רצח משפחת אושרנקו: פרופיל לרוצח בדם קר
חיים פנחס ("שוגון"), לשעבר ראש מחלקת הבילוש בימ"ר תל אביב מנסה לשרטט את דמותו של הרוצח שטבח ב-3 דורות של משפחה שלמה
מדובר בעבודה מאומצת, על גבול הייאוש לפעמים. יש בה הרבה תסכול. גם סיפוק. אנשי המז"פ ניסו למצוא את הסמוי מן העין, שיוביל אולי לרוצח. יפתור את התעלומה. איך הסתיים ערב שבת שהחל בחגיגת יום הולדת לרויטל אושרנקו, בת שלוש, בטבח של משפחה.
שוגון היה פעם קצין משטרה בכיר. בלש וחוקר. מפענח אגדי של פרשיות קשות. לפני שפרש מהמשטרה היה ראש מחלקת הבילוש ביחידה המרכזית בתל אביב, והיום יש לו משרד חקירות פרטי.
"כמו שאני רואה את הזירה", אמר השבוע שוגון, "הרוצח הגיע לבית, נכנס לדירה, ברשות או שלא ברשות, וחיסל את הסבתא. אחר כך את הילדים. הילדים היו גורם הפרעה. הרוצחים לא הצליחו להשתיק אותם, אז הם חוסלו. שרשרת החיסול המשיכה. הגיעה האישה הביתה, יחד עם הסבא, ואז הם חוסלו. בסוף הגיע הביתה הבעל, דמיטרי, ותוך כדי מאבק גם הוא חוסל.
"מי שבא לשם, בא לחסל. לא לעשות דברים אחרים. הוא לא בא לגבות חוב ואמר: 'תשמעו, או שתיתנו לי ת'כסף, או שאני אהרוג לכם את הילדים'. הוא הרג את הילדים קודם. זה איש שישב שם, בזירה של הרצח, כמה שעות. הרוצח או הרוצחים היו מוכנים להישאר בזירה כדי ללכוד את הקורבנות שלהם, אחד-אחד. הם לא הגיעו ביחד הביתה, אז חיכו להם. וחיכו וחיכו וחיכו וחיכו, שיגיעו אחד אחד.
שוגון הוסיף ואמר: "זה מראה על המון תעוזה. קור רוח. אתה בא, אתה הרוצח, אתה מחכה, אתה שוחט. יש לך עוד גופה, אתה שם אותה על המיטה, מכסה אותה, שוב מחכה, שוב שוחט, שוב שם בחדר או על המיטה. רצחת סבתא ושני ילדים, ושוב אתה מחכה לביצוע המשימה עד תומה. מי שעשה שם את העבודה זה אדם קר רוח. הוא ישב וחיכה שעות לכל אחד ואחד שהגיע. שהה בזירה עם גופות הרבה זמן. אם תוך כדי זה הוא עשה לעצמו קפה או אכל משהו מהמקרר, את זה המשטרה יודעת".
שוגון לא ביקר בזירת הרצח בראשון לציון. הוא סירב. נזהר בכבוד עמיתיו. מודע ללחץ ולמתח ולגודל המשימה שהוטלה עליהם. הניתוח שלו מבוסס על ניסיון, ידע כללי ומה שלמד במהלך חייו כחוקר בזירות דומות. מה ששמע בעצמו בתקשורת ומה שהבאנו אנחנו אליו. איך נמחקה משפחת אושרנקו, בלילה אחד, בדירה קטנה, במרכז מדינת ישראל?
הקריאה הראשונה הגיעה בבוקר שבת. אזרחים דיווחו
בזירה כזאת, האפשרויות הן שתיים: רצח בתוך המשפחה ואחריו התאבדות, או סכסוך וחיסול חשבונות. במקרה השני הרוצח בא מבחוץ. הטיפול בשני המקרים שונה. כשאדם רוצח ומתאבד, הרקע יותר אישי משפחתי. אם הרוצח נמלט החוצה, הרצח יכול עדיין להיות בגדר "אישי", אבל מצטרף אליו "משהו נוסף".
ההכרעה נעשית בתוך כמה שעות בזירה. אם הרוצח התאבד, כלי הרצח יהיה בוודאות בתוך הזירה, מוטל ליד המתאבד. בעזרת חומרים כימיים אפשר לדעת מי החזיק אותו ואיך. עד היום, בישראל, לא ידוע על מקרים שבהם אדם רצח בסכין והתאבד בעצמו בסכין אחר כך. במקרה של משפחת אושרנקו נקבע שהרוצח בא מבחוץ.
האש שניסה הרוצח להצית נועדה לכלות את הזירה. להרוג אותה, בשפת החוקרים. חוקרי שריפות קובעים את מוקדי האש. מדובר במדע מדויק. שריפה טובה הייתה "גומרת את הזירה". מכלה כל סימן.
