כיצד חילצו האמריקאים את האורניום מקזחסטן
אחרי המלחמה הקרה נשלח אנדי וובר להבריח מתחת לאפם של הרוסים אורניום מועשר שמספיק לייצור 24 פצצות גרעין. זה סיפורו
235U
90 אחוז
600קילו
וובר חישב מהר: 600 קילו של אורניום מועשר מספיקים כדי ליצור 24 פצצות גרעין. הוא קיפל את הפתק חזרה, שם אותו בכיסו והודה לקולונל. בחתיכת הנייר הזו, על מילותיה הספורות, התגלם משבר החימוש הגדול ביותר בעקבות התמוטטות ברית המועצות - גילוי אלפי טונות של חומרי גרעין שנותרו מאחור לאחר מירוץ החימוש של המלחמה הקרה, רבים מהם ללא שמירה, ללא עקבות.
בטיול הקטן הזה בחצר המושלגת של שגרירות ארצות הברית באמטלי, קזחסטן, החלה ההרפתקה הגדולה של פרויקט "ספיר" - משימת חילוץ שנועדה להעביר חלק מאותם חומרי גרעין למקום בטוח, לפני שייפלו לידיים הלא נכונות. מסמכים חדשים וראיונות מספקים את התמונה העדכנית ביותר שנחשפה עד כה על המבצע הסודי להוצאת האורניום המסוכן מקזחסטן והטסתו לארצות הברית. עם סיום המבצע שילם הממשל האמריקאי לקזחסטן 27 מיליון דולר עבור המטמון.
המאמצים לאתר חומרי גרעין הפזורים על פני כדור הארץ עדיין נמשכים. רק השבוע עמד נשיא ארצות הברית ברק אובמה בראש פגישה רמת דרג בנושא הסכנות המתמשכות של החימוש הגרעיני במועצת הביטחון של האו"ם. סיפורו של פרויקט "ספיר" מגלם ניסיון דיפלומטי פחות וסמוי הרבה יותר לעצור את הסכנה הזו שנקראת כוח גרעיני. הוא מובא כאן לראשונה במלואו.
אנדי וובר שמע לראשונה על האורניום בקזחסטן בקיץ 1993, כשויטאלי מטה, מפקד צוללת סובייטית לשעבר, ארגן פגישה דיסקרטית באמצעות הודעה לוובר דרך המוסכניק שלו. מטה אמר לוובר שברצונו למכור אורניום לארצות הברית, אך נשמע מעורפל לגבי רמתו של האורניום המועשר. האורניום אוחסן במפעל אולבה מטלורג'יקל, אזור תעשייה ענק שייצר דלק לכור בעיר אוסט-קמנוגורסק, בצפון מזרח קזחסטן.
מטה היה המנהל. כדי לקנות את אמונו יצא איתו וובר לציד בהרי אלטאי שבמזרח קזחסטן, ליד גבול רוסיה-סין. וובר נהנה מהמרחצאות הנבנים, לעס שומן חזיר מעושן ורעד ברוח הבוקר. בסוף הטיול התנדב מטה להראות לוובר את המפעל באוסט-קמנוגורסק. "אם זה לא סוד", אמר וובר למטה בעדינות, "האם יש לך אורניום מועשר ברמה גבוהה?". מטה נשמע מעורפל.
ב-1993, שנתיים לאחר נפילת ברית המועצות, עלו הרפובליקות הסובייטיות לשעבר על גדותיהן
"ידענו שסוכנים איראנים מסתובבים בכל מרכז אסיה והקווקז", נזכר ג'ף סטאר, שהיה ממונה על מדיניות הפחתת האיומים בפנטגון. וובר חזר למטה. "תראה", הקשה שוב, "כדי שניקח את זה ברצינות, עליך להגיד לי מה רמת האורניום המועשר, ובאיזו כמות".
זמן קצר לאחר השיחה הזאת הגיע הפתק מקולונל קורבטור. וובר שלח מברק לוושינגטון. כלום לא קרה במשך כחודש. ואז בינואר 1994 עלה המברק שלו בחטף בפגישה בבית הלבן. אשטום קרטר, עוזר למזכיר ההגנה, התנדב לטפל בעניין. קרטר קרא לסטאר למשרדו. "המשימה שלך היא להרכיב צוות וללכת להוציא את החומר הזה מקזחסטן", אמר. "עשה מה שעליך לעשות".
