סרבני הגיוס בקייפטאון: ישראל איבדה כיוון
3 סרבני הגיוס שיצאו לדרום אפריקה לדבר בגנות מדיניות ישראל לא מתכוונים להתנצל. "הגענו לפה בשביל להוציא הכביסה המלוכלכת החוצה"
הסרבנים, בשיתוף פעילים פוליטיים מקומיים, עמדו בשערי בית הספר וחילקו חומרי תעמולה, תוך שהם מזמינים את העוללים להגיע לבית הקפה ולשמוע מפיהם על הכיבוש.
השלושה - סהר ורדי (19), עומר גולדמן (20) בתו של סגן ראש המוסד לשעבר, ויובל אופיר-אורון (20) - ריצו בשנה החולפת כמה עונשי מאסר בבתי כלא צבאיים בשל סירובם להתגייס לצה"ל. הם הוזמנו לביקור בן עשרה ימים בדרום אפריקה, שעדיין מלקקת את פצעי האפרטהייד העמוקים, כדי לספר על הכיבוש הישראלי ולהסביר מנקודת מבטם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במסגרת הביקור נפגשים השלושה עם קהלים יהודיים ולא יהודיים, תלמידי בתי ספר ציבוריים ויהודים, אוניברסיטאות, מוסדות ציבור, וגם מתוכננת להם מסיבת עיתונאים. עם נחיתתם הספיקו סרבני הגיוס להתראיין לתחנת רדיו יהודית בבירה יוהנסבורג. "בתי הספר בישראל מונחים לבצע שטיפת מוח של כל התלמידים שבהם על חשיבות השירות הצבאי", אמרו בראיון.
קראתם שלשום להטלת חרם על ישראל, לא הגזמתם?
אופיר-אורון: "נפגשנו עם סטודנטים ואנשים מהקהילה היהודית ואנשים שהיו פעילים נגד האפרטהייד, ואז נשאלנו מה הם יכולים לעשות בשביל לעזור להביא לסיום הכיבוש. התשובה היא שאפשר לפעול בהפגנות ובתרומת כספים, אבל בסופו של דבר צריך להצטרף לקריאה הפלסטינית לחרם על מדינת ישראל. החרם שאנחנו מסכימים עליו זה חרם כלכלי, מתוך דגש על תוצרת התנחלויות וחברות ישראליות ובינלאומיות שיש להן קשרים עם הצבא ורווח מהכיבוש".
כיצד אתה מתמודד עם הטענה שאתה משחיר את פניה של ישראל?
"אנשים, גם בישראל וגם בקרב הקהילה היהודית כאן, שואלים למה אנחנו מוציאים את הכביסה המלוכלכת החוצה. אני חושב שהכביסה המלוכלכת שלנו כל כך מלוכלכת, והסירחון מתפשט לכל העולם, אם אנחנו רוצים או לא. חברה צריכה לדעת לבקר את עצמה, וגם אם זה לא פשוט, אנחנו פה בשביל להוציא את הכביסה החוצה ולמצוא קהילות
מאחורי הביקור של שלושת הסרבנים בדרום אפריקה עומדים יהודים דרום אפריקאים משני ארגונים מקומיים פרו פלסטיניים: ECC ו-OSS. הראשון מציין 25 שנה למאבקו בחובת הגיוס לצבא דרום אפריקה תחת שלטון האפרטהייד, השני לוחם נגד הכיבוש הישראלי.
חשוב לציין כי מתוך 120 אלף היהודים שהתגוררו בדרום אפריקה עד לראשית שנות התשעים נותרו כ-65 אלף בלבד. כמו אז, גם היום, הקהילה היהודית בדרום אפריקה מחזיקה ברובה בהשקפות ציוניות וימניות, ותומכת בממשלת ישראל.
עם זאת, קבוצה קטנה של יהודים בדרום אפריקה, בעיקר צעירים, מצדדת בגישה אחרת. הם יותר מחויבים לתיקון החברה שבה הם חיים, לתיקון העוולות כלפי השחורים, וברובם גם מחזיקים בעמדות שמאלניות בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אילן שטראוס (24) הוא אחד ממארגני ביקור הסרבנים. הוא מוכן להתראיין לאחר שקיבל אישור מאיזקס. שטראוס הוא בוגר בית ספר יהודי, מחזיק בתואר ראשון בכלכלה והיסטוריה יהודית, דובר עברית, שקיבל חינוך יהודי לפי הנרטיב הציוני המקובל.
שטראוס הוא דובר רהוט. משנתו האידיאולוגית סדורה. הוא זהיר בדבריו, מתנסח באחריות, ואינו שולף דבר מתוך המותן. הטקסטים שלו על הכיבוש, במידה רבה, הוכנו מראש. לדבריו, הביקור הזה נועד להעביר לקהל רחב בדרום אפריקה מסר של מאבק לא אלים נגד הכיבוש, ויצירה של תנועה בינלאומית שעניינה המרכזי הוא זכויות אדם, תנועה שעובדת כדי להכריח את שני הצדדים בישראל וללחוץ עליהם להגיע לפתרון. "המסר חשוב כי הוא מראה את הצורך של קבוצת יחידים ישראלים שמחוייבת לעקרונות בסיסיים נגד הכיבוש", אומר שטראוס.
