מי שלא שוכב אדום
סקס, בגידות ומאו בספר סאטירי על סין הקומוניסטית
מאו צה טונג צילום ארכיון
"לשרת את העם!", ספרו של יאן ליין-קה, הוא אחת הסאטירות החריפות ביותר שנכתבו על סין הקומוניסטית ועל משטרו של מאו, כזו ששוחטת את הפרות הקדושות הקומוניסטיות האחרונות שנשארו עדיין בסין. הרומן נכתב אמנם שלושה עשורים לאחר מות מאו, וסין הצטרפה בינתיים לארגון הסחר העולמי, אימצה כלכלה קפיטליסטית בחלקה, וארגנה אולימפיאדה מהדהדת, אבל הרומן מזכיר לנו שכיכר טיאנמן עדיין כאן, והסינים טרם השתחררו מטראומת מאו. ולראיה: הרומן נאסר לפרסום בסין.
הספר מתאר את המכניזם של שטיפת המוח בימי פולחן מאו, ואת יכולתם של יחידים להילחץ ממנו למרות הכול. מעשה בקולונל גיבור מלחמה, שרק מעטים - וביניהם אשתו הצעירה - יודעים את הסוד: הוא איבד במלחמה את כוח הגברא שלו. האישה, ליו ליין, מנצלת את היעדרויותיו התכופות מהבית כדי לחגוג במיטה עם פקודיו של בעלה. היו לה כבר כמה, אבל העלילה מתמקדת בעיקר ברומן שלה עם הטבח וו. האישה פוקדת עליו להתייצב בחדר השינה שלה בכל פעם שהיא מזיזה את השלט "לשרת את העם!", שניצב על שולחן המטבח. כשהטבח מתייצב היא ממתינה לו כמעט עירומה. הסצנה הזו, העומדת בסתירה לכל הדוקטרינות שעליהן התחנך ושעל פיהן אולץ ללמוד בעל פה את כל סיסמאותיו הנבובות של מאו, מביכה מאוד את החייל הצעיר והוא מנסה להתחמק ככל יכולתו מאשת מפקדו הנחשקת והחשקנית.
אבל
זו מתלוננת עליו אצל מפקדיו הישירים ואלה מאיימים לסלקו מהצבא, אם לא יישמע לכל פקודותיה-גחמותיה של אשת הקולונל. מכאן ואילך הופך הרומן למעין "קאמה סוטרה" הסיני. ליו ליין מלמדת את החייל את כל מה שלא היה יכול ללמוד בשיעורי המאואיזם, אבל השיעור החשוב ביותר שהוא מקבל הוא שאפשר לשרת את העם גם במיטה.
במשך חודשיים של שיכרון חושים מנצלים היטב ליין והטבח את היעדרו של הקולונל, כדי לנתץ את כל סמלי המשטר הסיני בימי מהפכת התרבות של מאו. אלא שהקולונל עומד לשוב בקרוב, ונשאלת השאלה האם הוא אכן יוציא להורג את הטבח, כפי שזה חושש, או שרק יטגנו על שיפוד. סיום הרומן מאיר דווקא באור אנושי את כל הנפשות המעורבות, כולל הקולונל, אבל הלעג המהדהד בכל דפיו מעיד עד כמה החברה הסינית טרם נרפאה מפצעי שלטונו של מאו.
יאן ליין-קה, "לשרת את העם!" (כנרת זמורה ביתן)
נא להמתין לטעינת התגובות
