להבין את ה-11 בספטמבר
33 שנות טרור בין חטיפת מטוס אלעל בדרכו מרומא לישראל ועד לפיגועי ה-11 בספטמבר. ומומחים טוענים שגם את פיגוע הטרור הבא לא ניתן למנוע
הפלטפורמה לאירועי ה-11 בספטמבר 2001, "הוכנה" על ידי "החזית העממית לשחרור פלסטין", ארגון בעל אידיאולוגיה מרקסיסטית-לאומית-חילונית, בשנת 1968. ג'ורג חבש ראש הארגון, נעלם מהזירה הפוליטית כבר בסוף שנות ה-80', בשל מחלה, ואילו ודיע חדאד, קצין המבצעים של הארגון, מצא את מותו, כנראה בידי ישראל, בשנת 1978. אולם היסודות שהונחו על ידי חבש וחדאד בשנת 1968, הפכו שנים אחר כך לאבני הבניין המרכזיות של ארגון אל-קאעידה והטרור הג'יהאדיסטי בעידן הגלובלי-דיגיטאלי. עד "ספטמבר 11" לא שמנו לב לכך. היום אנחנו חייבים לראות את התמונה המלאה, כך אולי נשכיל לגלות מה יהיה הז'אנר החדש של הטרור הג'יהאדיסטי הגלובלי.
ב-23 ביולי 1968 נחטף מטוס "אל-על" בדרכו מרומא לישראל, על ידי חברי "החזית העממית לשחרור פלסטין". שלושת החוטפים אילצו את הקברניט לטוס לאלג'יריה. אירוע חטיפת המטוס לאלג'יריה הסתיים בכי טוב, לאחר ארבעה ימים וללא קבלת תמורה, שוחררו כל הנשים והילדים הישראלים. אחרי משא ומתן ארוך שנמשך 40 יום, ישראל הסכימה לשחרר 16 אסירים פלסטינים, תמורת שאר בני הערובה וצוות המטוס.
הפלסטינים לא היו הראשונים להשתמש בשיטה של חטיפת מטוסים, אך הם היו הראשונים שעשו זאת לצורכי סחיטה פוליטית. הם המציאו את השיטה המוגדרת כ"התבצרות עם בני ערובה לשם מיקוח" במטוס (רכבת או אונייה), בשגרירות, בבית-ספר או בבניין מגורים. אבות השיטה היו: ד"ר ג'ורג' חבש (רופא ערבי-נוצרי ממוצא פלסטיני) ראש ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין", וד"ר ודיע חדאד (רופא ערבי-נוצרי ממוצא פלסטיני), קצין המבצעים של הארגון.
חבש וחדאד החליטו בשנת 1968 לשנות את אסטרטגיית הפעולה של התנועה הלאומית הפלסטינית, ולצאת למערכה בינלאומית של טרור ראוותני. הם החליטו "לדחוף את הבעיה הפלסטינית לגרונו של העולם", על פי הגדרתם. חטיפת המטוס לאלג'יריה מוגדרת כאירוע מכונן, אשר הנחיל לעולם את הטרור המודרני, שינה את פני התעופה האזרחית והפך אותה לכלי שרת במאבק הא-סימטרי בין מדינות לבין ארגוני טרור.
חבש וחדאד הצליחו במשימתם לזכות בתשומת ליבו של העולם. בנוסף, הם זכו להוות מודל חיקוי לכל ארגוני הטרור שפעלו באותן שנים. 29 מטוסים נחטפו, או שנעשה ניסיון לחטפם, ברחבי העולם, על ידי קבוצות טרור שונות, בעשור השנים בין 1968 ל-1977, כמו: חטיפת מטוס "אייר-פראנס" לאנטבה ביוני 1976 וחטיפת מטוס "לופטהנזה" למוגדישו באוקטובר 1977. ז'אנר חטיפות מטוסים הגיעו לשיאן ב-1970, באירועי "החטיפה המרובה הדרמטית ביותר בהיסטוריה". ב-6 בספטמבר 1970 חטפו אנשי ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין", שלושה מטוסי נוסעים: טיסה מס' 74 של חברת התעופה TWA, נחטפה זמן קצר לאחר ההמראה מפרנקפורט לניו-יורק, טיסה מס' 100 של חברת התעופה סוויסאייר, נחטפה בדרכה מציריך לניו-יורק וטיסה מס' 93 של חברת PM, נחטפה באמסטרדאם, בדרכה מבריסל לניו-יורק. שני המטוסים הראשונים הובאו לשדה התעופה דאוסון בלב העיר המדברית זרקה בירדן, ואילו המטוס השלישי הובא לשדה התעופה בביירות ומשם לשדה התעופה בקהיר, שם פונה מכל נוסעיו ופוצץ בשדה התעופה לעיני כל.