אתה באמת סבור שיש מקום להשוות בין משטר האפרטהייד לבין יחסה של ממשלת ישראל אל הפלסטינים?
"אין ספק ששלטון האפרטהייד והכיבוש הישראלי ומדינת ישראל הם שתי ישויות שונות, או שלא בנות השוואה בהיבטים רבים. עם זאת, כמו היחידים שהיום מעורבים בהתנגדות לגיוס לצבא האפרטהייד, גם השמיניסטים נוקטים עמדה עקרונית ואמיצה נגד הפעולות האלימות של צבא, שמשרת לא הרבה מטרות הגנה, כאשר בעת ובעונה אחת ישראל מכניעה את הפלסטינים באמק צעות קיום מחוסר כבוד".
נדמה שיהודי דרום אפריקה נמצאים במצב לא פשוט. מזה שנים, מאז נפילת שלטון האפרטהייד בשנת 1994, שיחסיה של דרום אפריקה עם העולם הערבי טובים יותר מאשר עם ישראל. המוסדות הקהילתיים היהודיים מתקשים לתת פייט למגמות האנטי-ישראליות שמובילים ארגונים מקומיים ונציגי שלטון.
המצב המורכב של הקהילה היהודית בדרום אפריקה נובע גם מהעובדה שלפני כחצי שנה נבחר הנשיא ג'ייקוב זומה, ורוב היהודים לא בחרו בו ואף חששו ממנו.
גם בביקור הסרבנים הנוכחי, קולה של הקהילה היהודית כמעט לא נשמע. ודאי שלא נעשו פעולות בנידון או ניסיונות לתת משקל נגד ציוני. דיוויד הירש, לשעבר יו"ר הפדרציה הציונית של דרום אפריקה, מתח ביקורת קשה על חוסר המעש של ראשי הקהילה היהודית: "הגופים הרשמיים של הקהילה היהודית לא עשו דבר. מדוע הם מאפשרים לסרבנים להגיע לבתי ספר לא יהודיים שונים ולאוניברסיטאות?".
"רב הקהילה היהודית גאה בציונות שלה", אומר בכיר בקהילה היהודית, "עם זאת, במקביל עלינו לקבל שיש יהודים בינינו שיש להם סנטימנטים שונים משלנו, ושיש להם קשרים חזקים לאויבים שלנו. אנחנו מדברים איתם, ומסכימים שלא להסכים".
"השמיניסטים קיבלו הרבה פרסום, אבל מהסיבות הלא נכונות, לצערנו", אומרת בב גולדמן, שאחראית על ההסברה בפדרציה הציונית של דרום אפריקה. "כשישראלים מבקרים בדרום אפריקה ומעמיקים את התדמית הרעה הזאת, מבלי שיש להם הידע של הנזק לו הם גורמים בקהילה שלנו, אין לנו ברירה אלא להרחיק עצמנו מהם, לא להיות יחד איתם ולקוות שהנזק שהם גרמו לא יורגש".
גולדמן מכנה את הסרבנים "תמימים", צעירים שנפלו למלכודת הדבש של שונאי ישראל, שניצלו את תמימותם. "בכך שהם מותחים ביקורת קשה על ישראל ומסרבים לשרת בצבא, שהוא דבר המנוגד לחוק, בכך הם למעשה הופכים למקובלים על אויבי ישראל בדרום אפריקה. הם מתקבלים על ידי ארגונים פרו פלסטיניים שמנצלים את תמימותם כדי להגביר את העוינות כלפי ישראל ומציגים אותם בתקשורת כקול שהולך ומתחזק בישראל.
"מה שהם אמרו בקמפוסים ובתקשורת ובדיונים היה חד צדדי ומוטה. הבעיה הגדולה ביותר של הסרבנים האלה היא שאין להם ידע והבנה של המצב הפוליטי בדרום אפריקה עם ישראל. עריכת השוואה בין ישראל והאפרטהייד, זה דבר מסוכן ומזיק לקהילה היהודית המקומית. ישראל מוצגת כשטן במדינה כל הזמן".
גם המפגש עם התלמידים עצמו היה טעון. "הם פוגעים במדינת ישראל ואני לא מוכנה לשמוע זאת", אמרה רייצ'ל, אחת התלמידות שהגיעה למפגש. נעמי, תלמידה אחרת, דווקא הקשיבה בקשב רב: "לא ידעתי על זה בכלל", היא אמרה. "אצלנו בבית ההורים מאוד ציוניים וימניים ולא דיברו מעולם על מוסריות ועל כיבוש, אלא רק על צורכי הביטחון של ישראל ועל התוקפנות הפלסטינית. היה לי מאוד מעניין".
גם עשרה תלמידים, לבושים בחולצות בצבע זית עם כיתוב של צה"ל הגיעו לשם. אילן שטראוס יצא מרוצה: "ראיתי בעיניהם של התלמידים שהשתתפו במפגש שהם לא בטוחים בצורך של המשך הכיבוש של הפלסטינים ובפתרון אלים למען ביטחון המדינה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם