4 שנים אחרי: לא קל לשכן את כל מפוני עזה
7.5 מיליארד שקלים הושקעו במפונים, אך עדיין מתנהלת חקירה ממלכתית בעניינם. 4 מנכ"לים ממשרד רה"מ מתארים את הביורוקרטיה
על פי הערכות שונות, הסכום הסופי יעמוד על 14 מיליארד שקל. 7.4 מיליארד הוקצבו למפוני גוש קטיף וצפון השומרון והקמה של יישובי קבע. 8,600 מפונים קיבלו כ-650 אלף שקל בממוצע לאדם מעל גיל 14.
לפי מינהלת סל"ע (סיוע למתיישבי עזה וצפון השומרון), 83 אחוז מהמפונים כבר קיבלו מגרשים לבנייה. עד דצמבר 2010 יגיעו כולם לבתי קבע. ואולם, לפי מבקר המדינה, טרם נמצא דיור קבע ליותר מ-95 אחוז ממשפחות המפונים שרצו להתגורר יחד.
1,360 משפחות החליטו להישאר בקהילות המקוריות. רובם שוהים במבנים זמניים. ההצעות להקמת יישובים בחולות חלוצה וחבל אשכול, ליד נתיבות, בגוש יישובים בחבל לכיש, בניצן והרחבה מצפון לאשקלון, נבחנות אך עדיין לא התגבשו ליישובים בפועל.
המידע הזה קריטי כדי להבהיר עובדה אחת: מדינת ישראל לא "הפקירה את המפונים". משרד ראש הממשלה, הגוף שאחראי לתיאומים בין המשרדים, לא חסך שקל. עם זאת, נשיאת בית משפט העליון השופטת דורית ביניש הורתה לפני כחצי שנה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפונים, על פי החלטת הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת.
בראש הוועדה עומד השופט העליון לשעבר אליהו מצא, וחברים בה פרופ' ידידיה שטרן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וד"ר שמעון רביד, לשעבר בכיר בבנק הפועלים. הוועדה, שהחלה עבודתה לפני כחודשיים, מתכנסת מדי שבוע בבית מלון בשכונת בית הכרם בירושלים.
בפניה הוצגו, חלק בכתב וחלק בעל פה, עדויותיהם של מאות אנשים אשר היו מעורבים בפינוי - מחברי כנסת ופקידי מדינה ועד המפונים עצמם. בעוד שלושה חודשים יוגש דוח הביניים.
בפני הוועדה הופיעו ארבעת המנכ"לים האחרונים של משרד ראש הממשלה, שהיו אחראים למינהלת סל"ע ולטיפול במפונים. עדויותיהם, הנחשפות כאן לראשונה, מציגות את שיטת העבודה הישראלית, את חוסר התיאום, את הרשלנות, את הטיוח ואת ההתחמקות.
יצחקי סיים את תפקידו כשנה ורבע לפני ההתנתקות. אף שראש הממשלה אריאל שרון הכריז על ההתנתקות לראשונה בדצמבר 2003 בכנס הרצליה, יצחקי מספר בוועדה כי "לא הייתה עבודת הכנה משום סוג שאני ראיתי, ואני לא חושב שיש משהו שלא ראיתי במשרד ראש הממשלה. לא היה ממש ידוע מתי זה יקרה, אף אחד לא היה ברור לו התאריך הזה ולכן גם לא עסקנו בנושא הזה".
פרופ' שטרן: יכול להיות שעקפו אותך בגלל שידעו שאתה מתנגד ונעשו דברים מחוץ לידיעתך?
יצחקי: יכול להיות, אבל אני לא חושב שהיה איזה גורם שהיה יכול לדבר עם איזה משרד כלכלי כזה או אחר, אני לא מדבר על משרד משפטים או משרד חוץ, שאני לא הייתי יודע ממנו. זה משהו שהוא לא סביר בעיניי. אני השתתפתי גם בקבינטים מדיניים-ביטחוניים, אני לא זוכר שגם הנושא הזה עלה שם. בטח לא עלה בקבינט חברתי-כלכלי.