זאת הייתה משאלת הרוצח לפני שנמלט, שלא צלחה. כניסת כבאים ואנשי הצלה לשטח לפני המשטרה, השימוש בזרנוקי מים, משפיעים על מיקום דברים בבית. גם גופות.
החוקרים נוהגים ללכת עם אנשי כיבוי האש, לבקש שיתארו להם מה בדיוק הזיזו ולאן. "ההערכה שלי, שהאישה טטיאנה נרצחה כבר בכניסה לבית", אמר שוגון השבוע. "יכול להיות שתפסו אותה ושחטו מיד. במקרה כזה, יש המון 'שפריצים' של דם. הדם נשטף במים של כיבוי האש, אבל יש סימנים".
הקורבנות. שלושה דורות, בני משפחה אחת. סבא, סבתא, אבא, אמא, שני נכדים. עלו לארץ בראשית שנות התשעים. בעלי המעדנייה ומועדון "פרמייר" בראשון לציון ועוד פאב באשדוד.
מתחילה חקירה מהירה. בניית פרופיל הקורבנות: עסקים, שכנים, בני מש? פחה, מודיעין שכבר קיים בתוך המערכת המשטרתית.
למשטרה יש מאגרים מודיעיניים גדולים ברמות סיווג שונות על הרבה מאוד אזרחים בארץ. מרבית הדברים הם מה שקרוי "מודיעין רקע". גם פרטים תפלים.
הדירה ברחוב נורדאו היא "ליבת הזירה". אבל הזירה כולה גדולה יותר. המעגלים רחבים והדברים נעשים במקביל. נעשות בדיקות במעדנייה ובמועדונים, העריך השבוע שוגון, בבניין, ברחובות, בפחי האשפה, אצל קרובי משפחה, במצלמות אבטחה באיזור.
אולי, אמר, יש כבר למשטרה צילום של הרוצח. עם קסדה, או קסקט, מכוסה פנים. בודקים טלפונים. מעקב אחרי שיחות שהיו, מחשבים, אס-אם-אסים, כל מה שנקרא "חקירת תקשורת". בודקים אפילו בגוגל, אולי יימצא על המשפחה פרט נוסף. צילום מימים רחוקים.
יש סריקה כלכלית מדוקדקת - מהמסד עד לטפחות, כבר בשלב הראשון. חובות. מאיפה הגיע כסף ולאן הועבר. קשרים, יחסים, סכסוכים אישיים. אהבות ושנאות. כל מה שהצניעו נחשף ביד גסה.
בונים פרופיל של הרוצח. מי שעשה את ה"עבודה" בבית משפחת אושרנקו, אמר השבוע שוגון, היה קר רוח מאוד. הוא רצח וחיכה. לא נבהל. הרצון הטבעי של עבריין אחרי שהוא רוצח הוא להימלט מהזירה. להינתק מהר. פה, הרוצח חי בתוך הזירה בשלווה ובשקט שעות. לא חשש מהאנשים שיגיעו. כנראה, העריך שוגון, גם סידר את הזירה כל פעם מחדש. בכל פעם שהגיע קורבן נוסף הביתה, הוא הופתע בצורה קיצונית והותקף.
מעריך שהיה יותר מרוצח אחד, בגלל שהגיעו זוג אחד יחד, הסבא והכלה, אלא אם נכנסו בנפרד. אולי שניים, אולי שלושה אנשים. איך יודעים? סימנים. סימני נעליים, טביעות אצבעות וכפפות. חפצים שנגעו בהם. אולי שתו מכוס, אולי נגעו בכוס, אולי ישבו על כיסא. המון סימנים. הזירה מדברת. הזירה נותנת מידע.
מהזירה, גם בבית משפחת אושרנקו, אפשר להסיק כמעט ודאית אם היו שם רוצח אחד או יותר. וישנם הילדים שחוסלו. ילדה בת שלוש ותינוק בן ארבעה חודשים. מומחים לפשיעה מחלקים אופי של רציחות ורוצחים גם גיאוגרפית. עניין של מנטליות, קודים ומוצא. בארץ, עד היום, לא חיסלו ילדים במכוון כחלק מחיסול חשבונות או העברת מסר. במדינות חבר העמים זה דבר מקובל. חיסול משפחות שלמות, גם ילדים.
ככל שהולכים מזרחה, לאיזור חבל קווקז, האלימות הופכת להיות יותר גבוהה, יותר אכזרית, יותר ברוטלית. חסרת מעצורים. רצח הילדים הוא רק המחשה. זה מסר לסביבה. מי הסביבה? ארגוני פשע. בהנחה (לא מבוססת עדיין) שיש פה קשר לארגון פשע, אז צריך ש"האחרים ילמדו". "אם יש הפרה בוטה של הכללים, אז אנחנו יודעים לחסל משפחות שלמות". למען יראו וייראו.
