אל"מ וירוב פעל מתוך דאגה לביטחון המדינה
מח"ט כפיר היוצא ננזף לאחר שאיפשר אלימות כלפי פלסטינים, אך את הישגי החטיבה בתקופתו אף פרשה לא תוכל לעמעם. שטח צבאי
בספר המרתק "אחים בקרב" של סטיבן א' אמברוז, המתאר את סיפורה של פלוגה ה' המיתולוגית מהצניחה בנורמנדי ועד כיבוש הבונקר של היטלר, מעלה המחבר מילים שנכתבו לזכרו של ג'קסון.
הוא לא הגיע לגיל 20. הוא עדיין לא התחיל לחיות. הוא ויתר על חייו כשהוא שרוע על אלונקה בזמן שרמת החיים בארצות הברית המשיכה לעלות.
מסלולי המרוצים שגשגו, מועדוני הלילה גרפו רווחים מהגבוהים בהיסטוריה ומיאמי ביץ' היתה כל כך צפופה שלא ניתן היה לשכור שם חדר. ובסטר חברו הטוב כתב, "שאלנו את עצמנו, אם האנשים האלה ידעו אי פעם איזה מחיר משלמים חיילים בתוך האימה, במרחץ הדמים ובמוות זוועתי ומיוסר, כדי לזכות במלחמה".
זה המתח הפשוט שמוביל בין אלה שנושאים בנטל הלחימה מול הטרור הפלסטיני לבין אלו שיושבים ומפצחים גרעיני חמנייה קלויים ברחובות תל-אביב, עיר שהולכת מוכיחה שמספר בניה פוחת בין אלו שמתגייסים ליחידות הקרביות של צה"ל. אף אחד לא רוצה למות ואף אחד לא רוצה להיפצע ויש בדרך מטרה שצריך להשיג כמעט בכל מחיר. בדרך צריך להבין כי רק מי שעושה ועושה הרבה גם יכול לטעות.
קשה לי להתעלם, גם יממה אחריו, מנאומו של מפקד חטיבת כפיר היוצא, אל"מ איתי וירוב, שאתמול (ה') בטקס מרגש בבקעת הירדן מסר את שרביט הפיקוד על החטיבה לאל"מ אורן אבמן. בנאומו הסביר אל"מ וירוב כי מה שעשה בשנתיים כמפקד חטיבת החי"ר הגדולה בצה"ל היה מתוך אהבה ללוחמים ולמדינה. אי אפשר לפספס את זה בין השורות. נאום ערכי ומוסרי כאחד. מולו ישב אלוף פיקוד מרכז, גדי שמני, שהחליט לפני מספר חודשים למתוח קו אדום וברור בין מה שמותר ואסור לבצע בלחימה של צה"ל מול הטרור הפלסטיני.
תחילת הפרשה היתה כשאל"מ וירוב הוזמן להעיד במשפטו של פקודו, סגן אדם מלול, שנאשם בתקיפה של פלסטינים במהלך פעילות מבצעית. מפקד החטיבה חש לעזרת פקודו והעיד לטובתו בבית הדין הצבאי.
"סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה. האם יש טבלה שאומרת מה מותר ומה אסור? לא, וגם בלתי ניתן שתהיה", כך העיד אל"מ וירוב ותיאר את המציאות בשטח, בזמן שהוא כנראה באמת ובתמים
זה גם מה שקורה בשטח. לעיתים מתקיימות פעולות מורכבות יותר בדרך להשגת המטרה שהיא לעתים מעצר מבוקש פלסטיני שאמור לשבת ביום שלמחרת על כיסא בחדר החקירות של שירות הביטחון הכללי. המטרה? מידע מודיעיני שיביא לסיכול הפיגוע הבא נגד מטרות אזרחיות וצבאיות בישראל.
נכון שאסור לתת גיבוי למעשי אלימות. נכון שזה "נוגד רוח צה"ל", כדבריו של שמני, שהחליט לנזוף באל"מ וירוב, אבל מצער שאירוע אחד יעיד על הלך הרוח בחטיבה. חטיבת כפיר בשנים האחרונות היא החטיבה שנושאת במירב הנטל בכל מה שקשור בהתמודדות עם הטרור הפלסטיני. אך אין מילים שיצליחו לתאר את העשייה הזו מדי לילה. עשייה שלולא היא, עורף מדינת ישראל היה נראה אחרת.
