האיש שחטף, כלא ואנס נשים – ושוחרר מהכלא
18 שנה חיפשה המשטרה ילדה שנחטפה בגיל 11. כל הזמן הזה היא הייתה כלואה בבית פיליפ גארידו, שכבר הורשע בעבר בחטיפה ואונס
היא פנתה למשטרה, שמכירה את עברו של גארידו וזו ביקשה מקצין המבחן שלו שיזמן אותו ואת הילדות לחקירה. הארבעה ישבו מול החוקרים. לעתים היה נדמה כאילו גארידו מפעיל את אליסה והבנות כמו פיתום שעורך מופע עם שלוש בובות. כאילו מאחורי כל תנועת פה של אחת הבנות עומדת ידו הבלתי נראית של גארידו ומזיזה אותן.
אליסה סקרנה את החוקרים. משהו בתוך האישה הכבויה הזו זעק החוצה. משהו מוכר, ישן. משהו נשכח. החוקרים התעקשו. שאלו על האחיות הקטנות, על אביה התמהוני, על התנאים בבית. לבסוף אליסה נשברה. ובין השברים צצה ילדה בת 11 שנעלמה לפני 18 שנה. "כן", היא אמרה, "אני היא ג'ייסי לי דוגארד. הילדות הקטנות האלה הן בנותיי".
החוקרים היו המומים. כבר כמעט שני עשורים שהם מחפשים את ג'ייסי. צילומים של הילדה החייכנית פורסמו ברחבי ארצות הברית מאז שנחטפה ב-1991 בעיר סאות לייק טאהו שבקליפורניה, שכנתה של אנטיוך ממערב. הרשויות האמריקאיות חיפשו את ג'ייסי ברחבי ארצות הברית ורק השבוע התברר שבמשך כל הזמן הזה היא הייתה להן מתחת לאף.
העובדה שהאדם שהחזיק בה היה עבריין מין מוכר, שהיא הולידה לו שתי בנות לאחר שאנס אותה באכזריות, ושהשלישייה האומללה הזו חיה במעין מבנה אוהלים מוזר ומאוד בולט לעין, לוקחת את המושג "מתחת לאף" למחוזות חדשים ומקוממים במיוחד.
לא רק שג'ייסי הייתה אצל השכנים, לא רק שקרוביה וחבריה אולי נתקלו בה מדי פעם בלי לדעת שזו היא - לשוטרים היו כמה וכמה הזדמנויות
עכשיו מתגלה הנתון המרגיז מכולם. גארידו הורשע כבר ב-1977 בעברה דומה, חטיפה ואונס, ונידון ל-50 שנות מאסר. על פי החוק בארצות הברית, מי שהורשע בפשע פדרלי, כמו גארידו, זכאי לדיון בשחרור מוקדם רק לאחר שריצה שני שלישים מעונשו.
גארידו שוחרר לאחר 11 שנה בלבד. שלוש שנים לאחר מכן הוא הגיע במכונית כסופה לסאות לייק טאהו, תפס את ג'ייסי לעיני אביה החורג, הכניס אותה למכונית ונעלם עם הילדה. לקתרין קאלוויי, הקורבן הראשון של גארידו ותושבת סאות לייק טאהו אף היא, הסיפור הזה היה מוכר עד כאב.
22 בנובמבר 1976. סאות לייק טאהו, עיר שקטה ששוכנת בדרום האגם המפורסם. קתרין קאלוויי, אז בת 25, עורכת קניות לקראת ארוחת ערב שהיא מתכננת לבשל לבן זוגה. היא יוצאת מהמרכז המסחרי לכיוון החניון. נתקלת בגארידו. הוא מבקש טרמפ. כשקאלוויי עוצרת כדי להוריד את גארידו, הוא מכבה את המנוע, תופס את מפתחות המכונית, מכה אותה וקושר את ידיה ורגליה בקשירת רודיאו, כפי שקושרים בהמה.
