ישראלי ללא סלולרי: אני מסתדר בלי טלפון נייד
אריה יואלי, ישראלי מבטן ולידה, בחר שלא להשתמש במכשיר טלפון נייד. כן, קראתם נכון. איך הוא מסתדר? יותר טוב מרובנו – הוא מגיע לכל מקום עם תכנון מראש ובזמן, משלם ארבעה שקלים לבזק על שימוש בטלפון נייח ובעיקר מוצא זמן לחשוב. מחשבה תחילה
הרי מה הסיבה שלכולם יש סלולרי? כי הם רוצים להיות מחוברים כל הזמן. אתה יכול לעבוד מהאוטו, מהבית, מהמסעדה. חשבת לעצמך, למה בכלל לעבוד מהאוטו? אם כל הזמן אתה עובד, מתי יהיה לך זמן לחשוב? כשהייתי חייל והייתי נוסע ברכבת מהקריות לאיזור המרכז, ידעתי כי שעת נסיעה היא שעת שינה או הרהורים על מהות העולם, אצל שאר יושבי הקרון, היה מדובר בשעה של מענה בלתי פוסק לשיחות סתמיות, שעיקרן הוא איפה אתה עכשיו בדיוק. עברת את נתניה או אתה עדיין בבית יהושע? והשיחות האלו, חמש דקות לפני כל תחנה "אבא, אני מגיעה עוד שתי דקות לקרית חיים, תבוא לאסוף אותי". אני לא התפנקתי, הייתי הולך ברגל.
בכלל הטלפונים הניידים הם הגורמים להתנוונות החברה. אם פעם בן אדם ידע שהוא צריך לתכנן את הנסיעה שלו כמו שצריך. היום הוא יודע בערך לאיפה הוא צריך לנסוע ועוד פחות מתי הוא יגיע. הרי ברור שאם הוא נתקע בדרך הוא ישר ירים צלצול למישהו שיכוון אותו. וגם אם הוא ידוע את הדרך אלא שהוא מאחר, אין לו שום בעיה להרים צלצול ולהגיד, "שמע, אני מתעכב ברבע שעה". מבחינתו זה בסדר. כלומר, אם הודעתי על האיחור, אז הוא מקובל. אני, חסר הפלאפון, אין לי את הפריווילגיה הזו. אני נאלץ לתכנן את צעדי מראש. אני חייב לדעת לאן אני נוסע ולקחת מרווח זמן כדי שלא אאחר, הרי אם אאחר, לא אחטוף צעקות למה איחרת, אלא למה לא הודעת שאתה מאחר.
ולמה אני חייב להיות זמין כל הזמן? אם מישהו מחפש אותי ומתקשר אלי, זה אומר שאני חייב לענות לו? אני מעדיף את השימוש באימייל גם כדי לקבל הודעות וגם כדי לשלוח. את הודעות הדוא"ל קוראים במשיכה, מתי שבעל החשבון מעוניין לקבל את ההודעה. בנוסף את הדוא"ל אני יכול לקרוא באיזו שעה שנוח לי, מבלי להפריע או להכנס למרחב הציבורי של השני. רציתי לענות, עניתי, לא רציתי, לא עניתי. כמובן, שגם בעלי סלולרי לא חייבים לקבל כל שיחה, בטח יצא לכם לשמוע מה מסננים אנשים על אנשים מסננים.
אני
אז מה עושה ישראלי ללא סלולרי כאשר הוא יוצא מהבית או מהמשרד? אז תתפלאו לדעת שעדיין יש טלפונים ציבוריים. אמנם בזק דיללה מאוד את האוכלוסייה שלהם, אבל עדיין יש שרידים לקהילה המפוארת הזו, כמעט בכל פינת רחוב שנייה. 140 שיחות (120 + 20 מתנה) בכרטיס טלכרט עולות 60 שקל. כאשר כל פעימה (שיחה) היא למשך כחצי דקה לסלולרי. לטלפון קווי זמן הפעימה ארוך יותר כאשר בלילה פעימה היא כ-500 שניות, מה שמוריד את עלות השיחות לשש אגורות לדקה. חוץ מזה יש שירות של בזק שנקרא בזק-כרט, (חייגו 1234 מכל טלפון של בזק) שם העלות היא כ-20 אגורות לדקה לטלפון קווי ו-60 אגורות לדקה לסלולרי.
בכל מקרה אני לא נוהג לדבר הרבה באמצעות הטלפון מחוץ לבית, כך שבחשבון דו-חודשי אני מקבל סכומים מגוחכים של 3.76 שקל וכל זה בלי התחייבות ל-36 חודשים. פעם הייתה לי יומנית אלקטרונית, עם ספר טלפונים ומחשבון, אבל נגמרה לה הבטרייה. מאז יש לי פנקס עם מספרי טלפון של אנשים וגם לוח שנה, אפילו נגןMP4 יש לי, מצלמה עדיין לא.
ואיך משיגים ישראלי ללא סלולרי? בדרך כלל מי שמחפש אותי, ימצא אותי במייל. ואם לא, אז ישאיר הודעה בבית ואני חוזר אליו תוך פחות מ-24 שעות. שלא תבינו, זה עובד, תשאלו את המפקד שלי מהמילואים שמצליח להקפיץ אותי אפילו מהיום להיום.
ומה אומרים האנשים? יש את המעשנים הכבדים: "כל הכבוד לך, הלוואי עלי, אם הייתי יכול הייתי מפסיק גם" ואז הם בודקים אם הם קיבלו SMS. יש את אלו שנוקטים בניסוחים שמאלניים: "הרי בסוף תהיה חייב לקנות פלאפון", על משקל "הרי בסופו של יום יהיה שלום ונפנה את כל ההתנחלויות". ולהם אני עונה, "הרי בסופו של דבר תגיע למחלקה גריאטרית, אז בוא נכניס לך את הזונדה כבר עכשיו".
לקראת החגים, אני ממליץ לכל עם ישראל, להפסיק עם הSMS-ים הקבוצתיים ואפילו המיילים של השנות טובות. במקום זה, תחזרו לשיטה הישנה, קחו דף ועט ותכתבו מסר אישי בכתב יד לאנשים שבאמת חשובים לכם בחיים ושילחו להם בדואר. אני בטוח שמכל עשרות ההודעות שהם יקבלו הם יזכרו דווקא אתכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
