שמורת עין גדי: לצעוד בין מעיינות
מעיינות מים מתוקים, יעלים ושפני סלע, וגם מקדש בן 6000 שנה ממתינים למבקרים על שפת ים המלח. שני מסלולים מומלצים
המסלול מתחיל במגרש החניה של שמורת עין גדי, שהכניסה אליו היא מהכביש הנוסע לאורך ים המלח, סמוך לקילומטר ה-245. הכניסה לשמורה בתשלום, והיא פתוחה עד שעה לפני רדת החשיכה, אז היא נסגרת לטובת מנוחת בעלי החיים במקום.
ממגרש החניה מתחילים ללכת בשביל המוביל אל מפל שולמית. כאשר מגיעים למפל אפשר לעצור לשהות קצרה וליהנות
מבנה המקדש הכלקוליתי שבשמורה הוא מהתקופה הכלקוליתית או "תקופת הנחושת" - לפני כ-6000 שנים. המקדש שימש ככל הנראה את החקלאים שגרו בסביבת המעיין וניצלו את מימיו. מכיוון שלא נמצאו שרידי מבני מגורים מתקופה זו באזור, משערים כיום כי אותם חקלאים התגוררו במערות הרבות הפזורות בהרים. מקדש זה נעזב לבסוף, ככל הנראה בצורה מסודרת, שכן לא נמצא בו כל שריד לכלי הפולחן.
ב-1960, במסגרת מבצע החיפושים אחר מגילות גנוזות במדבר יהודה, נמצא במערה בנחל משמר הסמוך מטמון של 429 כלי פולחן מפוארים מנחושת עטופים במחצלת וביניהם שרביטים וכלי שנהב. החוקרים מאמינים שמקורם של כלים אלה, המוצגים כיום במוזיאון ישראל בירושלים, במקדש בעין גדי. בעקבות הגילוי, קרויה המערה בה נמצאו הכלים "מערת המטמון".
אם נמשיך מאזור המקדש בשביל, נגיע למעיין עין גדי. המעיין היפה מוקף בעצי שיזף, שיטה וקנה, מימיו טובים לשתיה, וליידו ממוקמים שרידי טחנת קמח. חלקו העליון של המעיין חסום בצורת תעלה, וזאת כדי לשמור על נקיון המים עבור אלה הרוצים לשתות אותם, ואילו המשכו הוא בריכה נחמדה בה אפשר לשבת. בעלי חיים רבים מוצאים במעיין זה, ובשמורת עין גדי כולה, מקום מחייה נוח.
אם נשהה מעט במקום, נוכל לראות את היעל הנובית מטפסת בקלילות על מדרונות ההרים, ואת שפן הסלע מתחמם על הסלעים. בעבר ניתן היה לראות גם את נמרי מדבר יהודה מסתובבים באזור, אך כיום הם כמעט ונכחדו. דרומית מזרחית למעיין, במורד ההר, נמצא תל גורן, אליו ניתן לרדת מיד בשביל, ובכך לקצר את המסלול, להמשיך במסלול המתואר להלן, ולהגיע אליו מאוחר יותר.
בתל גורן נוצלו תנאי האקלים המיוחדים של האזור, כמו גם המים המצויינים, לגידול חקלאות שלחין מפותחת, כלומר חקלאות שאינה נסמכת על מי גשמים. גידולים אלה כללו צמחי בושם וצמחי מרפא נדירים. בתל נמצאו שרידי כלים לרקיחת בשמים וכלים נוספים ששימשו לחקלאות זו.
לאורך תקופת המלכים לא זכתה עין גדי לתשומת לב רבה, אך בתקופת מלכי החשמונאים החל פיתוחו המואץ של הנווה, אשר כלל התקנת אמות מים, וגידול האפרסמון, שהיה שיח ליצור בושם נדיר, ולא הפרי הנושא שם זה כיום. עושרה של עין גדי תפס את עינה של הקיסרות הרומית, אשר דאגה לכבוש אותה ולטפחה גם לאחר חורבן בית המקדש.
על תקופה זו מספר באריכות יוספוס פלביוס, כאשר הוא מתאר כיצד היהודים ניסו לגרום לכך שסוד גידול האפרסמון לא יגיע לידי הרומאים. בתקופת מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה) שימשה עין גדי למרכז אזורי ובסיס אספקה, וברשותנו תעודות רבות מתקופה זו.
כדי להגיע לתל גורן במסלול המלא, נעלה מערבה בשביל השחור הנקרא מעלה עין גדי. דרך זו שימשה בעבר כנתיב קשר וסחר עם ירושלים. בראש המעלה נמצא מצפה עין גדי ממנו נשקף נוף מרהיב של האזור כולו. נמשיך בשביל השחור עוד כשני קילומטרים לראש מעלה בני המושבים, הנקרא כך על שם בני תנועת הנוער אשר פרצו אותו בשנות ה-60.
הדרך מובילה לנחל ערוגות. נלך מעט במעלה הנחל בשביל האדום, עד שנגיע למפל הנסתר – אחד המקומות המומלצים להפסקה מנוחה וטבילה. מכאן ממשיכים בחזרה במורד הנחל עוד כשעת הליכה, ומגיעים ליציאה מהשמורה של נחל ערוגות. הליכה קצרה נוספת, מובילה בחזרה לחניה של שמורת עין גדי.
המידע באדיבות אתר טיולי
נא להמתין לטעינת התגובות