קרטר רצה להוציא את האורניום בתוך חודש. הוא הרכיב צוות סודי, "כוח טייגר", חבורת אנשים מסוכנויות שונות. ב-14 בפברואר 1994, נסע נשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב לביקורו הראשון בוושינגטון, שם נפגש עם הנשיא דאז ביל קלינטון.
בינתיים נפגשו וובר וקורטני בחשאי עם נזרבייב בבלייר האוס, בית ההארחה הרשמי שבו שהה. הם שאלו אותו אם ארצות הברית תוכל לשלוח מומחה שיאמת את הרכב האורניום באוסט-קמנוגורסק. נזרבייב הסכים, אך התעקש על סודיות מוחלטת. המשימה הוטלה על אלווד גיפט, מדען גרעין במעבדה הראשית בטנסי. גיפט הגיע לקזחסטן ב-1 במארס, בלב סערת גשמים, והשתכן בביתו של וובר עד שמזג האוויר השתפר.
כמה ימים אחר כך, בעזרת כרטיסים עם שמות בדויים שניתנו להם על ידי הממשלה הקזחית, עלו וובר וגיפט על מטוס לטיסה של 860 קילומטר. בזמן הזה למד וובר להכיר קצת את מטה. כריזמטי, מעניין, אינטליגנטי. ההפך מתדמית הביורוקרט הסובייטי. כשהגיעו השניים בבוקר הראשון לקחת דגימות אורניום, סיפר להם מטה איך הגיע החומר לשם. האורניום הוכן עבור פרויקט דלק סודי לצוללות שבוטל בשנות השמונים. האורניום המועשר נשאר מאחור.
בעודם מתקרבים לבניין, ראה וובר שמערכת הביטחון הורכבה מ"מנעול מימי מלחמת האזרחים". הדלתות נפתחו אל תוך חדר גדול ובו קירות בטון ורצפת עפר. פלטפורמות עד גובה הברכיים נמתחו מקצה לקצה וכוסו משטחי עץ ועליהם דליי פלדה ומכלי אורניום במרחק של כשלושה מטרים זה מזה, למנוע תגובת שרשרת.
וובר וגיפט עבדו עם טכנאי המפעל, בחרו כמה מכלים באקראי ולקחו אותם למעבדה קטנה. במכל אחד הם מצאו מטילי אורניום עטופים בנייר אלומיניום, כאילו היו פריטים בצידנית פיקניק. וובר הרים את אחד המטילים והופתע מכובדו. גיפט רצה לשבור ממנו חתיכה. הוא ביקש מהטכנאי לחצוב בו, אבל המטיל לא נשבר.
בתחילה טיפלו הטכנאים באורניום בתוך קופסה, אבל אז הוציא אחד מהם את המטיל החוצה והניחו על השולחן. הטכנאי החדיר פיסת נייר אל מתחת לחומר והתחיל לשייף את המטיל. ניצוצות עפו כמו זיקוקי די נור. "העיניים שלי נדלקו, כי חתיכה מהמתכת הזאת הייתה בידי", נזכר וובר.
"האורניום הזה לא צריך כלום, רק שיעצבו אותו לצורה הנכונה וייצרו פצצה. אני זוכר שחשבתי איך אפשר ליצור מזה בקלות עשרות כלי נשק גרעיניים. זו הייתה רק חתיכת מתכת. ורק מלהסתכל על הדליים האלה - איך למשהו סתמי כל כך יכול להיות כוח ופוטנציאל כה עצום להרס - אתה יכול לתאר לעצמך מה עבר לי בראש".
בחזרה באלמטי, אמרו וובר וגיפט לקורטני השגריר שווידאו כי האורניום המועשר ברמה גבוהה. קורטני שלח מיד מסר לוושינגטון וציין במיוחד את המנעול הישן על הדלת. המסר, נזכר וובר, "הכה בוושינגטון כמו מטח אבנים". באוקטובר 1994, אחרי חודשים של הכנות, הושלמה המשימה החשאית להוצאת האורניות המועשר.
