קרקס הגז: הדרך הארוכה לניקוי האוויר בחיפה
המדינה התחייבה שב-2009 יגיע גז לחיפה, וממדי זיהום האוויר, שמעיקים על האזור כבר שנים, יצנחו דרמטית. נכון לשלהי 2009 הצינור אפילו לא קרוב, גם ב-2010 הוא לא יגיע. המדינה מתקוטטת עם בעלי הקרקעות, משרד התשתיות עם משרד התחבורה, כולם נגד כולם, והצינור תקוע. מדינת ישראל לא עומדת בזמנים
כך או כך, לוז הסיפור הוא לא פארסת ההתבטאות, אלא קרקס הגז. כבר עכשיו, והפרשה הזו עוד רחוקה מקו הגמר, היא בשלה לשמש נושא למחקר בפקולטות לממשל ולמינהל ציבורי. גם במדינה עמוסת בירוקרטיה וביצועים תשתיתיים מסורבלים, ספק אם יש דוגמה בוטה יותר להיעדר משילות ולחוסר יכולתה של הממשלה לנהל את העניינים.
המדינה התחייבה שב-2009 יגיע גז לחיפה, וממדי זיהום האוויר, שמעיקים על האזור כבר שנים, יצנחו דרמטית. נכון לשלהי 2009 הצינור אפילו לא קרוב, גם ב-2010 הוא לא יגיע. המדינה מתקוטטת עם בעלי הקרקעות, משרד התשתיות עם משרד התחבורה, כולם נגד כולם, והצינור תקוע. מדינת ישראל לא עומדת בזמנים.
אל תוך השערורייה הזו נסחפו, שלא בטובתם, המפעלים הגדולים שתורמים את מרב זיהום האוויר באזור המפרץ. אחרי שנים של הפקרות סביבתית, שנת 2006 היתה צומת של הכרעות: או אז, היה צריך להחליט אם המפעלים ילכו למסלול של השקעות בסולקנים - מתקנים שמפחיתים את זיהום האוויר במערכות שפועלות על מזוט, או יכינו את עצמם למעבר לגז, שיש לו יתרונות סביבתיים רבים.
המפעלים, גם משיקולי עלות, רצו ללכת על הגז; ארגוני הסביבה חששו - בדיעבד מתברר שהם ידעו למה - שהגז לעולם לא יגיע; ההכרעה נפלה לטובת הגז, תוך שהמדינה נותנת למעשה התחייבות שלטונית שהצינור
על בסיס ההבטחה הזו, בזן, למשל, השקיעה כ-120 מיליון שקל בהיערכות תשתיתית לקבלת הגז. בזן מילאה את חלקה, הממשלה לא. כשמפעל מזהם מאחר בשבועיים ביישום תוכנית לשיפורים סביבתיים, המשרד להגנת הסביבה - בצדק רב - מאיים עליו בסנקציות וגורם לו מבוכה תקשורתית.
בגלל הכישלון של המדינה להביא את צינור הגז לחיפה נפלט מדי יום קוקטייל של חלקיקים, גזים רעילים ומתכות לאוויר של מפרץ חיפה באלפי אחוזים מיותרים. אם היתה גזירה שווה, השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, היה צריך להגיש כתב אישום פלילי נגד ממשלת ישראל.
הסאגה הזאת רק מתחילה להסתבך: ארדן, שקצה נפשו בעיכובים, החליט לחזור לנקודת המוצא ולדרוש מבתי הזיקוק התקנת סולקנים, כאילו אין גז בעולם וגם לא יהיה. לצורך העניין הוא הקציב להם 18 חודשים.
המפעלים לא מתכוונים לעבור על זה בשתיקה: במכתב ששיגרו השבוע יו"ר בזן, יוסי רוזן, ויו"ר כרמל אולפינים, דיוויד פדרמן, לראש הממשלה, הם מבהירים שאחרי שהשקיעו מיליונים בהיערכות לגז ועמדו בחלקם בהסכם, אין להם שום כוונה להשקיע עוד מאות מיליוני שקלים, רק בגלל אזלת ידה של המדינה.
שר התשתיות, עוזי לנדאו, כבר פנה לבנימין נתניהו וביקש את התערבותו הדחופה, אבל העלה חרס בידו. אולי הפנייה של ארדן וראשי התעשייה הפטרוכימית תגרום לראש הממשלה לעשות מעשה. כשמשרדי ממשלה מתקוטטים זה עם זה, דרוש בסביבה מבוגר אחראי שיכריע. כל יום שראש הממשלה מתמהמה הוא עוד יום שבו תושבי אזור חיפה ממשיכים לנשום אוויר מזוהם, שכבר מזמן היה אמור להיות הרבה יותר נקי.
נא להמתין לטעינת התגובות