באותו יום, סוכל ניסיון חטיפה רביעי, של טיסה מס' 219, של חברת "אל-על" בדרכו מאמסטרדם לניו-יורק, כאשר נחת נחיתת ביניים בשדה התעופה בלונדון. בתוך המטוס התפתח דו-קרב בין המאבטחים והנוסעים הישראלים לבין הטרוריסטים. תוצאות הקרב היו: הטרוריסט, פטריק ארגולו נהרג והטרוריסטית, לילא ח'אלד נפצעה, נעצרה והועברה לידי הרשויות הבריטיות. כדי להפעיל לחץ נוסף על הממשלה הבריטית ולהביא לשחרורה של ח'אלד, חטפו חברי ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין", ב-9 בספטמבר, מטוס נוסף של חברת התעופה הבריטית BOAC, בטיסה מס' 775, שטסה ממומביי ללונדון, והביאוהו לשדה דאוסון במטרה ללחוץ על הממשלה הבריטית לשחרר את החוטפת לילה ח'אלד.
ב-7 בספטמבר ערכו החוטפים מסיבת עיתונאים אל מול 60 אנשי תקשורת שעשו את דרכם ל"שדה המהפכה". כ-125 חטופים הועברו לעמאן בעוד שבני הערובה האמריקנים, הישראלים, השוויצרים, המערב-גרמנים והיהודים הוחזקו במטוסים. ב-12 בספטמבר פוצצו הטרוריסטים בשדה התעופה דאוסון, את המטוסים הריקים אל מול פני צוות טלוויזיה בריטי. ראש ממשלת בריטניה אדוארד הית' החליט לנהל מגעים עם החוטפים ובסופו של דבר הסכים לשחרר את לילה חאלד ואחרים בתמורה לבני הערובה. ארצות הברית התנגדה לעסקה זו. ב-13 בספטמבר השירות העולמי של ה-BBC שידר את הודעת הממשלה הבריטית בערבית, על פיה בריטניה תשחרר את ח'אלד בתמורה לבני הערובה. שבועיים אחר כך שוחררו כל החטופים תמורת לילא ח'אלד ושישה טרוריסטים פלסטינים שהוחזקו בבתי הכלא של שוויץ ושל מערב-גרמניה.
מדינת ישראל של שנות ה-70' הייתה הראשונה להגיב על אירועים אלו. היא שיכללה את אמצעי הביטחון המקשים על החדירה למטרות רגישות המועדות לפיגועים, והנהיגה מדיניות של אי-כניעה למתבצרים עם בני ערובה, אשר בבסיסה הועמדה אופציה צבאית (פיתוח צוותי השתלטות ויחידות מיוחדות). חלק גדול ממדינות העולם ובראשן ארה"ב חיקו באופן מלא את המדיניות הישראלית. ואכן, חטיפות המטוסים דעכו לקראת סוף שנות ה-70', הן בגלל שהוגברו אמצעי האבטחה בנמלי התעופה ובמטוסים והן בגלל שנגרם לטרוריסטים נזק ניכר בדעת הקהל העולמית. ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" למשל, דחה את הטקטיקה של חטיפת מטוסים מספר שנים לאחר מכן, אף על פי שכמה מחברי הארגון תחת המטריה של "פלג ודיע חדאד" המשיך לחטוף מטוסים (חטיפת מטוס "אייר פראנס" לאנטבה בשנת 1976 למשל).
אולם, מטריית הפיגועים האווירית הורחבה לתחומים של פיגועים במשרדי חברות תעופה, בנמלי תעופה ובמטוסים על הקרקע, במשך כל שנות השמונים, על ידי הטרוריסטים הפלסטינים. פיגועים אלו לא נתפשו כמאיימים כמו חטיפות המטוסים, והם נתפשו על ידי מדינות העולם שנלחמו בטרור האווירי, כאקורדים של סיום הטרור.
אולם באותו זמן בדיוק הטרוריסטים הפלסטינים היו עסוקים בהמצאת ז'אנר חדש, נורא הרבה יותר מזה הראשון, ושמו: פיצוץ מטוסים באוויר. ראו למשל את התרסקות מטוס TWA, טיסה 841, בשנת 1974, בדרכו מתל-אביב לניו-יורק כתוצאה מפצצה שהוטמנה בו, על ידי קבוצה בשם "הצעירים הלאומיים לשחרור פלסטין", שקיבלה אחריות למעשה זה; או את הניסיון הכושל לפוצץ באוויר מטוס של חברת "אל-על" בשנת 1986; או את פיצוץ טיסה מס' 103 של חברת PM מעל העיירה לוקרבי בסקוטלנד, בשנת 1988, מה שידוע כ"אסון לוקרבי", ונחשב למתקפת הטרור הגדולה ביותר על אזרחים אמריקאים טרם אירועי ה-11 בספטמבר 2001.