גארידו חצה את הגבול לנבאדה ונסע לכיוון מחסן ששכר באזור תעשייה ברינו. העובדה הזו, שגארידו חצה גבולות בין מדינות, הפכה את החטיפה למקרה פדרלי. הוא הכניס אותה למחסן, שהיה מלא בפנסי במה צבעוניים, ערמה ענקית של חומר פורנוגרפי ומיטה מכוסה בסדין סאטן מתפורר, ואנס אותה במשך חמש שעות וחצי.
התכנון והנחישות היו נושאים מרכזיים במשפט החטיפה מ-1976. גארידו הביא איתו סרט הדבקה, חגורה ואזיקים כשדפק על חלון מכונית הפורד פינטו של קאלוויי. בעודו נוהג למחסן, דיבר גארידו על הפנטזיות המיניות שלו. בנקודה מסוימת, קאלוויי הקשורה, שקיוותה להישאר בחיים, הציעה שיעצרו בצד ויגמרו עם זה שם.
"הוא אמר 'תוציאי לך את זה מהראש'", היא העידה, "'את באה איתי, אין לך סיכוי, תכננתי את הכל'". קאלוויי העידה שהיא גם שאלה את גארידו כמה זמן הוא מתכוון להחזיק בה. "והוא אמר 'אולי אני אחזיר אותך מחר'", היא סיפרה בבית המשפט. "ואז באמת פחדתי, ואמרתי 'אתה יודע לאן אנחנו נוסעים?' והוא אמר 'רחוק. יש לי סככה. יש לי הכול מוכן שם".
גארידו הודה במשפט שהוא חטף את קאלוויי והסיע אותה מעבר לגבול כדי לממש את הפנטזיות המיניות שלו. הוא ניסה, ללא הצלחה, להוכיח במהלך המשפט שהשימוש האינטנסיבי שלו באל-אס-די מנע ממנו לעצור בעד עצמו או להבין שמה שהוא עושה זה רע.
בניגוד לג'ייסי בת ה-11 ב-1991, את קתרין הבוגרת הוא לא יכול היה להחזיק זמן רב. הוא השאיר אותה באותו מחסן לאחר שאנס אותה. היא אזרה אומץ והתלוננה. לאחר חקירה ממושכת הוא נעצר ונשפט. ב-1977 הורשע. בערעורו, שכמובן נדחה על הסף, העיד גארידו שלקח כדורי אל-אס-די, מריחואנה, קוקאין, כדורים ממריצים, כדורים מרגיעים וחשיש מאז 1968, כשעוד היה תלמיד בתיכון בצפון קליפורניה.
קאלוויי, שמאז נישאה לג'ים הול והיום משתמשת בשם משפחה זה, חשבה שגארידו לא ישוחרר על תנאי לפחות עד 2006. אבל קצת יותר מעשור אחרי שהותקפה פגשה בקזינו של אגם טאהו אדם הדומה לגארידו. היא התקשרה לכלא ואז התברר לה שהוא שוחרר בערבות לקליפורניה.
"לכידתו של גארידו סגרה מעגל בחיי", אמרה השבוע, "אני כבר לא צריכה להסתתר. אני לא צריכה לחיות כל יום מחיי בתהייה אם הוא מחפש אחריי. אני סוף סוף חופשייה מהפחד שעמו חייתי מאז שנודע לי כי שוחרר".
דובר מטעם ועדת השחרורים האמריקאית לא השיב לשאלת הסיבה לשחרורו של גארידו ב-1988. לורי לוינסון, מרצה למשפטים באוניברסיטת לויולה שבקליפורניה, אומרת שלמעט נסיבות יוצאות דופן, "אין אפשרות שעם גזר דין של 50 שנה הוא יכול להשתחרר".
עוזר התובע לשעבר לילנד לוטפי אמר כי הוא "נדהם", מפני שבזמנו חשב שמי שהורשע בפשע פדרלי חייב לרצות שני שלישים מהעונש - 33 שנה. זה היה מרחיק את גארידו מדוגארד. מייקל מאלווי, התובע במקרה האונס של קאלוויי, אמר שהמערכת "אכזבה את כולם, במיוחד את ג'ייסי לי דוגארד. זה לא נראה כגזר דין ההולם הפשע אלים כמו זה שביצע בשנת 1976".
האב ובנו התרחקו מאז מקרה האונס. מנואל אומר שלא ראה את בנו יותר מחמש שנים. באחת הפעמים האחרונות שבהן דיברו, נזכר מנואל, דיבר פיליפ שוב ושוב על שיחות עם אלוהים. "הייתי אומר לו 'נראה, נראה'", אומר האב, "אי אפשר היה להגיד לו שום דבר אחר. אם ניסית, הוא היה מתחרפן".
בעשר השנים האחרונות ניהל גארידו בית דפוס קטן שנקרא "הדפסות בפחות"( PRINT FOR LESS), מהבית שבו חושבים ברשויות כי בו החזיק את דוגארד ושתי בנותיהם בין סבך של אוהלים וסככות בחצר האחורית. לקוחות בית הדפוס של גארידו לא ידעו דבר על מקרה האונס והחטיפה מ-1976, אבל שמעו מגארידו לא מעט על אלוהים, במיוחד בשנים האחרונות.
שיבון מולינו (35) ובעלה ג'יימס הם הבעלים של "יזמות JM", משחטת מכוניות. במהלך העשור האחרון שכרו את גארידו לעבודות דפוס שונות. "המחירים שלו היו נמוכים יותר מאלה של הרשתות", היא אומרת, "הוא נתן מגע אישי לעבודות, ולפעמים גם היה זורק כמה הטבות בחינם, כמו פנקסים".
על כרטיסי הביקור המוקדמים של גארידו, אומרת מולינו, הייתה תמונה של ילדה שאותה תיאר כבתו הבכורה, אליסה. "הוא היה אומר: 'נכון שהיא יפה כמו דוגמנית? היא מלאך'", נזכרת מולינו. גארידו, כך סיפרה מולינו, היה אב אוהב, ונהג להביא את שתי בנותיו הצעירות, סטארלייט ואנג'ל, למגרש המכוניות.
רק בשבוע שעבר שאלה מולינו את הבנות על התוכניות לקראת החזרה לשנת הלימודים ועל הכנסייה שהלכו אליה. הן ענו שהן לומדות בבית, ואנג'ל הוסיפה: "יש לנו כנסייה במרתף של אבא שלי". "אף על פי שגארידו הפך יותר ויותר 'אקסצנטרי' באמונותיו הדתיות במשך השנים האחרונות", מספרת מולינו, "לא היה שום סימן לבעיה כלשהי עד השבוע שעבר", כאשר נעצר עם אשתו השנייה ננסי (54) והעיר אנטיוך - ולמעשה אמריקה כולה - למדה שאליסה היא בעצם ג'ייסי.
מולינו, שעכשיו רואה בגארידו "מפלצת", כלשונה, דוחה את ההשערה שהוא החזיק בילדות כבאסירות. כשבתה של מולינו חגגה את יום הולדתה ה-16, בחודש שעבר, הוא הביא אותן למסיבה. הן לבשו שמלות קיץ צבעוניות. חייכו הרבה. אנג'ל מאוד נהנתה מהמוזיקה במסיבה. "אז ככה נשמעת מוזיקת ראפ!", אמרה לחברותיה. "כל הקיץ ראינו אותן", אמרה מולינו, "הן מעולם לא הוסתרו".
טים אלן, נשיא של חברה המייצרת חלונות זכוכית, שם לב לשינוי דומה בגארידו, אותו תיאר כ"טיפוס מוזר", אבל גם כאיש עסקים עצמאי. לאחרונה, אומר אלן, היו לגארידו בעיות כספיות והוא היה מסתובב ומשוויץ בקופסה שדרכה, טען, הוא יכול לדבר עם אלוהים. הוא הביא את שתי הבנות הצעירות והציג לי אותן כבנותיו. שום דבר לא נראה לי מוזר. הן קראו לו אבא. הן היו ילדות שמחות ומחייכות. לא היה שום סימן לזה שהבחור הוא מוזר או משוגע".
