ביי דרומה: שמוליק שם-טוב חוזר לתל אביב
אחרי שנה וחצי של מגורי הזדהות בשדרות, חוזר שמוליק שם-טוב לת"א. האיש שהביא לנו את ערוץ 10 (כמנכ"ל הרשות השנייה) וגם את "הבורר" (כבכיר ב-JCS), משוכנע כי הטלוויזיה המסחרית משחיתה אותנו. ולא, לא בגלל השעשועונים או סדרות הריאליטי
"כמעט חמש עשרה שנה התעסקתי באיך להביא יותר כסף לבעלי המניות שכולנו עובדים עבורם", הוא מספר, נינוח מתמיד. אחרי השנים המיליטנטיות שלו, התמנה שם-טוב לעורך הראשי של "ידיעות תקשורת". משם התגלגל לכס מנכ"ל הרשות השנייה והוציא את המכרז לערוץ 10, שחוזר עכשיו לכותרות. אחרי שלוש שנים כרגולטור, הוא עבר לצד השני והפך בכיר בחברת ההפקות JCS.
"כשעברתי לידיעות תקשורת עברתי למיינסטרים", משרטט שם טוב את פרבולת חייו. היה זה לא הרבה זמן אחרי שערך את "חמצן" שהואשם בהמרדת תלמידי בית ספר. "במיינסטרים אתה צריך לייצר, לעשות, להתחרות. ב-JCS ייצרתי את 'הדוגמניות' אבל גם את 'בטיפול' ואת 'הבורר'. את כל התוכניות שלא הייתי צופה בהן בעצמי. עבדתי בלי אהבה. בכל השנים שלי בטלוויזיה עבדתי מתוך אינרציה ופרשתי בשיאי. היה לי מעמד ב-JCS, אבל אמרתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, כי בעיניי הטלוויזיה היום כפי שהיא - משחיתה. היום לא הייתי עושה את זה, טלוויזיה מסחרית לא מאתגרת אותי ולא תורמת לחברה שום דבר".
למה בעצם סבלת כל כך?
"עשיתי דברים שאני לא אוהב, כי עבדתי בחברה פרטית שמשחקת את המשחק על פי כל הכללים. היא מכניסה תוכן שיווקי, כי אין ברירה - אחרת לא יכולים להרוויח. אני לא מתבייש, אבל גם לא ממש גאה. עשיתי מאמצים לשנות את זה, כמנכ"ל הרשות השנייה, אבל כשלא הצלחתי פרשתי. פרשתי אחרי שערוץ 10 עלה לאוויר וכשראיתי שאין רפורמה, אמרתי שאין לי מה לשבת ולחכות לראות אם ערוץ 10 ירמה אותי בכל הנוגע לעמידה בהתחייבויות שלו. ברור שהוא היה מרמה אותי".
למה הטלוויזיה המסחרית כל כך משחיתה בעיניך?
"כי היא בנויה על שקרים. אנשים מתרגלים לבוא, להגיד אנחנו עושים כך וכך במכרז, ולא לעשות את זה בכלל. אחר כך לבוא ולדבר בשפה ערכית ובפועל לרמות את כולם. זו תרבות של זיוף, כי המערכת מכריחה אותך לזייף. זה בעיניי יותר משחית מתוכנית קלוקלת. את השקרים למעלה, את ההבטחות שלא מקוימות, את הריצה אחרי הכסף אתה לא יכול לנהל. זה כל הזמן להסתדר עם רגולטור ולרמות אותו. ואז אתה לא יודע מה מהתכנים מכורים ומה לא. בעידן הרגולציה המקסימלית הכל מושחת".
היום צפוי להתפרסם המכרז החדש על ערוץ 10, אחרי חודשים של ניסיונות להציל את הערוץ במתכונתו הנוכחית. מה שקורה לערוץ שנולד תחת ידיו של שם-טוב ופרפר בהן מיום שנולד, לא ממש מפתיע בעיניו. "אני הוצאתי את המכרז לערוץ", הוא נזכר, "ומיד כשהסתיים המכרז וזכו, אמרתי עכשיו אני רוצה לעשות שינוי בשוק הטלוויזיה.