גם נוכח אירועים אלו, "המערב" ובראשם ארה"ב וישראל, לא השכילו לראות את בניין הטרור האווירי ההולך ונבנה מול עיניהם, וסברו שהם מנצחים את הטרור. שנות השמונים הסתמנו כניצחון המדיניות השמרנית על הטרור השמאלי הרדיקלי, של "הבריגאדות האדומות", של "כנופיית באדר-מיינהוף", של "הצבא האדום היפאני" והטרור הלאומי של אש"ף-פתח. בנוסף, התומכת הגדולה של הארגונים הנ"ל, ברה"מ התפרקה מעוצמתה, ובארה"ב, אנגליה וישראל שלטו משטרים ימניים שמרניים, רייגן-בוש, תאצ'ר ושמיר, אשר האמינו שהנה הם פותרים את בעיות הטרור בעולם באמצעות כוחניות ומיליטריזם.
החל משנות השמונים ואילך, בזמן שבמערב (במקביל למשטרים השמרניים שהוזכרו), נבנה עולם מושגים חדש: פוסט-מודרניזם, חברה אזרחית, רב-תרבותיות, פוליטיקלי קורקט וכדומה, נולדה באפגניסטאן-פקיסטאן, אומה חדשה. בזמן שבמערב ביטלו את מושג "האמת האחת" ועשו רדוקציה למושג היסטוריה, ה"אומה הערבית האפגאנית" החדשה קמה על בסיס של אמת אחת היסטורית, ואין בלתה, זו של הקבוצה הג'יהאדיסטית פונדמנטליסטית אסלאמית. בעזה נולדו תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ואילו בלבנון נולד ארגון החיזבאללה. השקט שהמערב חשב שהשיג היה מדומה.
פיגועי ההתאבדות הג''יהאדיסטים ההמוניים הראשונים החלו החל בשנים: 83'-84'. ארגון החיזבאללה הוציא אותם לפועל בשגרירות ארה"ב בביירות, ובבנייני הכוח הרב-לאומי בביירות. ההמשך היה במהלך שנות התשעים בפיגוע מגדלי התאומים הראשון בשנת 1993, וביתר שאת, באוגוסט 1998, באמצעות מגה-פיגועים בשגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה, שבוצעו על ידי ארגון אל-קאעידה. הפיאנלה לכאורה התרחשה באירועי החטיפה הכמעט סימולטנית של ארבעת המטוסים שטסו בטיסות פנים ארציות ברחבי ארה"ב, ב-11 בספטמבר 2001, ואשר בוצעה על ידי חברי ארגון אל-קאעידה.
ואכן, בבוקרו של ה-11 בספטמבר 2001 נולד ז'אנר טרוריסטי חדש, איום יותר מכל קודמיו - התנגשות מכוונת של מטוסים עם נוסעיהם החטופים בבניינים גבוהים רבי עוצמה ועמוסי סימבוליות ומטפורות. בבוקרו של ה-11 בספטמבר 2001 התנגש מטוס של חברת AA, טיסה 11, במגדל הצפוני של "התאומים", בעיר העולם הגלובלית-דיגיטאלית, ניו-יורק. 17 דקות אחר כך התנגש מטוס של חברת UA, טיסה 175, במגדל הדרומי של "התאומים". 34 דקות אחר כך התנגש מטוס שלAA טיסה 77, בבניין הפנטגון (מטה משרד ההגנה האמריקאי) הסמוך לוושינגטון, בירתה של המעצמה הגלובלית-דיגיטאלית, ארה"ב. עוד מטוס, של חברתUA , טיסה 93, התרסק בשדה פתוח במדינת פנסילבניה, אולם יש הגורסים שהיעד אליו כיוונו חוטפיו היה, הבית הלבן בוושינגטון, מעונו של נשיא המעצמה היחידה בעולם כיום.
האם תהיה קומה חמישית לבניין? ומה יהיה הז'אנר הבא של הטרור הגלובלי? על פי משנתם ומחקריהם של רוב חוקרי הטרור, לא ניתן למנוע את פיגוע הטרור הבא. הזא'נר החדש של הטרור הגלובלי אולי יתגלם בפיגוע טרור ביולוגי, כימי או רדיואקטיבי, בעיר גלובלית כמו: לונדון, מדריד, פריז, או ברלין, או במקורות המים או המזון באזורי ספר חקלאיים בארה"ב למשל.
אופציה טרוריסטית חדשה נוספת, על פי תרחישים של הממשל האמריקאי היא: מגה-פיגוע דיגיטאלי ראשון. התקפה של סייבר-טרוריזם תפגע בתשתיות בסיסיות ביותר כגון: תקשורת, בנקאות, חשמל, תחבורה, שירותי חירום, משרדי ממשלה וכדומה. תרחישים מדומיינים מעין אלו כוללים למשל: פריצה למערכות בנקים אשר תוביל להשבתה מוחלטת של המערכת הכלכלית, או שיבוש תקשורת בין מטוסים למגדלי הפיקוח בשדות התעופה, או שיבוש במערכת אספקת החשמל למספר שעות, או שיבוש במערכת הרמזורים הארצית. הסייבר-טרוריזם יכול "לשתק" מדינה שלמה למשך מספר שעות בלבד, אך לגרום לנזקים כלכליים ונזקים של גוף ונפש של חיים שלמים ואף של עולם שלם. העתיד עוד לפנינו.