עו"ד פלד (נציגת היועץ המשפטי): אני מבינה שהמועצה לביטחון לאומי התחילה בעבודות
יצחקי: המועצה לביטחון לאומי קיבלה הנחיה כללית בשביל להתחיל לפרוט את המשמעויות בכלל של דבר כזה. לא היו בתוך העבודה הזאת, בזמן היותי במשרד ראש הממשלה, שום דבר שנגע לנושאים כלכליים, חברתיים, שהובאו לדיון או שנעשתה איזה שהיא עבודה. לא הייתה שום עבודה שקשורה לתנאי העזיבה שלהם, לפיצויים שהם יקבלו בשום גורם בזמן שאני הייתי מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
כהן החליף את יצחקי בתפקידו, ונשאר במשרד ראש הממשלה עד בחירתו של אהוד אולמרט. "העבודה בניהול ההתנתקות ושיקום המפונים בוצעה ברגש ובידיים נקיות על ידינו", טען. "לוח הזמנים, למרות שהיה קצר למשימה המורכבת הזאת, יחד עם עקרונות החוק והמינהל התקין היוו מסגרת מחייבת לפעילות כל הגופים. ביצענו הרבה מאוד עבודת מטה, למרות המגבלות האלה, למרות חוסר שיתוף פעולה אידיאולוגי.
"לאורך התהליך הפעלנו שיקול דעת, לקחנו הרבה מאוד סיכונים, כולל ביצוע תהליכים ולוחות זמנים בלתי מקובלים. כולל השקעת כספים בסדר עצום, בשנים שהיינו במשבר כלכלי מאוד גדול. להחליט לשים 200 או 300 מיליון שקל באתר קרווילות, כשלא יודעים מי יגיע, זה סיכון גדול. לא היה אדם בלי קורת גג. כל הילדים חזרו לספסל הלימודים בפרק זמן קצר ביותר.
"זה לא המשבר היחידי שאנחנו מתמודדים איתו אז, יש אינתיפאדה ופיגועים כל הזמן, משבר כלכלי ואבטלה, 11 אחוז אבטלה כמעט, בניית גדר ההפרדה ממזרח וקרע מאוד רציני בעם. סכנת התלקחות אלימה, אני לא אגזים, אנחנו נוטים לשכוח את זה, אבל היו מסמרים בכביש 1, היו פולסות דנורות, היו מחבלים, זה לא היה פשוט. וקרב פוליטי מתמיד, בעצם כל התקופה הזאת אנחנו עם מורדים וכנסת לעומתית וועדות לעומתיות".
לעומתית לא פחות, לדבריו, הייתה הסוכנות היהודית. "כשהתחלנו לעשות דיונים ראינו שהסוכנות, דרך החטיבה להתיישבות, לא מסוגלת אידיאולוגית". גם המערכת הפוליטית, הוא אמר, הפריעה. "יש לי אינפוט בכל דבר שקורה במדינה, כשאתה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אבל כשהמחוקק קובע, אתה יודע, קורה דבר נורא מוזר. המחוקק קבע את החוק. ואחרי זה המחוקק פתאום בא ואומר - הפיצוי לא מספיק. אני רוצה להוסיף עוד כסף. אבל לא אני קבעתי את גובה הפיצוי.
"המערכת הציבורית לחיצה, אני אתן דוגמה. קבענו נגב גליל. מענק, 30 אלף דולר. ואחר כך הכלילו בו את אשקלון, אחר כך הכלילו בו גם את גן נר ועפולה. קבענו למשל שמי שלא יוצא בזמן, לא מקבל את דמי המכולות כי המדינה אורזת לו ובכלל יש עליו כל מיני קנסות.
חודש לאחר מכן משרד המשפטים בא בהצעה לחון את האנשים ולשנות את סעיפי החוק. אז אתה יכול לקבוע דברים, אבל אתה עוסק במערכת פוליטית, זו לא מערכת שאנחנו רגילים מהעולם העסקי או הניהולי".
"זו מערכת שמחר יש חברי כנסת אחרים, ממשלה אחרת, אין לה שום בעיה לשנות את כל ההחלטות של הממשלה הקודמת, להיות רחמנים בני רחמנים, ואתה יודע מה? אני מסתכל היום על התהליך הזה, מי שיסתכל עליו מהחוץ, יגיד לך הכל לחיץ".
השופט מצא: ההשקפה של גיורא איילנד, ראש המל"ל, הייתה שמרגע שמינהלת סל"ע הוקמה, היא הייתה צריכה להיות הגורם היחיד שמנהל משא ומתן עם המתיישבים, והמעורבות שלך גרעה בעצם מן היוקרה שלהם.
