באגף התורני במעשיהו מפנים מקום לבניזרי
בשבוע הבא ייכנס שלמה בניזרי לכלא, שם יתאחד עם כמה חברים ותיקים, ועם לא מעט מעריצים. מה מצפה לו? תפילות, ספירות והרבה זמן
דווקא השופט המזרחי חובש הכיפה שהושמץ על ידי הרב דוד בניזרי, אחיו של בניזרי, במילים "רשע וגס רוח", העיר קצת את השטח הש"סניקי, ואפילו את יו"ר ש"ס אלי ישי, שהבריק עם בקשת חנינה שבתוכה נימוק-העל: "כבן עדות המזרח".
כשדיווחו על הבקשה ברדיו, משפחת בניזרי הייתה בטיול צפון. "זהו, הלכה החנינה", הפטיר אחד מבני המשפחה. אגב, אף על פי שבמכתב החנינה נכתב כי ישי מצטרף לבקשת החנינה המונחת על שולחן הנשיא, הסבירו מקורבי בניזרי בעדינות כי אפילו הפרט הזה לא היה במקום, שכן טרם הוגשה בקשה כזו מטעמו.
אבל לא ש"ס הרשמית חתמה על כניסתו של בניזרי לרשימת הנרדפים החרדים. העניין המזרחי משחק הפעם תפקיד משני, על ידי הממסד הציוני. מאות השתתפו באירוע הפרידה שנערך לבניזרי בישיבת "אור החיים" ובארגונה בשכונת הבוכרים בירושלים, שבה צמח בניזרי מאז חזרתו בתשובה ועד שהפך למשגיח ולמנהל רוחני.
מחוץ להיכל הישיבה הענקית, שהכספים שהעביר לה סלע נחשבו אף הם כחלק
אז על מה הורשע בניזרי? הנה הגרסה של הנואמים בכנס התמיכה בו. הרב אליהו בר-שלום אמר: "הרבה יש שמלמדים תורה ומזכים את הרבים, אבל לא כולנו זוכים להיאסר בשביל זה. יושבים פה הרבה רבנים, אבל מי מאיתנו הגיע לדרגה הזאת, לשלם מחיר כזה. רבי שלמה, זה יום חג".
בניזרי עצמו לעג לדמוקרטיה הישראלית והגדיר אותה "דמוחארטה", דיבר על רצח האופי שנעשה לדודו טופז והוביל להתאבדותו, תקף שדר רדיו ואמר עליו: "חולה נפש שאמר שאני שחצן ולובש ורסאצ'ה. אני בכלל לא יודע מה זה ורסאצ'ה", וסיכם: "אני לא מאמין שיהודים עושים לי ככה".
בניזרי הוסיף גם איום: "אנשים מרגישים כאילו יש רדיפה, ולכן אני חוזר ואומר אנחנו לא אנשי ריב ומדון, לא רוצים מלחמות. הניחו לנו. אל תדחקו אותנו הצדה, כי הציבור הזה יכול להתפוצץ כמו הר געש, כפי שהתפוצצו לפני חודש במאה שערים".
מי שהיה בטוח כל השנים שהוא נתפס בציבוריות הישראלית כחרדי מרוקאי חביב, דובר אנגלית, בקיא בהווי הישראלי ומשעשע בחברמנית, ביקש להבין: "מה חטאתי לכם? מה עשיתי לכם? מה זו השנאה הזו?".
החריף והרהוט בדוברים היה חבר הכנסת לשעבר הרב ישראל אייכלר, שביקש לשכנע את אביו של בניזרי להישאר: "אבא יקר, זכית לבן מציל נפשות, הרב שלמה בניזרי. כבוד לך. תדע לך שהגעת ממרוקו, ואתה סובל הרבה לראות את הבן שלך שמציל יהודים מהשואה הרוחנית. ציפי לבני אמרה שמאות אלפים מחפשים אזרחות באירופה. אנחנו נישאר כאן, וכל הרומאים והמתייוונים ילכו לאירופה".
גם התאבדותו של הראשון בבידור שורבבה: "טופז מסמל בטרגדיה שלו את התרבות ההלניסטית. תרבות התקשורת שמזהמת כל בית בישראל. ההתאבדות שלו היא סמל לתהליך ההתאבדות של התרבות הישראלית. אנחנו חיים במשטר סובייטי שמקליט כל מילה, והרב בניזרי הוא ההוכחה למה שקורה לאדם שאומר את האמת. הוא הולך לבית סוהר על זה, על זה שהוא דיבר תורה ברבים והפיץ תורה ברבים".
אם הכל ילך לפי התוכניות, ביום שלישי הקרוב, 1 בספטמבר, ייכנס בניזרי בשערי כלא מעשיהו בואכה האגף התורני. המאבק למען בניזרי לא ממש מתרומם. ש"ס הרשמית לא ממש רוצה לעזור, החבר'ה של "אור החיים" משתדלים, אבל לא יודעים, והחרדים האשכנזים ששורפים רחובות בשביל מי שהם מכנים "האמא המסורה" - לכל היותר אמפתיים. ובניזרי? או שהוא לא רוצה, או שלא בכבוד שלו לבקש.
מה מחכה לו שם? קודם כל שני חברים ותיקים. חבר הכנסת לשעבר עופר חוגי - שכמו בניזרי גם הוא היה נציגה של ישיבת "אור החיים" ושל העומד בראשה הרב ראובן אלבז, והורשע בזיוף לשם הוצאת שני מיליון שקל במרמה מהמדינה לטובת הקמת מכללה פיקטיבית עם מורים פיקטיביים ותלמידים פיקטיביים שזכו להסעות פיקטיביות.
גם עונשו של חוגי הוחמר בבית המשפט העליון משנתיים מאסר לשלוש ומקנס של 12 אלף שקל ל-200 אלף. היום הוא נחשב לאחת הדמויות המכובדות באגף התורני, ומעביר שיעורי תורה ודרשות. מלבדו יפגוש בניזרי את שמואל בן-עטר, שדר הרדיו הכי גדול שהצמיחה המהפכה של ש"ס, שמרצה בגין פעילות זו עונש מאסר של שמונה חודשים.
ביום שלישי בערב, שעות אחרי שבניזרי ייכנס לכלא, יערוך בן-עטר הילולה לרגל יום פטירת גדול הרבנים הספרדים בראשית המאה העשרים, "הבן איש חי".
תרגום: הש"סניקים אמנם טוענים כלפי חוץ שהממסד האשכנזי רודף אותם, אך בתוך ש"ס יש מי שטוענים שהרדיפה הגדולה יותר היא מצד הממסד הש"סניקי. כך, למשל, ברור להם כי בן-עטר נכנס לכלא משום ששידר את פסקי ההלכה של הרב מרדכי אליהו, מי שירש את הרב עובדיה יוסף את תפקיד הרב הספרדי הראשי לשעבר ונחשב ליריבו הגדול ביותר של מנהיגה הרוחני של ש"ס.
אנשים ששוחחו עם היושבים באגף התורני מזהירים כי לא מדובר בחוויה גדולה. לפחות יהיה לבניזרי זמן להשלים את כתיבת שני ספריו. בימים האלה הם משכימים מדי בוקר בארבע לסליחות לקראת ראש השנה ויום כיפור, בנוסח ספרדי כמובן, כמנהג רוב תושבי המקום.
אחרי התפילה וארוחת בוקר בהכשר הבד"ץ מחויבים האסירים להתייצב בתשע במדרשה, ללימוד שנמשך עד השעה 12:30. גם בין שש לשבע בערב הם מחויבים להתייצב ללימוד. בין לבין הם נוכחים בארבעה מסדרי נוכחות - בארבע בבוקר, בעשר וחצי, בשלוש בצהריים ובעשר בלילה. אחרי עשר הם נסגרים בחדרים.