בשנות ה-90' הגיע גל עלייה גדול של עולים מחבר העמים. בתוכו הרבה אנשים טובים, אבל גם כאלה שקשורים לארגוני פשע. התחילו להלבין דרכם כספים. כך זה עובד, בתמצית: הכסף מגיע ממעשי פשע. הוא מוזרם לארץ, כדי שיקנו בו עסקים כשרים.
העסקים משגשגים והרווחים מוזרמים חזרה לארגונים בבית. הצינור חייב להיות דו-כיווני. מי שעובד עם ארגון הפשע יודע: קיבלת כסף - אתה צריך להזרים חזרה. אחרת אתה מפר את הכללים. אז יש התראות, יש אזהרות, אבל ישנם גם חיסולים.
ההבדל בין ארגוני הפשע הרוסיים לקווקזיים הוא מידת האלימות. בראשון, מדובר באלימות גבוהה מאד. בשני, באלימות "ענקית", אומר שוגון.
כדי להגיע למסקנה שמדובר פה, אולי, בחיסול של מאפיה קווקזית או רוסית חוברים שניים: המנטליות של הרצח והרקע של קורבנותיו. ישראלי יליד הארץ לא יתקבל לארגון פשע כזה. הם לא בוטחים באנשים שאין להם השפה והמנטליות המקומית.
אבל, חשוב להדגיש, המתים מתים וההשערה היא השערה בלבד. ביצוע של ארגון פשע ישראלי? רק אם עשו "הפוך על הפוך". בגלל דרכי הביצוע. בכל זאת, כלל היסוד הוא שאסור להינעל. הקיבעון הוא מאבות הכשלים של כל חקירה.
רוסיה הקטנה, אמרו השבוע, על החיים של משפחת אושרנקו. הקונים במעדנייה והאור? חים במועדונים היו על טהרת יוצאי חבר העמים. הקהל היה מגוון מבחינה סוציו-אקונומית. נבחרי ציבור ואחרים.
ביום שישי בערב, ליל הרצח, היו במועדון הסבא אדוארד והכלה טטיאנה. דמיטרי היה בפאב באשדוד. הסבתא והילדים נשארו בבית.
צניעות הדירה ושגשוג העסקים. דבר והיפוכו. יכול להצביע על כך שהיו רק ב"פרונט" להרבה דברים אחרים, אמר שוגון. צריך לבדוק מתי עברו להתגורר בדירה הזאת, ולמה. כי "הרי לא בא להם הרצח מהשמים, מה שנקרא", אמר . "הם כנראה צפו משהו, ידעו משהו שאחרים לא ידעו".
ההערכה, גם של שוגון, שראשונה נרצחה הסל בתא. אחריה הילדים. חוסלו מיד או אולי רק אחרי ש"הפריעו". ייתכן שניסו קודם להשתיק אותם. אפשר לדעת לפי סימני חבלה, אם ישנם, על גופת התינוק. גם לפי התנוחה שבה נמצא בעריסה והדם סביבו. אחר כך, הניח, חוסלו הבאים לפי סדר הגעתם לדירה.
שעות הרצח נקבעות בנתיחת הגופה. מומחיות פתולוגית. חום גוף וקשיות איברים. מיקום הגופות בדירה לא מעיד על מיקום הרצח. ככל הנראה, אמר שוגון, הגופות הועברו ממקום למקום. הרצח, כפי שפורסם, התבצע בסכין.
תארו לכם אדם שמגיע הביתה בתום יום עבול דה ובילוי: אולי מדבר בטלפון, אולי עושה את דרכו לבית השימוש. התנהגויות רגילות. ההערכה היא, אמר שוגון, שהותקפו כבר בדלת. על ידי אנשים מיומנים, בסכין. אדם לא יכול לעשות כלום כשמעבירים סכין על הגרון שלו. "נגמר".
גם תוך כדי מאבק, אם היה (דווח שנמצאו סימני מאבק על גופת דמיטרי הבן), לא צועקים. ההפתעה היא גמורה. לתוקף יש עליך שליטה מוחלטת. זה מבטל כל אפשרות להוציא קולות. אבל, אמר שוגון, אם מי שנכנס נדקר ונשחט ליד הדלת, יהיו סימנים. על הדלת. גם על הרצפה.
"לא ראינו לא שמענו", אמרו השכנים. שכנה אחת סיפרה שהתעוררה לפנות בוקר, הפעילה מוסיקה ושוב נרדמה. מתוסכלת שלא הצליחה להקטין את ממדיו של האסון.
