גילתה את אמריקה: על הספר "דוקטרינת ההלם"
ספרה החדש של נעמי קליין אינו אלא מניפסט ארוך וחד ממדי, שבבסיסו הנחת יסוד אחת: מוכרחים לשנוא את אמריקה
התזה של קליין מוצגת בתחילת הספר, וחוזרת אחת לכמה עשרות עמודים כדי לוודא שלא נעלמה מעיני איש מהקוראים בתוך בליל הדוגמאות והנתונים. דוקטרינת ההלם שלה מבוססת על אסון המתרחש במדינה או חבל ארץ כלשהם - ואין זה משנה אם מדובר במלחמה, בצונאמי או במפולת שוק. בזמן הקצר מיד לאחר אותו אסון, לפי קליין, נכנסת החברה למצב של שוק והיעדר יכולת תגובה, אשר גורם לה לוותר בקלות על עקרונות שבעת אחרת הייתה מגנה עליהם בחירוף נפש. או אז משתלבים בתמונה התאגידים הבינלאומיים, המנצלים את ההזדמנות לעידוד הפרטת השירותים הציבוריים באזור מוכה ההלם ולהעבירם לידיהם, לצד שטחי נדל"ן יקרים שיוסבו לאתרי נופש לאלפיון העולמי העליון.
לדעת קליין, דוקטרינת ההלם היא האמא של כל אסונות המאה ה-20 ואביה של דוקטרינה זו הוא הכלכלן זוכה פרס הנובל מילטון פרידמן. מי שייסד את "אסכולת שיקגו" באוניברסיטת שיקגו בשנות ה-50' והפך את תאוריית השוק החופשי לגישה השלטת בעולם הכלכלה האקדמי עד ימינו, הוא האיש הרע האולטימטיבי של הספר. מאוגוסטו פינושה בצ'ילה ועד מאו דזה-דונג בסין, מהחונטה של ארגנטינה ועד האפרטהייד בדרום אפריקה, מתיירות החופים באיים המלדיביים ועד לתעשיות הביטחון של ישראל, ובמיוחד בעיראק שלאחר הפלישה האמריקנית - מאחורי כל אלו עמד פרידמן או אחד מממשיכי דרכו, ומשך בחוטים לטובת בעלי ההון המושחתים ונגד הפרולטרים העשוקים.
ספרה של קליין איננו יותר ממניפסט ארוך, והוכחה נוספת לכך היא פתיחתו בפרק שלם המוקדש לשיטות העינויים ומחיקת הזיכרון האכזריות שהפעיל הסי-איי-אי בשנות ה-50'. תיאור זה, המשמש רק להשוואה בהמשך הספר לדוקטרינת ההלם, הוא בחזקת גניבת דעת. הקשר בין השניים, הן מבחינת ההשלכות והן מבחינת עולם הדימויים, הוא לכל היותר רופף. לפיכך, קשה שלא להניח כי הצגת אותן התעללויות - שכולן נחשפו זה מכבר וזכו לפרסום נרחב - משמשת רק כמעין הנחיה לקורא: אתה שונא אמריקנים. עכשיו תפסיק לחשוב ותקרא את הספר.
כאשר אוטמים את המחשבה, אפשר בהחלט להאמין לקליין. אין דבר מהנה יותר מלשנוא את האמריקנים ולבוז לקפיטליזם. הנה, עוד תחקיר על "האליברטון" של דיק צ'ייני, על הקשרים של דונלד ראמספלד ב"לוקהיד מרטין" או על האינטרסים המפוקפקים של בני משפחת בוש לדורותיה. כמה כיף לצקצק בלשון ולהגניב חיוך אירוני מעל דפי הספר. אח, האמריקנים האלה, אין להם בושה. שהרי גם אנחנו נגד המלחמה בעיראק, נגד האלימות חסרת הרסן ומשוללת הצדק של הסי-איי-אי, נגד התערבות בכלכלות של מדינות אמריקה הדרומית הקטנות והמסכנות ובעד מתן סיוע לנפגעי הוריקן קתרינה. אנחנו מהאנשים הטובים. אלא שדעות פוליטיות לחוד, ומחקרים לחוד.
קליין, אשר מתיימרת להציג תזה אקדמית מגובשת, חוטאת ליומרות המקצועיות הללו כמעט בכל אחד מדפי הספר. בעולמה הקנדי והסגור אין
מקום לכלים המניעים את ההיסטוריה, כמו אידאולוגיה, דת או אפילו מקריות. הדרך הקשה לקרוא את ספרה היא להבין שמתחת לעושר הרב של הדוגמאות והטון הציני שבו היא מטיחה האשמות נגד כל כלכלני "אסכולת שיקגו", מסתתרת טענה חלשה ומונוקזואיסטית, המבוססת על סיבה אחת בלבד.
האג'נדה שבאמצעותה כבשה קליין את העולם בספרה No Logo לפני תשע שנים, שבו דנה בסכנות הגלובליזציה, מייצרת פריזמה צרה עד כדי כאב שדרכה היא מנסה להסביר את כלל ההיסטוריה העולמית ב-60 השנים האחרונות. לפי קליין, הלבנים בדרום אפריקה לא שונאים את השחורים - הם רק רוצים לשלוט על הכלכלה; חיזבאללה בלבנון אינו ארגון טרור - הוא רק מנסה למנוע מהסונים להפריט את הכלכלה; ומאה שנות הסכסוך הישראלי-פלסטיני - פשוט להחריד: כלכלה, כלכלה - ועוד פעם כלכלה.
דוקטרינת ההלם - עליית הקפיטליזם של האסון. נעמי קליין. מאנגלית: דבי אילון אנדלוס, 639 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