באגף התורני אין טלוויזיה. גם עיתונים חילוניים אסור להכניס, על מחשבים ואינטרנט אי אפשר אפילו לחלום. מה שכן, טרנזיסטורים שנקנו בקנטינה מותר להחזיק. בחדרים גרים משני אנשים עד עשרה, ועד החופשה הראשונה יש לבניזרי עוד יותר משנה.
בדיוק לפני תשע שנים, ב-3 בספטמבר 2000, עשה את אותה הדרך בדיוק יו"ר ש"ס לשעבר אריה דרעי. זה היה סיפור אחר לגמרי. קמפיין "הוא זכאי", אירועי המחאה סביב כניסתו לכלא כשדרעי נפרד בשעריו מכ-20 אלף תומכים ובראשם הרב עובדיה יוסף ואתר המחאה "שאגת אריה", שבמשך ימים ארוכים הפך להפגנה מתגלגלת, משך אליו אלפי אנשים מדי ערב (בכמה מהערבים הגיעו למקום כ-40 אלף תומכים ושרו את הלהיטים של בני אלבז "הוא זכאי" ו"ספרדים בוכים איתך, יא אריה").
אוהדיו של דרעי לא נתנו לו להישאר לבד. לא רק בהפגנות ההמוניות ליד הכלא ובזעקות הילדים שנצמדו לגדר וגייסו את כל ריאותיהם כדי לקרוא בקול גדול "רבי אריייה עולם התורה זקוק לך".
הנה חשיפה ראשונה של חלק מהפעילות החסמבאית שבה עסקו החבר'ה של דרעי במטרה להנעים את זמנו של מנהיגם בכלא: כשדרעי חגג יום הולדת התייצב מאחורי החומות דורון בן-אבו חמוש ברמקול והחל לשאוג: "יום הולדת שמח רבי אריה", וקרא לו לצאת החוצה מהתא. "צא רבי אריה, תסתכל לשמים רבי אריה", קרא, והחברים הפעילו מופע זיקוקים.
והייתה גם שבת שאחריה דיווחו הפעילים "שאריה נראה עצוב כי לא היה לו יין, אלא רק מיץ ענבים לקידוש", כפי שמספר אחד הפעילים. הם החליטו לפעול. הניסיון הראשון היה לבקש מהוריו של דרעי יין שהוא אוהב כדי להגניב לו לכלא. אך אמו של דרעי סירבה לשתף פעולה. רב ספרדי עם טעם טוב נידב שני בקבוקי יין משובחים.
הם רוקנו בתוך ניילונים של קרחונים, הוכנסו לקופסה עמוסה פלחי פירות שעליהם תרכיז פטל, "כדי שייראה כמו קומפוט מגעיל ואף אחד לא יתעניין יותר מדי". הקופסה הוחדרה לכלא עם מדבקה ועליה הכיתוב "קומפוט ללא חשש מעשרות", ונחתה באגף התורני.
והיה גם המשלוח הקבוע של הגרעינים לשבת, שיצא מדי יום שישי מהחנות המשובחת "פיצוחי מזרחי" בשכונת הבוכרים והגיע עד חומות הכלא. האסירים ידעו שכשהם שומעים מבחוץ את השיר "וטהר לבנו לעובדך באמת", משמעות הדבר היא שיש משלוח מאוהדי דרעי המצוידים ברוגטקה ומעיפים חבילות צ'ופרים לתוך הכלא. במימונה הם דאגו לו לערימות של מופלטות, שהגיעו ברובן ממושב יד רמב"ם ובחלקן מרמלה. והיה גם קטע עם מבצע קפוצ'ינו, אחרי שנודע להם שלדרעי מתחשק כזה, אבל עליו - משום מה, אפילו היום, למעלה משבע שנות קלון אחרי - הם מסרבים לדבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