"המשכתי ללחוץ כדי לסיים את זה, בידיעה שהחורף הקשה מגיע מוקדם לחלק זה של העולם", אומר וובר. בטנסי, בנתה מעבדה 12Y באוק רידג' מתקן עיבוד נייד. צוות של 29 גברים ונשים גויס למשימה. ב-7 באוקטובר חתם קלינטון על הוראה נשיאותית מסווגת. למחרת, שלושה מטוב סי C5, מהגדולים בעולם, המריאו מבסיס חיל האוויר דובר שבדלאוור.
"זו הייתה אחת מאותן החוויות הביזאריות שלאחר המלחמה הקרה, מאלו שצריך לראות כדי להאמין", נזכר וובר, "אני במגדל הפיקוח, ואף אחד שם לא מדבר אנגלית. אז הם אמרו: 'אנדי, אתה יכול לדבר עם המטוסים ולכוון אותם לנחיתה?'".
על הקרקע, במפעל אולבה, התחילו אנשי הצוות בעבודה. במשך 12 שעות בכל יום ארזו את האורניום במכלים מיוחדים מותאמים לטיסה. בסך הכל מצא הצוות 1,032 מכלים, ואת כולם צריך היה לפתוח בשיטתיות, לבדוק ולארוז מחדש. התהליך הצריך דיוק, סיבולת וסודיות. אילו היה הסיפור דולף, תרתי משמע, כל המבצע היה עלול להתבטל.
ב-11 בנובמבר הועמסו 448 חביות על המשאיות. הסיפור כמעט נגמר, אבל מזג האוויר הסוער החליט להקדים בשבוע. המטוסים לא הצליחו להמריא מטורקיה לקזחסטן. בשלוש לפנות בוקר, בעוד המטס באוויר, נסעו המשאיות עם האורניום מהמפעל לשדה התעופה כשוובר בראש השיירה. "הכביש היה קפוא", הוא מספר, "המשאיות החליקו מצד לצד, ואני חשבתי לעצמי שלא בא לי להתקשר לוושינגטון ולהגיד שאחת המשאיות עם אורניום מועשר נפלה מהגשר אל תוך הנהר ואנחנו מנסים לאתר אותה. איכשהו, בדרך נס, הגענו בבטחה לשדה התעופה".
לקח שלוש שעות להטעין את המטוסים. כדי שיוכלו להמריא צריך היה לפנות את השלג מהמסלול. קרח וגשם כיסו את שדה התעופה כמו שמיכה. באיזור לא נראו דחפורים או מגרפות. לבסוף, הביאו עובדי שדה התעופה משאית שעליה הועמס מטוס סילון.
הם הדליקו את המנוע, ובעזרת ההדף העיפו את השלג מעל המסלול. ה-C5 המריא. למחרת, יצאו שני מטוסים נוספים וחזרו עם שאר האורניום, הציוד ואנשי הצוות. המשלוחים הענקיים, שפעלו תחת מעטה סודיות מוחלט, טסו 20 שעות רצוף ישר לדובר, עם כמה תדלוקים באוויר. זו הייתה טיסת ה-C5 הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.
ברגע שנחתו בדלאוור, הועמס האורניום על משאיות לא מסומנות, שהותאמו להסעת חומרים גרעיניים לאוק רידג'. ב-23 בנובמבר הודיע ממשל קלינטון כי הוציא את האורניום. בסוף 1994 נקבע שבאף מתקן המאחסן אורניום או פלוטוניום בברית המועצות לשעבר אין תנאי אבטחה שעומדים בסטנדרטים מערביים.
מאז הדוח של 1994 רבים מהמתקנים בעלי תנאי אבטחה לא נאותים לאחסנת חוב מרי גרעין בברית המועצות לשעבר עברו שדרוג. עד 2008 חוזקו יותר מ-70 אחוז מהבניינים שאכלסו חומרי גרעין לשימוש כלי נשק.
אף על פי כן, עדיין פזורים אורניום ופלוטוניום ביותר מ-200 מקומות. במפעל הכימי במאייק שבעיר הרוסית אוזרסק בנתה ארצות הברית כספת ענק מבוצרת בעלות של 309 מיליון דולר, כדי לאחסן בה שאריות של חומרים בקיעים (מוכנים לפצצות). הכספת עדיין ריקה בחלקה. מאז פרויקט "ספיר" הוצא אורניום מועשר מכ-20 כורי מחקר ומתקנים רגישים בברית המועצות לשעבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
