ממה מורכב רוצח: רוני רון מעיד בבית המשפט
השבוע נפתח משפטו של רוני רון, הנאשם ברצח נכדתו, רוז בת הארבע. מהמכות שקיבל בבית ועד מערכת היחסים עם אשתו של בנו. דנ"א של רוצח
"נולדתי ב-1963 בנתניה. אנחנו ארבעה ילדים, אבי נפטר לפני כשלוש שנים. יש לי אחות גדולה בשנה, סיגלית (קירשנר), שנרצחה לפני שנה בקדיתא. לא היינו בקשר מאז השחרור שלי מהצבא. יש לי עוד שתי אחיות קטנות, אבל גדלתי בעיקר עם סיגלית. גדלנו בתחילת שנות השישים בצריף ליד הים, סיגלית הייתה הולכת לחברות ואני הסתובבתי עם הדייגים באיזור. כשהייתי בן עשר עברנו לרחוב הגליל. אבא חי באותן שנים בסיני והיה מגיע כל כמה חודשים. אמא עבדה רוב שעות היום עם ילדים עם פיגור שכלי".
"איזה בית זה היה?", שאל אותו סנגורו, עו"ד גיל פרידמן. "הייתה אלימות מצד אמא כלפיי וכלפי סיגלית", השיב. "אני מבין אותה, אבל לא מקבל את זה. בגיל 16-17 החל הנתק בין סיגלית לבין אמא. סיגלית נחשבה לחתיכה של נתניה, תלמידה מצטיינת. נמאס לה לספוג מכות מאמא והיא ברחה מהבית".
יום למחרת, כשנחקר על ידי פרקליטתה של מרי פיזם, עו"ד רויטל סויד, סיפר שגם אביו היה איש אלים. "אבא שלי לא חי בבית הרבה שנים. הוא היה גבר מאוד אינדיבידואליסט, נהג מונית שאוהב קלפים, כדורגל, ויסקי טוב. אני לא חושב שאי פעם החלפנו מילה, זאת אומרת לא היו בינינו שיחות.
"אבא היה בחור של הרבה נשים ואמא למדה לחיות עם זה, עד כדי כך שבחורות היו באות ובוכות לאמא שלי שאבא הבטיח להן ככה וככה. הוא היה קשה לאמא, גבר אלים כלפיה, אבל עלינו הוא מעולם לא הרים יד. כל עוד אני וסיגלית היינו, האלימות עברה מאבא לאמא ומאמא אלינו. היינו
כשהיה בן 20 פגש רון צעירה צרפתייה בשם אליזבט (בטי) פיזם. "אבא של בטי הוא איש עסקים ויש לו, כמו לכל הצרפתים, דירת קיץ בנתניה, ליד האיזור בו גדלתי", סיפר רון. "בטי באה לשם כדי להתארח. היא ראתה אותי מהפנטהאוז שלה בשנת 1983 כשחזרתי מהצבא, היא ניגשה לאמא שלי וביקשה להכיר אותי. היא באה כל כמה שבועות מצרפת לישראל כדי לראות אותי. כתוצאה מהקשר הזה נולד בן (בנג'מין). בן נולד שלושה חודשים לפני השחרור שלי. ביקשתי מהצבא להשתחרר מוקדם כדי להיות בלידה שלו בצרפת, אבל לא אישרו לי.
"אחרי השחרור נסעתי לצרפת, אני זוכר שנחתי בשדה התעופה 'אורלי', עוד לא היה את 'שארל דה-גול'. היינו בפריז, חיינו שם כמה חודשים ואז נסענו לעיר אחרת על גבול ספרד, שם מכרנו טי-שירטים. אחרי כמה זמן בטי רצתה לחזור לפריז ואני לא הסכמתי. לא רציתי שנחזור למטרייה של המשפחה שלה, של הילדה הפריזאית המפונקת, שאבא שלה ואחותה הגדולה יגידו לה מה לעשות. נפרדנו ומגיל שנתיים הקשר עם בטי ובן נותק. עד גיל 19 בן לא הכיר אותי ולא הכרתי אותו".
איך חודש הקשר ביניכם?
"יום אחד אמא שלי מתקשרת אליי לספר שהתריסים של הפנטהאוז פתוחים, כנראה מישהו בא לבקר. הבית של אמא שלי נמצא מול הבית שלהם. הגעתי לנתניה, עליתי למעלה. איווט, אמא של בטי, הייתה שם ודיברתי איתה. היא שמחה מאוד שבאתי. על המקום היא התקשרה לבטי ושוחחנו בטלפון. שאלתי אותה מה עם בן, אם אני יכול לפגוש אותו. בן חי אז אצל איזבל, אמא של מרי, בנורמנדי. בטי אמרה לי שהוא מוכן להגיע לארץ אם אני אסדר לו כרטיס טיסה. סידרתי הכל והוא בא לאיזה תקופה של שבועיים או חודש".
מתי פגשת את מרי בפעם הראשונה?
"ההורים של מרי רצו להכיר אותי ונסעתי לשם לכריסמס. זה היה לפני חמש שנים. בן, מרי וז'רום, אביה החורג של מרי, באו לאסוף אותי משדה התעופה. הפעם זה היה ב'שארל דה-גול'. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את מרי. הם אירחו אותי בבית שלהם. בן, עוד בביקור שלו בארץ, רצה לחזור לישראל כי זה מצא חן בעיניו. הוא אמר לי שהוא רוצה לבוא עם מרי והילדה. מרי התנגדה ומאוד לא רצתה להגיע. גם המשפחה שלה התנגדה. הם חשבו אז שכל מה שיש בישראל זה גמלים.
"סידרתי להם לעשות עלייה לארץ למרות שבן הוא נוצרי והטבלנו אותו, אבל בגלל שאני אבא שלו ואני יהודי אפשרו להם לעשות עלייה לארץ. הם רצו להתקרב אליי, להכיר אותי. באתי לשדה התעופה ולקחתי אותם ישר לבית במודיעין. הם גרו אצלי, לקחתי אותם לטייל בארץ".
למה הם גרו אצלך?
"לא הייתה להם שפה, הם צעירים, לא הכירו כלום, הם לא היו כל כך עצמאים. גם בצרפת הם לא היו עצמאים וגרו אצל אמא ואבא. כל דבר היה זקוק לליווי. אני רשמתי את רוז לגן הילדים. בן הלך לאולפן ומרי נשארה כל היום בבית. אחרי כמה זמן אמא של מרי, איזבל, הגיעה לארץ יחד עם חברה שלה, דניאל. הם באו לשבוע-שבועיים והתארחו בבית שלי במודיעין. יום אחד חזרתי והם לא היו. מרי הייתה לבד. שאלתי אותה איפה כולם והיא אמרה שהם הלכו. הבנתי ממנה שבן לקח את רוז והם עזבו את הארץ יחד עם איזבל ודניאל".
למה הם עזבו? איך היו היחסים בין מארי לבן?
"קטסטרופה. הייתה אלימות קשה מצד בן לעבר מרי. פעם אחת הוא שלף לעברה סכין באמבטיה. אני הלכתי איתה למשטרת מודיעין להגיש תלונה".
למה מרי לא חזרה איתם?
"מרי רוצה להישאר בארץ ולא מוכנה לנסוע לשם ולהיות איתו כי היא מפחדת שהוא יהרוג אותה. היא הגישה תלונה במשטרת מודיעין ואמרו לנו לנסוע לירושלים לפרקליטות. החל הליך עם הפרקליטות, עם המחלקה הבינלאומית, בגלל החטיפה של רוז".
אז למה היא לא חזרה לאמא שלה?
"מרי הייתה מסוכסכת עם איזבל בגלל שאמא שלה עזרה לבן לעזוב את הארץ. איזבל רצתה שהם יחזרו להיות ביחד".
עדותו של רון סביב משולש היחסים רוני-בן-מרי חסרה פרטים רבים ומבולבלת מאוד מבחינת לוח הזמנים. בבית המשפט טען כי אינו זוכר מתי התרחש כל אירוע וכמה זמן הוא נמשך. בתחילת חקירתו הנגדית ניסתה התובעת, עו"ד אנה אבידוב, לטעון כי מערכת היחסים האינטימית בין רון לבין מרי החלה כבר בזמן שבני הזוג הצעירים התארחו אצלו במודיעין וזו למעשה הסיבה לעזיבתו של בנג'מין בלי שנפרד מרון. בין היתר, התברר שבנג'מין ומרי תפקדו כמשפחה בישראל פחות מחודשיים עד שחזר לצרפת עם הילדה רוז ועם אמה של מרי. רון הכחיש טענה זו. לטענתו, מערכת היחסים בינו לבין מרי נרקמה רק בשלב מאוחר יותר.
"בן גר אצל בטי ואז התחילה מערכת יחסים בינו לבין ג'ניפר (אשתו השנייה). הייתה להם מזכירה אלקטרונית שאמרה 'הגעתם לבית של בן, ג'ניפר ורוז'", סיפר בניסיון להצדיק את מערכת היחסים בינו לבין כלתו הצעירה ממנו ב-23 שנה. "בן נכנס פעם אחת לארץ, ליום אחד, ואומר לי: 'אבא, אני החלטתי לעזוב את מרי, אבל לא אתן לה את הילדה'".
מאוחר יותר יתברר כי בן אכן נכנס לארץ ליום אחד, אבל לאחר שכבר נוצר קשר רומנטי בין רון לפיזם. "מרי הייתה בלי בית בשום מקום בעולם ונוצר בינינו קשר ידידותי-חברי כזה. היינו ידידים, לקחתי אותה איתי במשאית וזו הייתה הזדמנות עבורה לראות את הארץ. לקחתי אותה לראות הרבה מקומות: למחצבות, לפוספטים בנגב".