איך אתה מסביר את מה שקורה לערוץ היום?
"חודש אחרי שפתחתי את ערוץ 10 הם הגיעו לפשיטת רגל. ויתרו להם על לוח השידורים ואחרי כמה חודשים החליפו את הצוות ואחרי זה הייתה עוד פעם פשיטת רגל, זו הרפתקה בלתי נגמרת שבסופו של דבר היא סאגה ניהולית. אין שוב סיבה אובייקטיבית שערוץ 10 לא ישתווה לערוץ 2".
אז מה עושים עכשיו?
"אני לא בעד לסגור את הערוץ, אבל זה אבסורד לצאת למכרז. אני בעד להגיד שטעינו ושאין עוד דרישות מכרזיות. צריך לעמוד בתנאים מסוימים וחוץ מזה - תעשו מה שאתם רוצים ותעמידו איקס כסף לערוצים הציבוריים. ערוץ 10 היה צריך להציב אלטרנטיבה לערוץ 2, להיות בראש אחר. ברגע שאתה מחליט שאתה רוצה להיות אותו הדבר אתה מפסיד המון כספים. אם הוא לא יקבע אג'נדה אחרת, הוא לא יצליח. צריך להחליף אנשים, להחליף חשיבה. גם אם יאריכו להם את הזיכיון בתנאים מסוימים הוא ימשיך להפסיד כסף, עוד שנה וחצי יהיה עוד משבר".
במה אתה צופה בטלוויזיה?
"אני כמעט ולא צופה בטלוויזיה. אני צופה בספורט, ב'הישרדות' (תוכנית הדגל של ערוץ 10, ל .א) ובערוץ 1".
אפרופו הישרדות, מה אתה חושב שיקרה בערוץ הראשון?
"לא תהיה רפורמה. גם לא הייתה. זה הכל דיבורים בעלמא של פוליטיקאים. בשלב זה אין עתיד בערוץ הראשון.
היית חוזר היום לתפקיד בטלוויזיה?
"אם היו מציעים לי להיות מנכ"ל של ערוץ ציבורי הייתי הולך על זה, יש בזה ערך".
היום, כאמור, שם-טוב השאיר את כל זה מאחוריו. הוא מנהל את עמותת מרכז הספריות בישראל לעידוד וקידום הקריאה ומעל לכל עורך את הרבעון "אודיסאה", "עיתון אליטיסטי לקהל משכיל שעוסק בחיבור של מדע, פילוסופיה ותרבות", כהגדרתו.
כמי שבא מהטלוויזיה המסחרית, מעניין אותך לעשות משהו שהוא מאוד מצומצם, לקהל אליטיסטי?
"אני בהחלט רוצה להרחיב את הקהל. היום המעמד האקדמי מנותק כמעט לחלוטין. גיבורי התרבות אחרים לגמרי. אני רוצה להחזיר את המדע ואת אנשיו לחברה. אני מת על זה".
בין המגזין גבה המצח לספריות, שם-טוב נוהג לשוט ולבקר את נכדו הבכור, מבתו גילי, כתבת הערוץ הראשון ולסבית שילדה לאחרונה ילד מפרטנר הומוסקסואל. "גילי מפרסמת את משפחתיותה ברבים", מחייך שם-טוב, "היא ילדה מדהימה, שעברה המון משברים בחייה. פציעה קשה שעברה עליה בילדות כשכמעט הלכה לה רגל, אחר כך משברים עם עצמה, התגברה ויצאה מהם וכשהיא תחזור מחופשת הלידה לערוץ 1 היא תמשיך להיות אחת משדרי הספורט הטובים במדינה. הידע שלה מדהים. היא חיה את חייה כמו שהיא מבינה ואנחנו מכבדים את זה. היא נתנה לנו את הנכד ויחד עם האבא של הילד ואיתה אנחנו משפחה. זה כיף, זה מביא לי הרבה אושר".
