לחנך את ההורים
אכיפת יתר לא תביא לצמצום האלימות בחברה. הפתרון: סבסוד לימודים בבתי ספר להורים שיעניקו כלים מקצועיים לחינוך נכון
אני ועמיתיי, עורכי החדשות, מוצאים עצמנו עורכים ידיעות על רצח של צעירים כדבר שבשגרה. אם לא פספסתי אף אירוע, נדמה לי שזה היה סוף השבוע הראשון בחודש וחצי האחרונים שבהם כתבנו בצפון, אלי לוי, לא נאלץ לסקר רצח של צעירים.
אבל אל דאגה, החברה הישראלית דאגה בסוף השבוע האחרון לספק עבודה לכתבים אחרים במקומות אחרים – החל מחייל תמים בן 20 מראשון לציון שנדקר למוות כשיצא לבלות ליד הבית וכלה בסתם דקירה של ילד בן 12 מבית שמש, בגלל ריב על נרגילה. במקרה הזה, למרבה המזל הוא נפצע רק בינוני.
היו עוד ידיעות על קטטות ופצועים. איזה מזל, "רק" רצח אחד בסוף השבוע הזה. "רק" מקרה אחד שבו הנטייה לא לצאת פראייר הביאה לנטילת חיי אדם. "רק" מקרה אחד שבו השמירה על ה"כבוד" הביאה לרצח. שהרי אין דבר "מכובד" מלדקור את מי שפוגע בך.
אני מתגורר באשדוד, העיר החמישית בגודלה במדינה. גם בעיר שלי, כמו בכל עיר גדולה, גרים צעירים שמוצאים את עצמם נפצעים בקטטה המונית או אפילו נדקרים.
וכך היה לו מקרה אמציתי, שאני נוהג לספר כבדיחה על הנוער האשדודי ה"מנומס". לפני כמה שנים, כמעט בכל מוצאי שבת התרחש אירוע דקירה בחוף הקשתות בעיר, תמיד ליד אותו קיוסק. מוצ"ש אחד ראיתי איך עומדת להתפתח קטטה בשעה 21:30, מוקדם מהשעה המקובלת, כאשר עדיין מתקיימת בחוף ההרקדה ההמונית של ריקודי עם ישראלים.
תוך כדי שאני רוקד את ריקוד השורות האירי החביב "ריברדנס", אני שומע את הנערים מברכים אחד לשני לשלום, מתחבקים ומסתחבקים. לפתע, שמעתי את המילה "אמא'שך" נזרקת לאוויר. "מה, מה אמרת?", שאל הנער את חברו.
אבל שהנער שדיבר על אמו של חברו יתנצל? זה לא ב"כבוד" שלו. הבנתי שעומדת להתרחש קטטה שתוביל לדקירה בשטח רחבת הריקודים. לא רציתי שההרקדה תיפסק, אז צעקתי לעברם של הנערים: "חבר'ה, פה רוקדים! רוצים לדקור, לכו ליד הקיוסק – שם המתחם של הדקירות".
איזה נוער מנומס יש לנו באשדוד. כמו ילדים טובים, נענו לקריאתי, לקחו את עצמם ליד אותו הקיוסק, רחוק מרחבת הריקודים – ודקרו איש את רעהו. המוני בני הנוער האשדודים שהיו עסוקים בריקודים איריים (קצת פחות "מכובד" מדקירה), כלל לא שמו לב לדם שניתז לא רחוק משם. ההרקדה ניצלה. הם מספיק חכמים כדי לדקור ולהידקר בגלל המילה "אמא'שך", ואנחנו, צעירי אשדוד ה"מעפנים", העדפנו לרקוד ולחולל.
אירועי האלימות הקשים הולידו את ההתלהמות והקריאה לענישה לא פרופורציונלית, הגברת כח השיטור והכנסת יותר תכנים נגד אלימות למערכת החינוך (קריאות יצירתיות יותר תוכלו לשמוע מפי נהגי המוניות). בישראל, כמו בישראל, אוהבים פתרונות של "זבנג וגמרנו". כל אחד גאון יותר מהשני.
אין ספק שהקרבה של החופש מורידה את מפלס האלימות בחברה, אך היא מעלה את רמת האלימות של הממסד. אתם באמת רוצים שגנבים יקבלו עונש מוות או שכל שוטר יקבל את הסמכות לפוצץ את הילד שלכם במכות?
די אם אזכיר את הירידה ברמת הפשיעה אחרי שאדולף היטלר עלה לשלטון בגרמניה או את רמת הפשיעה הנמוכה למדי בקוריאה הצפונית. מדינת ישראל, תודה לאל, רחוקה מאד משתי מדינות אלו, ואני מעוניין להמשיך להילחם באלימות מבלי להקריב את החופש והדמוקרטיה.
גם הכנסת יותר תכנים נגד אלימות למערכת החינוך לא תפתור את הבעיות. כמה תכנים כבר אפשר להכניס? מערכת החינוך באמת עושה הכל כדי לחנך את התלמידים נגד אלימות. הבעיה היא שמערכת החינוך מקבלת בכיתה א' ילדים "מורעלים", שהוריהם כבר הפכו אותם לאלימים.
הורים רבים אינם מודעים לכח ולהשפעה שיש להם על ילדיהם. ברגע שהם נוקטים באלימות נגד ילדיהם, הילד מקבל מגיל צעיר את המסר לפיו ללא אלימות, לא ישיג את מבוקשו. ישנם הורים שטוענים כי אינם נוקטים באלימות, "מספיק שאני מאיים שמגרדת לי היד, הילד כבר מפחד". וזאת לא אלימות? כל סוג של איום והפחדה הוא אלימות.
ישנם כלים רבים בהם ניתן לחנך ילדים לא להיות אלימים. אף אחד לא מצפה מהאזרח הפשוט שמגדל ילדים לדעת אותם באופן אוטומטי. בשביל זה יש בתי ספר להורים. מכון אדלר הוא הגדול והמפורסם שבהם. שניים מהמפורסמים שיצאו מהמכון הזה הם "סופר נני" מיכל דליות והעובד הסוציאלי הרצל כחלון (אגב, רק לשם הגאווה המקומית, הוא אשדודי).
בתי ספר להורים מעניקים להורים הכשרה כיצד להתמודד עם מצבים בגידול הילדים, תוך מתן כלים מקצועיים לחינוך נכון. הורים רבים פתרו בעיות רבות במשפחתם לאחר שהלכו לבתי ספר מעין אלה. אין לי ספק כי עוד לפני שאאמץ ילדים, אלך ללמוד במכון אדלר, כדי לקבל את ההכשרה והכלים עוד בטרם הבעיות נולדות. אם כך, מדוע לא יילכו כל אזרחי המדינה לקבל הכשרה כזאת? מדוע לא ילמדו כיצד לגדל כאן חברה לא אלימה?
שמעתי לא אחת את ההצעה להנפיק בישראל רשיון הורות, לפיו רק הורה שיעבור הכשרה כזאת יוכל לגדל ילדים. בעולם אוטופי, אני בעד. אבל אני לא חושב שאפשר ליישם או לאכוף דבר כזה.
מצד שני, שמעתי לא מזמן את הרצל כחלון מציע הצעה מצוינת: מדוע שהמדינה לא תסבסד הכשרה בבית ספר להורים? כשהילד נולד, לצד ההמחאה של הביטוח הלאומי, תנו להורים שובר לבית ספר להורים. כך לא נכריח איש ללכת ללמוד, אך נעודד זאת. אין ספק שהדבר יביא, בראייה לעתיד הרחוק, לחברה הרבה פחות אלימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
