מי מטפל במטפלות המשפחתונים?
מצד אחד משרד התמ"ת מטיל עליהן הגבלות ופיקוח, ומצד שני מתייחס אליהן כעצמאיות שאינן זכאיות לשכר ראוי. והן רק רוצות השוואת תנאים לעמיתותיהן ממעונות היום
4,200 שקלים לחודש עבור 210 שעות עבודה - זה שכר הרעב שבו כבולות המטפלות. הן משתכרות פחות משכר המינימום בעוד שעמיתותיהן במעונות היום מרוויחות כ-5,600 שקלים - פער שלא ניתן להסבירו אלא במונחים של אפליה ברורה בין נשים ומשפחות בפריפריה לבין נשים במרכז.
בשמונה השנים האחרונות הן ניסו ניסיון מנומס לזכות בתנאי עבודה הגונים, אך זכו להתעלמות גורפת מצד בכירי ממשלה ושלטון. כל שמבקשות מטפלות המשפחתונים הוא שכר הוגן למחייתן, כדי שיוכלו לשרוד את היום-יום ולא יוטלו החוצה נטולות כל לעת זקנה. עד כאן, הכריזו מטפלות המשפחתונים, שבחודשים האחרונים התאגדו ב"כוח לעובדים", לא נמשיך לתת לשרים הבכירים להתייחס אלינו כאל משרתות, נצא למאבק עובדות שירעיש את הארץ, שיציף מעלה את הדיכוי העמוק ממנו אנחנו סובלות. אין לנו הון, וגם לא שררה, זו לא רק אפליה מכוונת נגד נשים, זהו שוק עבדים מטעם המדינה. על כן נתאגד יחד, נצא להפגנות, נשבש את שנת הלימודים, נתגייס יחד עם ההורים למאבק שלא יאפשר לבכירים להמשיך להתעלם מאתנו, כי אנו אולי עניות, אך מסרבות לשתוק תחת דיכוי מתמשך כלפינו רק בשל היותנו נשים חרדיות, ערביות, מזרחיות ורוסיות.
אם חשבתם, אתם שם למעלה, שאפשר להמשיך ולמחוק, נרעיש את הארץ, כי גם אם אין בידינו מספיק כסף שיכול להביא ביטחון כלכלי כלשהו אל חיינו, עדיין יש לנו פה שלא מתכוון יותר לשתוק, לא תוכלו להמשיך להתעלם מאיתנו, מזמן הפסקנו להיות נחמדות.
לא רק שמטפלות המשפחתונים נותרות מרוחקות ביודעין מעיניהם ותקציביהם של שרי ממשלה, אלא שהן כבולות במעמד כלאיים, כזה שנחות יותר מעובדות קבלן או כאלה שנאלצים לכרוע תחת תנאי עבודה בחברות כוח אדם.
הן מפוקחות מדי יום ושעה על ידי משרד התמ"ת, כאשר הן נאלצות לממן שלל הוצאות על פי הוראות רכזות שכירות הנתונות לפיקוח של ראש האגף במשרד, לשלם עבור לחצן מצוקה, לממן מטפי כיבוי אש, להוציא מכיסן הצמוק עבור שיפוצים בבתיהן שם הן מפעילות את המשפחתונים במסירות עד אין קץ, ולהיות מאוימות שמא אם לא יעמדו בהוראות רכזותיהן הן יוותרו ללא אישור להמשיך לעבוד בתנאי העבדות. אך למרות כל זאת, הן קרויות "עצמאיות", עוסקות שפטורות מכל שכר ראוי - כי כך אפשר להעביד במדינה שמפריטה את הכל. 2,400 נשים מפריפריה ללא כל זכויות.
יד אחת של משרד התמ"ת מפקחת ומכבידה, יד אחרת משחררת מעליה כל אחריות כלפי עובדות שמפוקחות תחת אותו משרד. להן זה ברור: לולא היו נשים מפריפריה, כאלה שבעיני ממשלה לא נספרות, היו מזמן נעטפות על ידי שר האוצר והתמ"ת, לא היו כך מושלכות לתחתית עבה של פירמידה של עובדות שקופות-עניות.
אין מה להפסיד
30 ארגוני נשים התגייסו למאבקן של מטפלות המשפחתונים, שורה ארוכה של נשים מובילות שיחד איתן הגיעו ובאו כדי לומר לשר התמ"ת ולשר האוצר - עד פה! מרב מיכאלי, עינת ארליך, ועוד שורה של נשות תקשורת ידועות, התגייסו למאבק עובדות שזוהי רק תחילתו, כי הקו האדום נחצה כבר מזמן: שנים של ייאוש מתנאי עבודה שאין בהם הגינות, וכבודן של עובדות נרמס עד עפר. סולידאריות עממית של עובדות ונשים, שניצבות עתה מול מקבלי
החלטה ומול אלה ששבעים עד זרא מסיר הבשר, ומכריזות בקול רם, לא נסתפק בפחות מאשר השוואת שכרנו לשכר המטפלות במעונות היום.
על כן, אל נא יתפלאו כל באי השלטון, שנים ארוכות של אפליה מתפרצות החוצה ומציפות רחובות. יש גבול עד כמה אפשר כל הזמן להפסיד בשל מוצא, מעמד, וסטטוס כלאיים של עצמאיות עניות שכורעות תחת חובות. הגיעה עתה נקודת הזמן בה כבר אין מה להפסיד, כי את שוק העבדים הזה חובה להפסיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
