חמש שאלות לתקשורת העוינת
איך יאיר לפיד הפך לנודניק, מדוע ידיעות אחרונות הבטיח חשיפה של הימין הקיצוני ולא קיים, האם יש הבדל בין ערבים לחרדים ומה עושה לאונרד כהן עם הידיים שלו (רמז: מה שעושה לאונרד נימוי)
1. מה זה להיות נודניק בעיניך?
יאיר לפיד בחדשות ערוץ 2 צילום: ברק פכטר
ב"חשבון הנפש הלאומי" (ברצינות, זו הכותרת המבטיחה בעמוד הראשון של "ידיעות") בוחר העיתונאי הכי פוליטיקאי בישראל להגיש את הסחורה הקבועה. הנביא הלבן מרמת אביב שוב מוטרד מהעובדים הזרים, דואג מהערבים הישראלים אבל נכנס באמת בעיקר בחרדים ובמתנחלים.
זה כמעט בלתי נתפס. בשבוע שעבר נרצחה נערה בת 16 באשקלון וכך נחשפה, כבדרך אגב, צורת הבילוי השגרתית שלה ושל בני גילה: "מסיבות חנייה" שבהן חונים בחניון נטוש עם רכב שכל תא המטען שלו מלא בקבוקי אלכוהול, ופשוט מרוקנים אותם עד אובדן הכרה (או אובדן חיים, במקרה המצער הזה). אבל בסופו של השבוע הזה, הבעיה
האמיתית של החברה הישראלית, לפי לפיד, היא לא האלימות והשכרות של בני הנוער, אלא ציבור לומדי התורה או מיישבי ארץ ישראל.
לא ברור מתי הצעיר שכתב טורים משעשעים על אשתו שתחיה, הפך לבורגני שמנמן ונרגן. אבל חשבון נפש, יאיר, אמור להתייחס לנפש שלך, בדיוק כמו שהכאה על חטא, אמורה להתבצע על החזה (השרירי) שלך ולא על החזה של החבר.
רוצה משהו לחשבון נפש אמיתי? בשביל זה אנחנו פה - מחשבות על תרבות הרייטינג שאתה מטפח שנים בערוץ 2 ועל הפרסומות שמהן משכורתך משולמת; הרהורים על העיתונות הכתובה שבה אתה עובד שהופכת צהובה וזולה. האמת שהיינו מסתפקים אפילו בסתם פרסום חינם בפעם המיליון ל"בית דניאל". זה שהטור שלך נראה בשנה-שנתיים האחרונות כמו מצע של מפלגה, זה מילא, אבל אי אפשר לפרסם את אותו מצע כל שבוע. אנחנו דורשים איזה חשבון נפש על טורי חשבון הנפש האלה.
2. שי למתנחלים מידיעות
ברוך מרזל בהפגנת הימין באום אל פאחם. צילום: אלכס רוזקובסקי
מה זה קיצוניים, לא תאמינו: הוא הרים טלפון (!) לעוזר הפרלמנטרי איתמר בן גביר (!!) והצטרף אליו בעבודתו (!!!). הפוליצר כבר בדרך. בכתבה שי מתרגש מכך שהוא נוסע בכבישי השומרון, מבקר במאחזים ועושה כל מה שעיתונאי שהיה פונה לבן גביר בגלוי היה יכול לעשות, אם זה רק היה מעניין מישהו. על הדרך, מתגלה שוב שהימין הקיצוני מונה את בן-גביר, ברוך מרזל, ח"כ בן ארי ועוד כמה נערים. לא גייסות ולא צבא. למעשה, למעוזים בימין הקיצוני, כהבטחת העיתון, הם אפילו לא התקרבו.
אגב, את "הקריאות המצמררות נגד מצעד הגאווה" אפשר לקבל בביפרים של איתמר בן גביר, "השיטות החשאיות של נוער הגבעות להברחת קרוואנים" מתוארות בכתבה רק מעדות שמיעה, ובכל מקרה כבר מזמן אינן חשאיות. גם יציאה "למסע פרובוקציות ברהט" עם ברוך מרזל, אינה מצדיקה יותר משני מבזקים באינטרנט, ובוודאי אינה הישג עיתונאי.
כשישה עמודים מילא המוסף "7 ימים" בתיאורים מוכרים ולעוסים היטב. "90 יום בתוככי הימין הקיצוני" ושום גילוי חדשותי. אפס תובנות על הקבוצה הזו ועל האידיאולוגיה שלה, ויבול דל ביותר על חבורת נערים במאחזי קרטונים.
אבל עורכי "ידיעות אחרונות" היו כל-כך גאים בכתבה על "הימין הקיצוני", שהם ארזו אותה כאילו החדירו סוכן לחדר השינה של נסראללה. אגב, על שער המוסף, תחת הכותרת הענקית "השתול", צולם הכתב הגיבור בפוזה מביכה במיוחד. הבגדים (ג'ינס), התסרוקת, הדגל בו הוא עטוף (סמל שכבר לא אהוב במיוחד על נערי גבעות אמיתיים) ובעיקר הדרך בה הוא הניח את הכיפה על מצחו, חושפים עד כמה הוא אאוט-סיידר. ככה נראה קונילמל ב-TLV, לא כתב שמנסה להתערות באמת בקרב הימין הקיצוני.
אגב, לטובת העורכים ב"ידיעות" והתחקירן המופלא, שחושבים שבימין הקיצוני הזדעזעו מהכתבה, הנה הביפר שבן גביר ומרזל העבירו לפעילים בשישי בבוקר: "ככה הסתננו לידיעות אחרונות. בן ארי, מרזל ובן גביר מציגים - העיתון שבדרך כלל מתעלם מאיתנו נותן לנו היום במה של שישה עמודים עמוסי מסרים ותמונות. ותודה לירון שי...".
3. ההבדל בין ערבים לחרדים
הפגנת העדה החרדית צילום: פלאש 90
מרתקת במיוחד כותרת המשנה "כמעט רבע מאה לאחר שעזב את ירושלים, יוצא יגאל סרנה לבירה שתושביה החילוניים נוטשים. המעטים שנשארו מנסים לאסוף את השברים של מה שפעם היה גם שלהם, אבל כורעים תחת לחץ החרדיות המתפשטת. האם כך תיראה ישראל כולה בעוד רבע מאה". את התמונה ליוותה תמונה של חרדים מתפרעים ובמרכז צעיר חרדי צורח בטירוף.
במקום להשיב תשובה, צריך לשאול שאלה – אם הכתבה היתה עוסקת בערבים שעוברים לגור בעיר כמו נצרת עילית, האם בידיעות היו מעזים לכתוב שהיהודים בעיר "כורעים תחת לחץ הערבי המתפשט", בליווי תמונה שבה נראים ערבים משתוללים וצורחים.
4. הכהן הגדול מבלבל את העיתונאים
לאונרד כהן בישראל צילום: אריק סולטן
במהלך ההופעה כהן הניף את כפות ידיו בצורה בה נוהגים הכהנים לעשות בעת ברכת כהנים בבית הכנסת. הוא גם בירך את הקהל בטקסט התנ"כי של ברכת הכהנים: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, יישא ה' פניו אליך ויישם לך שלום" (ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כ"ד-כ"ו).
אינספור יהודים שומעים את המילים האלה מאות פעמים בשנה, כמעט בכל תפילה, אבל כתבינו הרי לא שמעו את הטקסט הזה מעולם. אופס. בגלי צה"ל דיווחה הכתבת שהוא "גילה בקיאות בתפילות החגים". כתב אחר דיווח על "סמל יונת השלום" שהוא עשה בידיו. כתבים אחרים נמנעו מהמבוכה ואמרו שהוא "הקריא פסוקים". אין לנו אלא לברך אתכם בברכת כהנים משלנו - יברככם השם וישמרכם מטעויות מביכות.
תחיה לאורך ושייצמחו לך עלים. ספוק ב"מסע בין כוכבים"
אגב, אם תהיתם למה "ספוק", הנציג הוולקני ב"מסע בין כוכבים" נהג לפסק את אצבעות ידו ולברך live long and prosper ("חייה הרבה ושגשג"). ובכן, למרות שמם הפרטי הזהה, לאונרד נימוי לא למד את זה מלאונרד כהן ולא ניסה לעשות סמל של יונה. מתברר שנימוי לא שכח מה זה להיות יהודי, הוא הושפע עמוקות מברכת כוהנים שאותה הוא ראה כילד בבית הכנסת ולכן כאשר הוא רצה להביא משהו מעצמו, לדמות של ספוק, הוא שלף את תנועת היד שאותה רק הצופים הגויים לא אמורים להכיר.