אבל, כפי שאמרנו, השיטה, בסכין, בדלת, אולי בצוואר, משאירה זירה דוממת. שקטה. לבדוק מה ראו השכנים קודם לכן, אמר השבוע שוגון. אנשים שהגיעו לבניין עשו תצפיות, תנועות מוזרות ימים קודם. טקסי ההכנה של הרוצח, אם היו.
חברים אמרו על משפחת אושרנקו שהיו "משפחה נורמטיבית". ככה אמר עליהם גם שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, מכר וידיד המשפחה. חוקרי רצח לא מסתפקים באמירות כאלה.
תאר לי, ביקשתי השבוע משוגון, מה היית שואל את שר התיירות. אתה נכנס לחדר ומדבר עם השר שיחה כללית, אמר שוגון. חקירה כזאת לא מתנהלת בצורה של "שאלות".
אתה מתחיל "לגעת". איך הצטלבו הדרכים. מוציא אותו מה"הסגר הפנימי" שלו. אתה מדבר איתו שעהלשעתיים. לפעמים יותר. איך הוא בא לארץ, איך הכירו, איפה בילו. לאט לאט אתה מתקדם. אם הוא יודע משהו על העסקים שלהם, מקורות מימון, אם פנו אליו פעם עם איזושהי בעיה, תלונה, סיפרו שמישהו מציק להם.
מרחק הליכה מדירת הרצח גרה יאנה אושרנקו. עכשיו היא מסתתרת. שריד אחרון ממשפחה שלמה. לפני כמה חודשים, העבירו על שמה את המועדון. יאנה היא מקור אינפורמציה חשוב. אם יש לה מידע על הרוצחים, אמר שוגון, הם ינסו להגיע אליה בכל מחיר.
ביום ראשון בחמש אחר הצהריים התקיימה הלוויה בגבעת ברנר. ארבעה ארונות גדול לים ושניים קטנים. "רוצח אכזר קטע חיים של משפחה שלמה", אמרה סופה לנדבר, שרת הקליטה. לנדבר דיברה ברוסית.
רחש עבר בקהל. באירועי רצח כאלה אסור לדלג על אף שלב. שולחים חוקרים גם להלוויה. אולי יימצא שם בדל מידע שממנו אפשר יהיה להתקדם. קרוב, מכר, ידיד או אויב. גם הרוצחים שולחים לשם לפעמים "שליחים".
גם אם הרוצח חבר בארגון פשע קווקזי, ייתכן שמדובר בארגון שמוצאו בחו"ל, אבל הוא ממוקם בישראל. רוצח שבא מחוץ לגבולות ישראל, הכין לעצמו מילוט, מן הסתם. אולי תכנן להגיע בחצות הלילה לבית המשפחה ולטוס כבר לפנות בוקר. אולי התעכב.
כיוון שהיו סימני מאבק, צריך לראות אם נפצע. בדיקת סוגי הדם בזירה ודנ"א יעידו. ההנחה - כך שוגון - שבא ממונע. יש לפנות לכל חבל רות השכרת הרכב במדינת ישראל, הוא אומר. לבחון את כל הרכבים שנשכרו באותו השבוע. לפנות גם לחברות האיתור. לדעת איזה כלי רכב היו בגזרת הזירה באותו ליל שבת.
כל עבריין עושה טעות. המשטרה נבנית מהל טעויות האלה. כניסה של עבריין לזירה מלווה בהרבה אלמנטים של זהירות. הוא מגיע, נסוג, כל דבר מפחיד אותו, בודק את השטח אינספור פעמים.
רוצחים שכירים שנשלחו מחוץ לארץ וזאת פעם ראשונה שלהם בזירה יעשו קודם תצפיות וילמדו אותה. רוצחים שהכירו את הזירה, שהיו מבאי ביתם של משפחת אושרנקו, ההתנהלות שלהם תהיה אחרת.
ההנחה היא שמרבית הטעויות נעשות בדרך החוצה, כשאמצעי הזהירות נגמרים. העבריין בדרך כלל "עף" מהזירה.
מתעופף ממנה, אמר שוגון השבוע. הרוצח של משפחת אושרנקו, קר רוח ככל שהיה, אולי ירד באדישות במדרגות אחרי שנעל את הדירה, אבל קיים סיכוי גבוה מאוד שעשה טעות בשלב הזה.
רוב מעשי הרצח מפוענחים בסופו של דבר. מרגע שיודעים את המניע, יודעים גם את הכיוון. אם יבדקו את מקור הכספים והניתוב שלהם, אומר שוגון, אם יראו הפקדות חודשיות מגורמים מסוימים, דברים שהמשטרה כבר מן הסתם יודעת, אם יראו מהיכן הגיע צינור הכסף ולאן זרם, יגלו את סיפור הרצח. בכל מקרה תתגלה התעלומה - למה נרצחו שישה בני משפחה אחת. זה לא אומר שהסיפור יוכח או שהרוצח ייתפס. זה כבר עניין אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם