תדיראן או איראן: עובדי מפעל המזגנים עולים לכנסת
חודש אחרי שהוחלט לסגור את מפעל "תדיראן" בעפולה, עובדיו יוצאים למבצע ההצלה "מכת קור". עם אופטימיות מהולה בחרדה קיומית הם עלו לירושלים בניסיון לשכנע את הנבחרים לשנות את רוע הגזירה. "המאבק הזה הוא לא רק שלנו"
אני מצטרף לטיול הבא. עשרות מעובדי המפעל עולים לירושלים לדבר עם ועדת הכספים שהתכנסה לדיון חירום, ביוזמת ח"כ ציון פיניאן. המאבק, לטוב ולרע - ובינתיים זה בעיקר רע - מסמל את עתיד העובדים בישראל: לא רק הפועלים השחורים בסכנה, גם המנהלים על עניבותיהם.
הקפיטליזם מכה בישראל במלוא כוחו: חברת קרייר החליטה שאף על פי שהמפעל בעפולה רווחי למדי, בסין אפשר להרוויח הרבה יותר. בחמישה באוגוסט הודיעה ההסתדרות לעובדים על הכוונה לסגור את המפעל. מתחת לפני השטח התנהל כבר מו"מ שקט לגבי פיצויים נרחבים לעובדים, אבל החשיפה הבלעדית ב"מעריב" ביום שלמחרת טרפה את הקלפים.
"כבר כמעט שוויתרנו והשלמנו עם הפיטורים", מספר בגילוי לב מאיר כהן, חבר ועד העובדים, על המדרכה מחוץ לכנסת, "אבל הפרסום הכניס את כולם לסחרחורת והחלטנו להיאבק. המאבק הזה הוא לא רק שלנו, הוא של כל המדינה. היום זה תדיראן, מחר זה מישהו אחר".
אנחנו יוצאים בהסעה מאורגנת ב-7:30 בבוקר מרחבת המפעל. תושבי עפולה וחברים למפעל באים לעודד, והעובדים עולים לאוטובוס. כמו בטיול שנתי, הוועד מחלק שוקו ולחמנייה. כמו בכל הקלישאות, גם המפעל הזה הוא כמו משפחה, ושמחת החיים של עובדיו, הצעירים והמבוגרים, שואבת אותך בקלות.
הדרך סוחטת מהם הומור שחור. איתי דנינו, למשל, מזמין את כולם לבית החדש שלו. "יהיה לנו המון זמן פנוי", הוא צוחק. אחרים מתרגשים: זאת הפעם הראשונה שלהם בכנסת. לפני הנחיתה הם מתרגלים את הדברים שיש לדקלם מול המצלמות וחברי הכנסת. "מדובר במפעל רווחי, שעם קצת סיוע ממשלתי הוא יכול להמשיך לעבוד", "כל פעם שאתם רואים מישהו מוכר במסדרון, תיגשו אליו ותדברו על לבו שייכנס לוועדה וידבר לטובת המאבק". אם מעצבנים אתכם, מזהירים אותם בתדרוך, תתאפקו. "יש לנו תדמית טובה, בואו לא נהרוס אותה".
כשהם נכנסים למסדרונות שמובילים לוועדת הכספים, הם נתקלים בח"כ שאול מופז. "תיכנס ותתמוך בנו", הם מבקשים.
במהלך הישיבה בולט מרק חי, אחד העובדים הוותיקים במפעל, שהפך לגיבור תקשורת אחרי שפרץ בבכי. הבוקר החליף חי, פועל ייצור ואב לחמישה, את מדי העבודה בחליפה לבנה ומהודרת. במהלך הנסיעה לכנסת הוא מכונס בעצמו. "אני בוטח באלוהים ומקווה שיהיה בסדר. מה שהוא יחליט יתקיים".
כשיתחיל הדיון הוא יוזמן לשבת ליד חברת הכנסת מירי רגב, שעל כתפיה בכה לפני חודש. העובדים האחרים יושבים מסביב וכמעט שלא מחייכים. את ההומור השחור הם השאירו באוטובוס, ועכשיו נותר בהם רק לחץ אמיתי. מה יקרה?
משה ממרוד, בעליה של חברת קריסטל, שמתעתדת לרכוש את תדיראן, אמר לוועד שאם יקבל סיוע ממשלתי ישאיר את העובדים. הסיכוי, יודעים כולם, קלוש, מכיוון שמדובר בסיוע לפסי יצור, דבר שאסור על פי הסכמי הסחר הבינלאומיים. נציג האוצר בוועדה מציין שקיימים הסכמי סחר בינלאומיים, ובמקביל - יש החלטה של חברה פרטית לסגור את המפעל. "מה אתם רוצים שנעשה?", הוא שואל כמעט בייאוש. יושב ראש הוועדה, משה גפני, נזעק: "אולי שהממשלה תקנה מזגנים רק תוצרת הארץ? הממשלה יושבת ומשקיפה מהטריבונה?".
נציג האוצר לא מהסס, ושואל האם הממשלה אמורה להשתמש בכספי המסים כדי לשלם את פער המחירים בין מזגנים תוצרת הארץ לבין אלה שיוצרו בסין. "מה עדיף?", צועק ח"כ אלי אפללו, "אבטלה?!".
הקרב על תדיראן, בינתיים, מצליח לחצות מחנות פוליטיים. מאז שהתפרסמה הידיעה על הפיטורים הצפויים, מגיעים למפעל חברי כנסת ושרים על בסיס יומיומי, משיאים עצות ומנדבים עצמם למשימות. בולטים במאבק חברי הכנסת מהצפון, ציון פיניאן (ליכוד), תושב טבריה, ואלי אפללו )קדימה), תושב עפולה. למרות הפגרה, הם מצליחים לדאוג לנוכחות מרשימה בדיון החירום בוועדת הכספים. "מה ההיגיון שהמדינה תשלם עשרות מיליונים דמי אבטלה לעובדים, והעירייה תפסיד עוד מיליונים בארנונה? הרי באותו הכסף אפשר להציל את המפעל", שואל פיניאן, ואפללו, פעם יריב פוליטי מר, ממשיך אותו: "הרוכש מוכן להשאיר חלק מהעובדים, אבל בינתיים לא עשינו כלום בשביל זה. אפשר להציע לרוכש תנאים יותר טובים. יש לנו זמן קצר וקצוב להציל את המפעל".
אבל עם כל הכבוד לאסטרטגיות הכלכליות השונות, קפיטליזם, סוציאליזם וכל "איזם" אחר, העובדים רק רוצים לדעת מי איתם ומי נגדם. איך מסבירים לילד שעומד להתגייס, שאבא הולך להיות מובטל בגלל כוחות השוק?
ראש העיר של עפולה, אבי אלקבץ, עוד לא מצא את הזמן להביע תמיכה בעובדי המפעל. הדבר הרתיח את ח"כ אופיר פינס, שתקף אותו בוועדה. "ראש העיר אפילו לא טרח לבקר במפעל", התרעם. אלא שאלקבץ מינה את סגנו, ראובן יוקלר, לטפל בנושא המפעל, ויוקלר הגיע והשמיע את דבריו בוועדה. מעיריית עפולה מסרו שאלקבץ מסייע למפעל בדרכים שונות.
הסוציאליזם של פינס מסעיר את כולם, גם את אלה שלא היו מצביעים ל"עבודה" כל עוד הם בחיים. גם שלי יחימוביץ', שמזכירה לכולם שהממשלה מתערבת לפעמים גם כשמדובר במפעלים פרטיים - כמו ערוץ 10 - זוכה להתלהבות. ואולי כאן, בעצם, טמון כל הסיפור: כמה אנשים כבר מתעניינים בגורל של מפעל בעפולה?
"אנחנו צריכים לקבל החלטה, האם להתגייס ליחידות עילית או להקטין ראש ולהשתמט משירות משמעותי בצה"ל", כתבו ילדי העובדים, שעומדים בפני גיוס, לראש הממשלה בנימין נתניהו. "קיימת זיקה ישירה בין היחס שלו יזכו הורינו לקבל מממשלת ישראל ומהעומד בראשה, לבין מידת הנכונות שלנו להקריב את מרב כוחנו, מרצנו, ואולי אף את חיינו, להגנת המדינה והמולדת. מפעל תדיראן מייצג את המפעל הציוני במיטבו, ולקראת גיוסנו אנחנו חוששים שמשפחותינו תצטרפנה למעגל העוני, דבר שיקשה עלינו עד מאוד לבצע את השירות הצבאי ברמה נאותה".
בין ביטחון המדינה למפעל תדיראן קיים קשר הדוק, מסביר חבר הוועד מאיר כהן. "האיום הקיומי של מדינת ישראל הוא איראן, ושל העובדים זה תדיראן. אנחנו נלחמים על הבית. בואו ותראו לעם שמדינת ישראל באמת מתכוונת לייצר כחול לבן בישראל".
בסופו של דבר וכמנהג ועדות, מחליטה הוועדה שלא להחליט. אך בכל זאת נרשמת התקדמות: בשבוע הבא יוזמנו שר האוצר, יו"ר ההסתדרות והרוכש הפוטנציאלי לדיון נוסף. "נו, הצלחתם לעשות משהו?", נשאלים העובדים על ידי חבריהם, כשאנחנו חוזרים לרחבת המפעל בארבע וחצי, כששאר העובדים בדיוק מסיימים משמרת. הם מרימים את הראש לשמים. "רק הוא יודע", הם מחייכים ומצביעים כלפי מעלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
