בחסות האנונימיות: כולנו אשמים בתכנים האלימים שמועלים לרשת
את האינטרנט מתחזקים אנשים, כמוני וכמוך, שמנצלים את הטכנולוגיה לצרכים אלימים ולביטויי שנאה. כך גילינו קבוצה בפייסבוק שמשבחת את הרצח במרכז הנוער ההומו-לסבי, וכך אנחנו מוצאים מדי יום סרטוני אלימות בבתי ספר המגובים בעשרות תגובות אוהדות
למעשה, ניתן לקבוע שהרשת משמשת כמקום מפלט לטיפוסים וארגונים אלימים, שבחסות האנונימיות האלקטרונית והתחושה שהאינטרנט הוא מעין מערב פרוע מקוון, מציגים דעות אלימות, גזעניות ושנויות במחלוקת מבלי לתת על כך את הדין. נדמה כי מאחורי המקלדת, קל יותר לאנשים לבטא את מה שבחיים לא היו מעיזים לומר.
קלות הנגישות למידע ולתכנים הופך את החשיפה לאלימות לעניין יומיומי ברשת. לא צריך להתאמץ בשביל למצוא סרטוני הסתה וביטויים אלימים, מספיק שתקישו את מילות המפתח המתאימות אפילו באתרים "קונבנציונלים" כמו יו-טיוב, גוגל או יאהו - והתכנים המזעזעים ישטפו את המסך.
בחלק מהמקרים ההתלהמות באמצעות הטוקבקים הופכת למעין תחרות מעוותת בין גולשים שמנסים להיות כמה שיותר חריפים, בוטים וקיצוניים, ומציפים את הרשת בסרטוני וידיאו מזעזעים ותמונות אלימות.
לפני כמה שנים, אחת הביקורות הידועות כנגד גוגל הגיעה מפי גורמים יהודים שטענו שכאשר הם מקישים את המילה "jew", אחת מתוצאות החיפוש הראשונות מפנה לאתר אינטרנט אנטישמי. גוגל לא הסירה את האתר ההוא, אבל טענה כי המילה "jew" משמשת לרוב ככינוי גנאי ליהודים, בעוד המונחים "Jewish" או "Jewish people", הם המונחים המקובלים לתאר יהודים. כך או כך, גוגל הבהירה את מה שלכולם ברור - לרשת יש חוקים משלה.
ועדיין, אין לראות ברשת כאשמה העיקרית. צריך לזכור שאת ה"רשת" הזו מתחזקים אנשים, כמוני וכמוך, שמנצלים את הטכנולוגיה לצרכים אלימים ולביטויי שנאה שמוצאים "שותפים לדרך" ברשתות החברתיות. כך גילינו קבוצה בפייסבוק שמשבחת את הרצח במרכז הנוער ההומו-לסבי בתל אביב, וכך אנחנו מוצאים מדי יום סרטוני אלימות בבתי ספר המגובים בעשרות תגובות אוהדות.
אבל למרות שהרשת מציגה שיקוף של מציאות, ולא פעם מדובר במציאות אלימה, בוטה ורוויית דם, הרי שבניגוד לאמצעי תקשורת אחרים היא גם מספקת כלים רבים להתמודד עם התכנים הללו, בין אם על ידי מערכת ההפעלה, הדפדפן, אמצעי סינון או רשת מאובטחת יותר.
אין להטיל את האשמה רק באינטרנט
גם אצלנו מוצפת הרשת בסרטונים המתעדים אלימות קשה: תלמידי תיכון המתעללים בתלמידים אחרים או אפילו במורים, חיילים המשפילים פלסטינים במחסום ועד לארגוני טרור המעלים לרשת תיעוד של פיגועי התאבדות, הסתה בוטה ומעשי רצח.
מה שפעם היה נשאר על רצפת חדרי העריכה הטלוויזיונים או במעמקי הארכיון, מוצא את דרכו אל מרחבי הרשת האינסופיים ולמרבה הצער, זוכה לא פעם לפופולריות רבה.
במקביל לשבוע האלים הזה שעובר על המדינה, ברשת מציינים 40 שנה לרציחות האלימות של צ'רלס מנסון והכת ההזויה שלו. לצערנו, מנסון הוא טיפוס פופולרי, ובאינטרנט ניתן למצוא אנשים רבים שמנצלים את הרשת לצורך האדרת שמו
ומעשיו. כך למשל, יו-טוב מלאה בסרטונים המציגים ראיונות עם הרוצח המטורף, וברחבי הרשת אף ניתן לרכוש את ספריו ופריטי ממורביליה לאספנים.
עם זאת, האשמה לא טמונה רק באינטרנט. למעשה, דווקא התיעוד של אותם מעשי האלימות והעלתם לרשת עשוי להוביל לעצירתם של אנשים אלימים ולמיצוי הדין איתם, על ידי מעקב אחר כתובות האיי.פיי מהם הועלו התכנים, ועד פיענוח סרטוני הווידאו והצילומים ואיתור המשתתפים בהם.
לסיכום, האינטרנט הוא דף חלק עליו רושמים אנשים שונים את מה שעולה על דעתם. כך שלמעשה, בסוגיית האלימות, האינטרנט הוא כלי ותו לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