למקרה הנוכחי מאפיינים דומים למקרה משנת 1976. תמלילי המשפט וההערכה הפסיכולוגית שנעשתה לבקשת בית המשפט חושפים דמות מעורערת של גבר, שנקט אלימות לצורך סיפוק מיני, תכנן באופן מדוקדק את האונס ופיתח עניין אובססיבי הולך ומעמיק בדת.
בסך בכל ישב גארידו עשר שנים וחצי בכלא פדראלי בשל החטיפה, ועוד כשבעה חודשים בכלא נבאדה. הוא שוחרר על תנאי לקליפורניה באוגוסט 1988. תומס וו. האצ' ינסון, דובר מטעם הוועדה האמריקאית לשחרור מוקדם בערבות, אומר כי החוק בזמן שהורשע גארידו קבע שהוא זכאי לשחרור מוקדם אחרי עשר שנים.
עבור גזרי דין של 30 שנה או יותר בכלא אסיר צריך לשבת לפחות שליש. השחרור המוקדם הפדראלי בוטל בנובמבר 1987, אבל הוחל רק על פשעים שבוצעו אחרי השינויים בחוק. במקרה של גארידו, הייתה הוועדה הפדראלית מתכנסת לשימוע ולוקחת בחשבון גם את האונס וגם את החטיפה בהחלטה אם לשחרר את גארידו, אמר הדובר.
האצ'ינסון אומר שאינו יודע למה הוועדה שחררה את גארידו. בעתירתו, אמר עורך הדין של גארידו שהוא יכול להפוך לאזרח מועיל ולהשתקם. גארידו תולה את האשמה בבעיות העבר שלו בכדורי האל-אס-די ובמריחואנה.
הוא אמר שהשלים בבתי הספר את לימודיו התיכוניים וכי הוא לומד נגרות. הוא גם תכנן ללמוד קורס מחשבים בן שנתיים. הוא אמר לבית המשפט ש"התקדם היטב" במפגשים השבועיים שלו עם הפסיכולוג. "קבעתי לי את מטרותיי ואני בדרך להגשים אותן", אמר אז בבהירות, "חיי השתנו, בכל המובנים". הוא אמר שהוא בוש ונכלם בעברו והוסיף כי חייו נמצאים עתה "בשליטה".
פסיכיאטרים משני הצדדים הסכימו שלגארידו היו בעיות סמים ושהוא סוטה מין. אך הם נחלקו בשאלה אם הוא מבחין בין טוב לרע וכשיר לעמוד למשפט. ד"ר לין ב. גרו ג'וניור כתבה בדוח עבור התביעה ש"הסטייה המינית" של גארידו יכולה הייתה להיגרם משנים של שימוש יומיומי באל-אס-די יחד עם שימוש מתמשך במריחואנה, אלכוהול וקוקאין.
גרו ציינה שגארידו אמר שלקח אל-אס-די אחרי שחטף את קאלוויי. עורך הדין מטעם ההגנה, ווילארד ואן הייזל, ניהל את חילופי הדברים הבאים עם הפסיכיאטר שנשכר כדי לעזור לצוות ההגנה של גארידו.
ואן הייזל: "דוקטור, האם אתה מאמין שמר גארידו יהווה סיכון לבריאות, לבטיחות ול?ערכים של עצמו ושל אחרים ללא טיפול פסיכיאטרי?".
ד "ר צ' רלס פ. קון: "בהחלט".
גארידו לא קיבל טיפול פסיכיאטרי. הוא שוחרר, כאמור, לאחר עשר שנים בלבד ויצא למסע הציד הבא. הפעם, הוא יוודא, יהיה זה טרף חלש במיוחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם