גידולי פרא דמוקרטיים בקרב ערביי ישראל
מיעוט אפסי מערביי ישראל בוחר בפעילות עוינת. אבל שיח הזכויות מעודד את חסידי האלימות. הדמוקרטיה הישראלית צריכה להחליט בין בשארה וזחאלקה לבין הרוב המתון
סקר שערך פרופ' סמי סמוחה מגלה ש-73 אחוז משכבת ההורים, ו-65 אחוז מבני הנוער בקרב ערביי ישראל, תומכים בשירות לאומי. לעומת זאת, 100 אחוז מקרב חברי הכנסת הערבים מתנגדים לשירות לאומי. תנועת בל"ד, שמקרבה יצא סולטאני למרוקו, שם גויס לפי החשדות, הופכת את השירות הלאומי לבגידה. ההנהגה מנהלת קמפיינים אגרסיביים, וח"כ ג'מאל זחאלקה, יורשו של עזמי בשארה, קבע ש"ערבי שיעשה שירות לאומי ייחשב למצורע".
תנועת בל"ד, יחד עם התנועה האיסלאמית הצפונית, מובילות את ההקצנה במגזר הערבי. אין מה להתפלא על השילוב החילוני-איסלאמיסטי הזה. כששנאת ישראל היא המטרה, האחדות הזאת קיימת. כך במצרים ובירדן, שם איגודי עורכי הדין, השחקנים והסופרים מביעים אותן עמדות של האחים המוסלמים; כך באירופה, כאשר השמאל החילוני המטורף צועד באותן הפגנות עם עבדקנים איסלאמיסטים שצורחים "מוות לישראל", ולעתים גם "מוות ליהודים". אלה אותם מפגינים שאומרים בריש גלי שגם יומה של אירופה יגיע, והאיסלאם ישלוט בה. ובדיוק כמו בישראל, רוב ההנהגות, גם הנבחרות, קרובות יותר לרדיקלים מאשר לרוב השפוי.
הדיסוננס הזה-בין הרוב השפוי, בישראל ובעולם, לבין ההנהגות הרדיקליות-מחייב חשיבה מחודשת. בל"ד ובשארה, למשל, כבר מזמן היו אמורים להיות מנודים. זה מה שמחייב החוק המפורש. אגב, לא רק החוק הישראלי, אלא גם, במקרים רבים, החוק הבינלאומי. בטורקיה נפסלה מפלגה איסלאמית שהייתה בשלטון. הפסילה עמדה לדיון בבית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג וזכתה לחותמת כשרות. הנסיבות שם היו חמורות הרבה פחות מאשר במקרה של בל"ד. בישראל המצב הפוך. אף שעצם קיומה של מפלגת בל"ד מנוגד לחוק, זכתה המפלגה להכרה על ידי בג"ץ. החוק המפורש נרמס, ובל"ד זכתה להכשר.
הבעיה היא שיח הזכויות. שיח ראוי בכל מדינה דמוקרטית. אלא שהגרסה המעוותת של השיח הזה השתלטה על גופי זכויות אדם וגופים משפטיים. הדמוקרטיה, חופש הביטוי וזכויות אדם אינם המרוויחים. הם המובסים. משום שהגרסה המעוותת הזאת מעודדת את ההקצנה ואת התמיכה באלימות. במקום שהרוב השפוי מקרב ערביי ישראל יזכה לביטוי, מתגייסים אישים, גופים-וגם דרגים שיפוטיים-לצורך ההגנה
הבעיה היא שלא רק השמאל הרדיקלי שבוי במנטרות החלולות של שיח הזכויות. העמדות הללו לגיטימיות. הן חלק מחופש הביטוי. הבעיה היא בכך שגם גופים ממלכתיים מתגייסים לשיח הזה-לא משום תמיכה בבל"ד, אלא מטעמים של חופש ההתארגנות וחופש הביטוי. כניעה לקבוצות הרדיקליות איננה חיזוק הדמוקרטיה. מי שאומר ש"צריך לחזק את ההתנגדות" (קרי, המאבק המזוין), ומי שקורא "מצורע" לצעיר המתנדב לשירות קהילתי-איננו ראוי להגנה משפטית. להפך. ההגנה עליו היא זריקת עידוד לצעיר שחשוד בסיוע לחיזבאללה.
הדמוקרטיה הישראלית צריכה להחליט בין בשארה וזחאלקה לבין רוב הצעירים שתומכים בשירות לאומי. בינתיים, הבחירה היא בראשונים. אל נא נתפלא שהם מצמיחים גידולי פרא עוינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