- אגב, הנה ההסבר של לאונרד נימוי על הקשר בין יהדות לברכת הכהנים המפורסמת של ספוק (ותודה לאוריה שוחט על הלינק)
5. תם השרב הגדול
מעבר לשעון חורף ירון כהן, sxc, עיבוד מחשב
אולי די? החזרה לשעון החורף לא מתבצעת בגלל הדתיים, אלא בגלל שהחורף מגיע ובמקום כ-14 שעות שמש יש ביממה רק כ-10 שעות חמה. ברוב מדינות אירופה שעון קיץ מונהג מהיום הראשון האחרון של חודש מרץ ואצלנו זה מתחיל ביום שישי האחרון שלפני ה-2 באפריל. בקיצור - באותו פרק זמן.
באירופה שעון הקיץ מסתיים ביום ראשון האחרון של אוקטובר ואצלנו הוא מסתיים במוצאי השבת שלפני יום כיפור. השנה זה קורה בסוף ספטמבר, ויש שנים שזה יקרה באמצע אוקטובר. בקיצור, אצלנו שעון חורף אורך כשישה חודשים או כשישה וחצי חודשים, לעומת כשבעה חודשים אצל הגויים. אבל במקום לקטר יש לנו הצעה פרקטית - החלה מהשנה הבאה יהיה בארץ שעון קיץ של שעתיים במשך שישה חודשים בלבד, ומי שיתלוננו למה שעון קיץ מסתיים ביום כיפור, יהיו חייבים לצום ביום זה.
נר אחד של אמת
בנימין נתניהו והרבי מלובביץ' ארכיון שטורעם.נעט
אחרי נאום ארוך ותקיף נגד הכחשת שואה, נגד אנטישמיות ובעד הזכות ההיסטורית שלנו על הארץ, ניכר היה שנתניהו התרגש באמת כשירד מהדוכן, ואז סיפר לכתבים על מקור ההשראה שלו לדברים הנוקבים.
אין לנו מושג אם התקשורת תביא את הטקסט הזה, בטח לא במלואו, אז הנה לפניכם תשובתו השלמה של נתניהו לכתב המדיני אודי סגל, תשובה שמהווה בעצם המשך לנאום שלו על הדוכן: "אני אנסה לומר משהו שהוא חורג ממסגרת הראיון של הערב או של מחר. כשבאתי לאו"ם כשגריר, זמן קצר לאחר מכן נפגשתי עם הרבי מלובביץ'. היו אלפי חסידים באולם. הוא ביקש לדבר איתי. דיבר איתי בעברית. דיבר איתי 5 דקות, 10 דקות, 20 דקות, 40 דקות. החסידים שאלו את עצמם מי זה האיש הזה שלוקח מהם את הרבי.
"אתה יודע מה אמר לי? זה מה שאמר לי אז, ב-1984: אתה הולך לאו"ם. יש שם אולם שבו יש שקר נצחי, חושך ואפלה. זכור, כשאתה מדליק נר אחד של אמת, האפלה הגדולה ביותר, החושך, מגורש. הדלק נר של אמת. אני ניסיתי מאז, לא רק פה אלא בכל מקום, להדליק נר של אמת. את החושך והאפלה, את השקר, יש רק דרך אחת לגרש - בצורה מנומקת, בצורה משכנעת, בצורה אמיצה, והדבר הזה חשוב יותר ממהדורת ערב אחת. הגיע הזמן לעשות זאת, ולחזור על כך שוב ושוב".
אגב, המחמאה היא רק לביבי - רוב כלי התקשורת שיבשו במקצת את הדיווח על האירוע או קיצצו את דבריו של ראש הממשלה.
יש לכם עוד הערות לתקשורת העוינת? אתם מוזמנים לשלוח אותן בעילום שם או בגלוי, במייל או עם יונת דואר ממולאת באורז לכתובת itzikt@nrg.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