לוחמי החטיבה לא נושאים רק בנטל המבצעי אלא גם בנטל הערכי והמוסרי. הם אלו שעומדים בלחץ ועוברים מבחן ערכי מוסרי מדי יום ומדי שעה. הלחץ האדיר והשחיקה הם אלו שמייצרים את הטעויות, ויש טעויות. אולי זו העת להבין כי חטיבת כפיר שהוקמה כדי להילחם בטרור הפלסטיני בגדה המערבית זקוקה ליותר יחס ויותר משאבים, ורק בשל העובדה כי הוא לא מחליפה גזרות אלא רק "מרעננת" את עצמה בתוך השטחים כשהיא מעבירה גדודים מג'נין לשכם.
אל"מ אורן אבמן יילמד בקרוב היטב את מה שכנראה אל"מ וירוב לא ישכח לעולם, כי האחריות שמוטלת על חטיבת כפיר בניגוד לשאר חטיבות החי"ר היא קשה, מורכבת אך בעיקר שוחקת מאוד את הנפש. בשל כך אל"מ וירוב לא חדל לרגע לאהוב את הפקודים שלו ולא חדל להעניק להם גיבוי, למרות המחיר שהוא שילם.
"רק מי שהיה עימכם זיג לזיג, חדר לחדר, כוך לסמטה יודע כמה ערכיים אתם, כמה חדורי אמונה. רק מי שזכה להיכנס איתכם אל האפלה - מכיר רגישותכם הרגשתכם. מכיר את ההתלבטויות, הדילמות הגדולות, השעות הקשות, מוסר לחימתכם בהגנה על הבית ובשמירה על ערכיו ועל תוכנו המוסרי", אמר וירוב.
"הייתה לי זכות גדולה ללכת בנכם אתם לי לדוגמא ולמופת. לא תשואות הקהל הוא הדלק המניע אתכם בשליחותכם, לא הכרת התודה של מושאי שליחותכם לא כתרי או זרי המנצחים, רק אמונה שלמה, תמימה שצודקת הדרך. בימים של קורת רוח ובימים של עלבון גדול, מעולם לא נפרצה השורה. בקרב ההגנה המורכב הזה זרוע משלב זרוע, כתף אצל כתף, רק היחד הגדול ותחושת האחריות האישית כאילו רק בי ורק במשימתי תלוי גורל הקרב, גורל המערכה, רק אלו יצרו את החומה". עם היד המושטת הזו לעבר לוחמיו הוא ייצא בקרוב ללימודים במכללה לביטחון לאומי ויתמודד לאחר מכן על תפקידים בצה"ל.
ביוני 1971 יצא לאור ספרו של האלוף במילואים, יהושפט הרכבי, "על הגרילה". 364 עמודים מצהיבים על מורי דרך בתחום הגרילה על תולדותיה, דרכי התמודדות, תורת לחימה מגוונת, אסטרטגיה, ומבנה ארגוני. גם משנתם של מאו טסה טונג, מרשל לין פיאו וארנסטו צ'ה גווארה מנותחת בספר כדי לעורר תובנות. מדובר בספר שהוא אבן דרך. אגד של נושאים שאמורים לתת ניתוח מעמיק לתופעה שנקראת גרילה. אף אחד מאותם עמודים לא ילמד אותנו על מוסר לחימה בטרור או על ערכים בזמן עמידה על המשמר.
אין בטור זה סלחנות כלפי אלימות שלא לצורך גם אם מדובר במהלך קלאסי של לחימה. יש במילים אלו רצון להרעיף שבחים למח"ט שהוכיח כי ידע לאהוב את פקודיו ולמלא אחריות כשהוטלה המשימה. את ההישגים של חטיבת כפיר בשנתיים האחרונות שום פרשה לא יכולה לעמעם או לקחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