בעצם המסר ממהלך חייך הוא שאפשר לחזור ולתרום למדינה, רק אחרי שזוכים בביטחון כלכלי.
"אנשים בגילי שעובדים בעיתונות, חינוך או עסקים הם כל כך מפוחדים איך יהיה עתידם, שפתאום משהו יתפרק ולא יהיה להם שום ביטחון. ואתה לא יודע מתי אתה מאובטח. עוד מיליון? אתה כל כך מפחד לתרום לחברה, אתה שואל מה איתי? מה יהיה איתי עוד שנתיים? אין לי פנסיה אין לי כלום. זה נורא, זה מצב של חברה שלא רואה קדימה. היא אומרת לציבור תסתדרו רק כשתהיו עשירים".
לאחר שפרש מעבודתו ב=JCS ירד שם-טוב לשדרות עם בת זוגו אבירמה גולן. הוא עסק שם בפרויקט מיחשוב לבתי הספר ובחדרו הממוגן החל לערוך את אודיסיאה, "הלכתי לשדרות כאקט של סולידריות חברתית. זה להגיד אנחנו חברה אחת ואנחנו יחד צריכים להסתכל קדימה ולהגיד לאן החברה הזו הולכת".
זה לא צעד פטרוני קצת?
"לא עשיתי מזה יחסי ציבור ולא התראיינתי על זה. במציאות של ישראל תמיד יגידו עליך כל מיני דברים. שיגידו מה שהם רוצים. התקופה שעברתי שם הייתה מאושרת. חיינו שם באופן מלא, אבירמה פחות כי היא נסעה לעבוד בתל אביב. עד עכשיו אנחנו נוסעים לשם לחברים לאכול בערב שבת".
למה לא נשארתם שם?
"האמת? כבר כמעט קנינו שם בית, אבל בסוף זה נפל על עניין של מחיר. שקלנו להישאר. זה בסך הכל שעה נסיעה. אבל ברגע שהתפקיד של הספריות התפנה, הלכתי על זה".
ממרחק הזמן, מכתב השמיניסטים ששלח שם-טוב בן ה-18 לגולדה מחוויר לעומת מכתב הסרבנים ששלחה השנה קבוצה של בני נוער והנפת הכרזות בהשבעת חיילי חטיבת כפיר. "אני נגד סרבנות. בין אם סרבנות משמאל, ובחריפות אם מדובר באקט כמו זה של החיילים בהשבעה", הוא אומר, "אנחנו חייבים לתת פתרון לאותם מתנחלים ימניים שנמצאים בצבא כדי לא להעמיד אותם בדילמות בלתי אפשריות".
אתה עדיין בשמאל הקיצוני?
"אף פעם לא הייתי בעיניי בשמאל הקיצוני. מאז גיל 18 לא השתנו דעותיי שישראל צריכה להיפטר מהשטחים ולהתחלק לשתי מדינות על גבולות 67. שתושבי ההתנחלויות יחיו במדינה פלסטינית אם הם רוצים, הערבים שחיים כאן, שיחיו כאן. ישראל צריכה להמשיך להיות מדינה יהודית, אני ציוני במובן הישן. מצד שני, ברגע שיש תלונה אחת נגדנו על פשעי מלחמה, חובה לחקור אותה. הסירוב לקיים בדיקה כזו הוא חלק מהאוטיזם של ברק".
אתה חי בנוח במדינה?
"אני חי מאוד לא בנוח, אבל בעיקר מסיבות חברתיות - העדר הסולידריות, חוסר הדאגה של הפוליטיקאים לשיתוף, לדאגה חברתית.
יש סיכוי שתלך לפוליטיקה, כמו אביך שר הבריאות לשעבר ויקטור שם-טוב?
"לא, פוליטיקה זה אמנות של פשרות ומניפולציות, ואני לא רוצה לעשות את זה. אני רוצה לעשות דברים שאני מאמין בהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
