאותו מסך.
הגשר אותו אנו מבקשים למתוח הוא בין כל הטוב שבעבר שלנו, בתרבותו ובמוסרו ובין המציאות הריאלית, המודרנית. על מנת להיות מסוגלים לעמוד במשימה באמת ולא מתוך פשרות, אנחנו מבינים שעלינו לבנות שיעור קומה אחר ממה שידענו עד כה.
חלקן של הישיבות התיכוניות חשוב במתן מענה לציבור רחב מאוד שחייו נעים בין העולמות. אם כבר עוסקים בזכרו של הרב נריה ובשנת השבעים לישיבת כפר הרא"ה - זו ודאי היתה כוונתו בהפיכת ישיבת כפר הרא"ה מישיבה לכל דבר (ישיבה קטנה), לישיבה תיכונית. כך אמר לי בעל פה וכך גם כתב במאמר שהתפרסם בעיתון זרעים משנת תש"כ.
אני מבקש לשאול את אלו התוקפים את הישיבות הקטנות מספר שאלות - אם באמת כה חשוב בעיניכם השילוב בין החול ובין הקדש, מדוע לא תטיפו להכנסת לימודי פילוסופיה או מדעים אל בין כתלי הישיבות הגבוהות? האם רק עד גיל 18 מסוגל אדם להכיל בתוכו את המורכבות הנפלאה הזו, ובהתבגרו הוא מוכרח להפוך לצר אופקים וחד מימדי? אדרבה - בואו ותוכיחו שניתן להעמיד ישיבה ראויה לשמה כאשר שעתיים ביום מכינים עת עצמם תלמידיכם לבחינות אקדמאיות כאלה ואחרות!
ושאלה קטנה נוספת - מהיכן לוקחים את הביטחון הזה לומר מה נכון ומה לא נכון לעם ישראל? מה פשר החלוקה הדיכוטומית הזו שבין גדולי התורה שלהם ושלנו? האם התורה האחת מתחלקת על פי קטגוריות מפלגתיות? אנחנו מבינים שישנן מחלוקות ומותר לנו לסמוך על דעת גדולים שאנו מאמינים בגדולתם ובצדקתם, אך לא בכל נושא קיימת מחלוקת.
מי שמבקש ביושר ללכת בדרך אמת ללא פשרות וללא שימוש במצבי דיעבד, ימצא כמעט חזית אחידה של גדולי התורה החיים ושאינם, הסבורים שכך צריכה להיות דרך חינוכו של אדם מישראל. כבר התריע זקן בשער - מרן הגאון הרב שפירא זצ"ל שלא כל הנושא תואר רב יכול להכריע בשאלות של כלל ישראל. מוטב לכולנו שנותיר שאלות הרות גורל מסוג זה בידי אלו שכתפיהם רחבות לשאת את משא הדור כולו.
בראייה היסטורית אנו רואים כיצד בעוד מספר לא רב של שנים, יתפתחו אצלנו דמויות מן הסוג הישן והטוב שכולנו עורגים על זכרן. אישים המכילים בתוכם את כל אותם מרכיבים נפלאים הבונים דמות ראויה לחיקוי. תלמידי חכמים אלו יכילו בקרבם השכלה תורנית רחבה ואדירה, תמימות וצדקות ומתוך הקשבה למציאות וחיבור עמוק אליה, יהפכו למגדלים של אור והשראה, שיקלו על קבלת דעתם והכרעתם בסוגיות החיים השונות שיבואו לפתחם.
הרב אהרון אגלטל הוא מייסד ישיבת מעלה חבר - אם הישיבות הקטנות הלאומיות
נא להמתין לטעינת התגובות
