טוב מאוחר: 2 הקרובות נפגשו אחרי 65 שנים

יד ושם הפגיש את שתי בנות המשפחה אחרי שמילאו דפי עד שקישרו אותן אחת לשניה. "לפחות עכשיו יש לנו פיצוי מסוים", אמרה אחת מהן

דליה מזורי | 29/10/2009 21:32

"אם הגורל שלנו היה כה אכזרי, לפחות עכשיו נפגשנו ויש לנו פיצוי מסוים", כך אמרה ניצולת השואה, ורוניקה זר, בת ה-82 שנפגשה אתמול (ד') עם קרובת משפחתה, לילי ריידר, תושבת טורונטו, אחרי 65 שנים שהן לא ראו אחת את השניה.

מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו צילום ארכיון: אי-פי

"אני רואה את הפגישה שלנו כנס יהודי. זהו הצל הארוך של השואה, שאומר שכל דבר עדיין יכול לקרות", אמרה ריידר בפגישה עם זר. "מכל 20 קרובי משפחתי מדרגה ראשונה אני היחידה שיצאתי מהאפר. אני בת 82, יש לי זמן מועט לחיות. לא חשבתי שאי פעם אזכה לראות מישהו מקרובי משפחתי. אני לא יכולה להגדיר את זה אלא במלה אחת- נס".

זר וריידר נפגשו לאחר שהשתיים מילאו דפי עד במוזיאון יד ושם בירושלים וזה קישר ביניהן.
ורוניקה וריידר, היו בנות 14 כשהגרמנים כבשו את הונגריה. אביה של זר נלקח למחנה עבודה שממנו לא חזר ואמה והיא שרדו את המלחמה בבודפשט. ריידר וכל בני משפחתה גורשו ב-1944 למחנה אושוויץ.

ריידר: הרגע הכי גדול - שאמרתי קדיש על בני משפחתי

כיום גרה זר בבית מוגן לאוכלוסייה מבוגרת בירושלים. במהלך שהותה בבית הציעה לה הצוות הטיפולי למלא דפי עד. "פתאום באו אלי מההנהלה ואמרו לי שישנה מישהי שמילאה דפי עד על המשפחה שלי", אמרה זר. זר הוסיפה כי "אימא שלי ואימא שלה היו בנות דודות. סבא שלי וסבתא שלה היו אחים".

ריידר,

שהגיעה לירושלים במסגרת ביקורה אמרה כי היא "התרשמה מאד מעמק הקהילות, שם חקוקות שמות העיירות שתושביהן נספו בשואה". לדבריה, "הרגע הגדול בביקור הוא זה שבו אמרתי קדיש על בני משפחתי אל מול שמה החקוק בסלע של העיירה שבה נולדתי. זה יום הזיכרון הפרטי שלי".