ללכת לבית הספר מתוך אוהל
למשה יצחקיאן, נכה בן 51, ולשני ילדיו כבר אין בית שלושה חודשים, לאחר שהפסיק לעבוד בגלל פציעה אך טרם קיבל פיצויים
יצחקיאן מגדל לבדו את שני ילדיו - בתו עולה לכיתה י' ובנו עולה לכיתה י"ב בחינוך המיוחד. סיפורו מתחיל להסתבך בנובמבר 2005, כאשר במסגרת עבודתו בחברת ניופאן נפגע בתאונת עבודה בידו. הפגיעה החמורה הובילה אותו לנכות של 35%. יצחקיאן, אשר נמצא בהליכים משפטיים לקבלת פיצויים, מקיים את עצמו ואת שני ילדיו מ-2,500 שקלים בחודש, שהוא מקבל מהביטוח הלאומי.

משה יצחקיאן ובנו, באוהל בתל אביב
צילום: יהונתן שאול
אך 2,500 שקלים אינם מספיקים כדי לכלכל משפחה של שלוש נפשות, אומר יצחקיאן בשיחה בכניסה לאוהל בו הוא נמצא עם ילדיו. 2500 שקלים, באזור זה, מספיקים רק לתשלום שכר הדירה. בשנה האחרונה התגורר בדרום תל אביב, ואת השכירות מימן בעזרת חבריו. "חברים נתנו לי כל הזמן כסף, מפה ומשם. השאר יצא על תרופות, על אוכל, על נסיעות לקבלת טיפול רפואי".
באותה תקופה פנה יצחקיאן למשרד השיכון לקבלת דיור ציבורי, אך נענה בשלילה, ואושר לו סיוע של 600 שקלים בשכר דירה בלבד. אך לא די בכך שהסיוע נמוך ולא מספיק, את אותם 600 שקלים יוכל
לקבל רק כאשר יביא עמו חוזה חתום, אך אין מי שמוכן לחתום עמו על חוזה, וגם אם כן, במחירי השכירות באזור, יקשה עליו לעמוד בתנאים.
בחודשים האחרונים חבריו הודיעו כי לא יוכלו להמשיך לסייע לו, מאחר שגם הם סובלים מהמשבר הכלכלי. יצחקיאן וילדיו נאלצו לפנות את הדירה בה התגוררו ולהקים אוהל קטן, שבו הם ישנים בלילות, ללא שום פתרון נראה באופק. במשך שעות היום נמצאים ילדיו של יצחקיאן אצל חברים. "יש להם שתי חולצות ושני מכנסיים, והם הולכים לבתי החברים, ומכבסים שם את הזוג שאינו עליהם, וגם את הבגדים שלי", הוא מספר.