ביום עדותו השני הוסיף כי לא חש רגשות אשמה על מערכת היחסים עם כלתו. "בן כבר היה עם ג'ניפר, היא באה איתי במשאית והתחיל קשר. לא הרגשתי עם זה כל כך קשה כי לא היה לי קשר חזק עם בן, ואם הוא עזב את האישה שלו עם גבר אחר אז...", אמר.
גם פער הגילים לא הפריע לו. "למרות גילי המופלג יצאתי עם הרבה בחורות צעירות בגילאים 18-19 ונוצרה סיטואציה שבן עוזב את מרי ואני רגיל להיות עם בחורות בגילה... תמיד נזרקתי לבחורות יותר צעירות כי המבוגרות אמרו שאני ילד. את מארי הצגתי לאנשים כבת זוג שלי, אבל אמא שלי והאחיות שלי לא קיבלו אותה".
שבעה חודשים בלבד לאחר עזיבתו של בנג'מין את ישראל הרתה מרי לאביו. רון מכנה את הבת המשותפת "הילדה האמצעית של שנינו, כי בן הוא הבן הבכור שלי ורוז היא הראשונה של מרי". בשנת 2007, כשמרי נשאה ברחמה את בתה השלישית, עזבו בני המשפחה את הבית במודיעין ועברו להתגורר בנתניה. לטענת רון ההחלטה על מעבר הדירה הייתה שלו בלבד. "אני קבעתי איפה נגור. אז מה אם מרי רצתה לעזוב את מודיעין", אמר רון בתגובה לטענה שעברו דירה בעקבות לחצים מצד זוגתו.
רון כינה את עצמו במהלך עדותו, לא פעם אחת, "גבר ישראלי טיפוסי". "אני לא אוהב שקובעים לי מה לעשות ומתי לקום", הסביר, "כשאני מחליט משהו אני צריך לעשות אותו". אחר כך סיפר: "כמעט הכל אני קובע בבית. ככה זה עם כל אישה שלי, אני משאיר תחום אפשרות מאוד מצומצם כי אני מטבעי דומיננטי. כמעט הכל אני עושה עם הילדות: מחתל, רוחץ, מרדים, לוקח אותן לגינה, לסופר. מרי הייתה רק מקריאה להן סיפור לפני השינה".
על אף ניסיונו של רון לצייר תמונה של משפחה מושלמת, עורכת דינה של פיזם טוענת שהיא הייתה בעצם אישה מוכה. רון הכחיש. "מה קרה לך מאז נפטר אביך?", הקשתה עליו עו"ד סויד בחקירתה. רון השיב: "אומרים שמאז שאבא שלי נפטר הפכתי לאדם פחות נעים, פחות מחויך, פחות חברותי. הייתי אדם שמאוד אוהב לעזור, התנדבתי בחלוקת מזון במודיעין, הפסקתי כל דבר שקשור בסביבה".
ועם מרי?
"גם עם מרי הייתי פחות נוח. לא הייתי נעים, הייתי קשה, בעיקר חסר סבלנות להקשיב ולתמוך".
מהמכתבים של מרי עולה שהפנית כלפיה אלימות.
"אני לא יודע. אני לא קראתי את המכתבים".
היו עדויות של שכנים ששמעו צעקות וקללות מהדירה שלכם.
"אני לא יודע".
נהגת לסגור אותה בבית ולא נתת לה לצאת, זה נכון?
"אני גבר דומיננטי. אני לא יכול לזכור דברים כאלה. אולי".
אתה בעצמך סיפרת במשטרה שמרי מפחדת ממך, שמי ששולט בבית זה אתה. הגדרת את עצמך כ"מניאק בבית". מרי הייתה מפוחדת ממך?
"מרי הייתה מפוחדת. היא עוד ילדה עם חלב על השפתיים, לא מעוצבת, אין לה שפה, אין לה חברים ומשפחה, יש לה שלוש בנות לגדל. היא הייתה תלותית בי. אחרי שאבא שלי נפטר מרי הייתה מבוהלת ומפוחדת ממני בגלל מצבי הרוח המשתנים שלי".
למה הגעתם לאיריס בר-און?
"כי היה לנו מצב חד-פעמי שהרמתי על מרי יד".
אחרי פעם אחת הולכים לפסיכולוגית?
"אחרי שאבא שלי נפטר לא הייתי אדם נוח, והיא אמרה לי שאם לא נלך לטיפול היא תיקח לי את שלוש הבנות. בואי נגיד ככה, הייתי מאוד קשה, לא נוח ולא נעים".
נא להמתין לטעינת התגובות
