בתאבון: למה אוכלים בראש השנה סלקא, כרתי וקרא
הרב חננאל זייני מסביר שאת המאכלים של ראש השנה לא טועמים בגלל משחק מילים
אנו אוכלים כרתי, כדי שיכרתו אויבי ה'. סלקא, כדי שיסתלקו אויבי ה'. תמרים, כדי שיתמו מבקשי רעתנו. וקרא, כדי שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפני ה' זכויותינו.
האם מדובר במשחקי מילים? כי אם כן, למה דווקא אלו. כבר חכמינו בתקופת הראשונים שאלו: היכן רמוז במאכלים אלו שמדובר על אויבי ה'? אולי מדובר דווקא על אנשים אחרים?
בנוסף, משחקי המילים לא תמיד מדוייקים. באכילת התמר אנו מבקשים "שיתמו", למרות שהיה מתבקש אולי להגיד "שיתמרו". והכי מוזר שהשמות 'כרתי', 'סלקא' ו'קרא', אינן בעברית, אז איך אפשר לדרוש דרשות בעברית, על בסיס מילים לועזיות?
כל המאכלים שאוכלים בליל ראש השנה אינם נובעים ממשחקי מילים אלא הם קישור עמוק בין התפילה למהותו של הירק. הבה ונבחן חלק מן הסימנים שאוכלים בליל ראש השנה לגופו, על מנת להבין את דברי חז"ל ואת הבקשות אותן אנו מבקשים.
דוד המלך אומר בתהילים: "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". דוד המלך מתאר את גדולת פעולותיו של הקב"ה ועמקות מחשבתו, כדברים שאדם מן השורה לא יוכל לרדת לעומקם.
"איש בער לא ידע". אדם פשוט אינו מסוגל להבין, שהעובדה שהרשעים פורחים ומצליחים בעולם הזה כמו עשב, היא מכוונת לענין אחד - "להשמדם עדי עד", שלא יהיה להם חלק לעולם הבא.
הדימוי בו משתמש דוד המלך, לתאר את צמיחת הרשעים בעולם הזה, את המצב בו רשע וטוב לו, הוא העשב. העשב צומח בקצב מהיר מאד, אלא שאליה וקוץ בה: ככל שהעשב צומח מהר, הוא נובל במהירות רבה יותר: "קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה: יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל
החציר, המופיע בנבואת ישעיהו, הוא הכרתי (כרישה) המופיע על שולחננו בראש השנה. "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר". מילים אלו האחרונות, מתרגם אונקלוס: "וית אבטיחיא וכרתי".
הכרתי נקרא כך, רק משום שהוא צמח חסר קיום. כרות בעודו מחובר. אם כן, הבקשה שיכרתו אויבי ה' בצירוף לאכילת הכרתי, אינה משחק מילים כלל, אלא קשר עמוק למהותו של הכרתי. מהות המלמדת אותנו, שהצלחת הרשעים בעולם הזה זמנית ותחלוף במהרה.
אכילת הסלקא (סלק עלים) גם היא אינה משחק מילים.
ירק זה מופיע בדברי חז"ל, כבעל תכונות רפואיות בעלות חשיבות גדולה: סלוק הפסולת מן הגוף, ורפואת הגוף. ואם כן, לא רק שמו של הירק מזכיר את סילוק אויבי ה', אלא תכונותיו הן אלו המבטאות ומזכירות זאת. במקרה זה, שמו של הירק הוא רק ביטוי למהותו ותכונותיו, הנותנות לנו מקום לבקשה.
אנו מבקשים שכמו שאחרי אכילת הסלקא הגוף מתנקה מהפסולת, כך גם בראש השנה יתנקה העולם מהפסולת והרושם שהשאירו הרשעים.
דוד המלך בזמירותיו, מדמה את הצדיקים לתמר: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה".
עץ התמר, הוא העץ המתפתח בתנאים הקשים ביותר - המדבר. לא זו בלבד, אלא שדווקא בתנאים אלו, מוציא העץ את המיטב כפי שאומרים חז"ל: "אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין, ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים". הביכורים, המובאים בית ה', צריכים לבא מן העידית. תמרים הגדלים בהרים, בתנאים הנצרכים לכל עץ רגיל כדי להתפתח, אינם מן המובחר, ואין להביאם לשם ביכורים.
הצדיק, בדומה לתמר ובניגוד לרשע, הוא מי שמצליח לעמוד בתנאים הקשים, בנסיונות שהקב"ה מביא עליו.
התמר אינו משל לצדיק בלבד. "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" - עם ישראל כולו נמשל לתמר: "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר", וכדברי חז"ל: "מי זאת הנשקפה כמו שחר, מי זאת, אלו ישראל, דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר. כשהיו ישראל מהלכין במדבר, היה הארון מהלך לפניהם, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם". עם ישראל, הנמצא ארבעים שנה במדבר, לא היה מתקיים אלמלא התמרים - הצדיקים המיוחדים המספחים את העם כולו לנחלת ה', שבזכויותיהם הגינו עליו.
בתפילתנו, אנו מבקשים שיתמו אויבי ה', בדומה לכל העצים שאינם יכולים להתקיים במדבר. ואנו נעמוד ונתקיים גם אם יהיו לנו נסיונות ומצבים קשים, כמו התמר העומד במדבר.
על הקרא (דלעת הבקבוק. בערבית: 'קרעה'), מסביר רבי יעקב בעל הטורים: "קָרֵי מפני שממהר להיות גדל". הקרא, הוא פרי הצומח במהירות גדולה ביותר, ומכאן שמו. הקריאה, בשונה מדיבור ומאמירה, היא הכרזה פתאומית.
הכותב הוא ר"מ בישיבה הגבוהה-הסדר "אור וישועה" בחיפה. המאמר הוא חלק מהחוברת "תחל שנה וברכותיה" שהופקה על ידי הישיבה לרגל ראש השנה
נא להמתין לטעינת התגובות
