וכך מתחילה הפרטת האוויר
המזגן החדש שהגיע לשוק מבטיח לנקות עבורנו את האוויר, ומהווה צעד גדול אל העידן שבו כדי לנשום אוויר נקי נצטרך לרכוש מסננים פרטיים, כמו שרבים עושים כיום עם מי השתייה. הפעיל הסביבתי-חברתי עודד גלעד מעדיף שנשקיע בפתרונות ציבוריים-מערכתיים
ההדמיה הויזואלית בפרסומת מראה כיצד מהמזגן נידפים להם עלים, פרחים ופרפרים אופטימיים - אך בחינה אמיתית של הבשורה שהוא מביא לנו צריכה דווקא לעורר שיעול קולני של חוסר נוחות מצד כל מי שזיהום האוויר מדאיג אותו. עצם הרעיון שאדם המבקש לנשום אוויר נקי יזדקק לרכוש מסנן אוויר פרטי היא חדשה רעה מאוד לכולנו.
אכן, צריך להודות שממשלות ישראל לדורותיהן, מרוב שהיו טרודות בהגנה על בטחוננו, הפקירו את חיינו למגה-פיגוע הכימי של זיהום האוויר. אני בוחר להשתמש במינוח כל כך מפוצץ כי לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, זיהום האוויר גובה מדי שנה באזור תל אביב לבדו את חייהם של 1,100 קורבנות.
לאור נתונים כאלה, או לצל העשן השחור המתנוסס מעליהם ודוקר את העין, הקניה של מסנן אוויר לכל בית ומבנה יכולה להישמע כמשהו שהיה צריך לעשות כבר אתמול. יותר מכך, לקראת שנת הלימודים החדשה מישהו יוכל לטעון שצריך להשבית את מרבית מוסדות החינוך בארץ, עד שאלו "ימוגנו" באמצעות מסנני אוויר, שכן ידוע שילדים הם אוכלוסיית סיכון פגיעה במיוחד לזיהום אוויר.
אך לאמיתו של דבר, חשוב להבין שדווקא הפנייה למסננים כאלו עלולה להיות הדבר שינציח את עכירות האוויר שלנו. הסיבה הראשונה לכך נובעת מהעיקרון, לפיו ניקיון האוויר מזיהומים הוא אינטרס כלל-ציבורי, הצריך להישמר עבור כולנו על ידי מוסדות המדינה: משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, מצדי זה יכול להיות משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל. אם נקבל את הרעיון שניקיון האוויר הוא עניינינו הפרטי, נאלץ להכיר בכך שגם החומרים שפולטים מפעליה של משפחה מסוימת במפרץ חיפה הם עניינה הפרטי, וכל מי שלא יימצא חן בעיניו מה שקורה לאוויר שם בחוץ – נשלח אותו לקנות מסנן פרטי ולסגור את חלונות ביתו. אפשר יהיה לקרוא לזה "רפורמת הפרטת האוויר".
הסיבה השנייה לכך שמזגן כזה הוא רע לאוויר היא מעשית – טיפול יעיל באמת בבעיית הזיהום אפשר לעשות רק במקורותיו – במפלטים ובארובות באשר הם. שם צריך להתקין מסננים, שם צריך לשפר את איכות הדלקים, שם צריך להשתמש ביותר אמצעים, טכנולוגיות וחלופות שאינם מזהמים. הניסיון לתת "פיתרון
הסיבה השלישית ממוקמת במשולש שבין כלכלה, חברה ופוליטיקה: סינון האוויר הפרטי יהיה הוצאה חדשה ולא זולה, שרק משקי הבית מהמעמד הגבוה והבינוני יוכלו לעמוד בה. אך כשמשאבי המשפחות האלו יופנו להגנה פרטית על האוויר בבתים ובמקומות העבודה שלהם, יקטן האינטרס שלהם לדחוף את המדינה להשקעה בפתרונות הציבוריים. יש כאן גם עוול חברתי גדול, שדווקא העשירונים הנמוכים שתרומתם לזיהום האוויר היא הנמוכה ביותר, יישארו מחוסרי הגנה מפניו. אך הם לא יוכלו לחמוק מהעלויות החיצוניות של זיהום האוויר, כגון תרופות למחלות בדרכי הנשימה, כך שגם במגזר הזה המשק צפוי לרשום "צמיחה כלכלית", גם אם חולנית, בעקבות הפנייה של הציבור לפיתרון הפרטי.
אני חייב להודות שלטענות שמניתי לעיל אין יסוד מוצק, אלא הן נסמכות על יסוד נזיל ועכור – משאב המים שלנו, שבו זה כבר קרה לנו. בשני העשורים האחרונים רוב הציבור איבד את האמון באיכות המים שמספקות לנו הרשויות הציבוריות, ובמקום לפעול יחדיו כדי לעצור את ההידרדרות – עברנו אחד אחד לקנות מים מחברות פרטיות או שהתקנו מסנני מים פרטיים.
אנחנו מנסים להדחיק את החששות שהמסננים האלו הם בתי גידול לחיידקים, ושהמים בבקבוקים אינם בטוחים לשתייה כמו שהפרסומות תיארו אותם. אבל הדבר הכואב ביותר הוא המחשבה שאילו את המיליארדים שהשקענו בפתרונות הפרטיים היינו משקיעים בהגנה ציבורית על מקורות המים, במתקני סינון גדולים ובחידוש צנרת ההולכה הציבורית – לכולנו היו עכשיו מים באיכות הרבה יותר גבוהה, במחיר הרבה יותר זול ולשנים הרבה יותר ארוכות.
כעת בפעם הראשונה, מוצעת לציבור הישראלי הבחירה בפיתרון של אוויר נקי פרטי. הפיתרון הזה נראה קרוב ומפתה, במרחק שיחת טלפון אחת עם חיוב אשראי בתשלומים, אבל המחיר הכולל של העסקה הזו יהיה גבוה בהרבה מהסכום הנקוב. במקום זה, אחי האזרחים, עדיף שנרים טלפון לאחד מהנציגים שלנו בכנסת, או נשלח להם מכתב יעיל. במושב הכנסת הקודם הצליחו חברי הכנסת היותר טובים שלנו להעביר את "חוק אוויר נקי", שהגרסה האמריקאית שלו חוללה נפלאות באיכות האוויר בארצות הברית. אצלנו הלובי של המזהמים הצליח לדחות את החלת החוק ותקנותיו ל- 2011, ונדרש כח פרלמנטרי משמעותי כדי לוודא שהוא אכן ייושם, או אפילו יוקדם. את הכח הזה ניתן לגייס בשיחת טלפון, וממילא אנחנו כבר משלמים עליו, אז לא חבל לשלם פעמיים?
- המאמר מתוך הבלוג שינוי ירוק
נא להמתין לטעינת התגובות