כהן: אולי שלו. מעולם לא עקפתי את יונתן בשיא, המקום היחיד שנכנסתי זה רק כדי לתמוך בו ולעזור לו. ראש הממשלה עומד בראש ועדת השרים האופרטיבית, אני ועדת המנכ"לים שאמורה להכין את ועדת השרים, והחל מאפריל 2005, אני לוקח עליי הרבה יותר. אני נכנס לנושא המכולות, לנושא הקברים, לנושא התיאום הביטחוני-אזרחי ויום הפינוי".
גם השרים הפריעו לכהן. "איך היית מדבר אליי", שאל בוועדה כהן את השופט מצא, "אם שר בכיר, כשהיינו בישיבת הממשלה על ניצן, ואני לא אגיד את שמו, אומר לי - תראה את עצמך תלוי בדוחות הבאים. אני אומר - למה? תלוי, במילה הזאת. למה אני תלוי?".
המצב האידיאלי, אמר כהן, היה אם היו קובעים נוהל חירום מיוחד, "ולתת שיקול דעת למבצעים, לתת להם חסינות מפני טעויות ולא לשאול אותם על הסנדוויצ'ים שהם עשו מכרז או לא עשו מכרז".
מצא: אנחנו צריכים לבדוק מכרז לסנדוויצ'ים שלנו, עוד לא עשינו.
ד"ר רביד: לא בטוח, זה אחרי שיגמרו, אחרי שיגמרו.
כהן: כבוד השופט, אני רואה שחצי שנה עד שאישרו גם מקום פה.
רביד: זהו, עד שסידרו לנו מקום.
כהן: אז אתה יודע מה זה להזיז את כל עזה?
רביד: זה הרבה יותר פשוט, עובדה שעשו את זה בחמישה ימים ואת המקום פה לקח חמישה חודשים.
כהן: צריך לתת גיבוי למבצעים, כל המדינה, בתי המשפט שלה ומוסדותיה ומבקריה, צריכים להגיד - חברים, נוהל חירום, כמו במלחמה, המבצעים, יש להם חסינות, כל עוד הם פעלו בשיקול דעת ובניקיון כפיים. איך אמר לי חבר הכנסת הנדל? 'פינית אותי בחוק, אז תחרים בבקשה את הדיונות של ניצנים ושים לי את כל החממות עליהם'.
אמרתי לו, 'זה נחמד. אני, נניח שהייתי רוצה, אני חושב שזה לא ראוי שהחממות יהיו על הדיונות ועל שמורת הטבע האחרונה. אבל נניח שהייתי רוצה, כמה זמן ייקח בבתי משפט להילחם עם כל הגופים האלה?'.
רבים מהעדים טענו שרענן דינור, מנכ"ל המשרד בעת כהונתו של אולמרט, עצר תוכניות שהגיעו לפתחו. לא מעט מהמתנחלים רואים בו את האשם העיקרי בסחבת. בעדות שמשתרעת על פני 150 עמודים הציג דינור מופע מרהיב של העברת אשמה לכל מי שרק אפשר, לחברי הכנסת שחוקקו חוקים לא מתאימים, לפקידי האוצר, לבירוקרטיה הישראלית, לתפקוד הממשלה בכלל ומשרד השיכון בפרט.
בצורה חד משמעית הבהיר שהוא אולי אחראי, אבל אינו אשם במאומה. לקראת סוף עדותו הודה שאכן היו גם לו החלטות שגויות, אולם סירב לפרטן גם. "בכמות ההחלטות שקיבלתי, אין ספק שיש החלטות לא טובות. אבל אני לא אשים את ראשי ואומר 'תשמע, זו הייתה החלטה אומללה' לפני שאני אלמד בצורה יסודית מה ההקשר ואני אחזור אליך".
בכירת האשמות, על פי דינור, היא הממשלה בעצמה. "אני לממשלה הגעתי מהשלטון המקומי, במשך שבע שנים הייתי מנכ"ל עיריית ירושלים. אני יודע ביצוע מהו. אני יודע מה זה לתת שירותים. אני חייב לומר לכם, שעירייה זה בית ספר למינהל גבוה ביחס לגן ילדים, סליחה על הבוטות. ממשלה היא גוף שאיננו יודע לבצע".
"ממשלה לא תצלח שום דבר, בין שקוראים למשימה פינוי יוצאי הגוש או פינוי כל יישוב אחר בארץ ישראל, או כל משימה אחרת. הבעיה היא לכל רוחב יכולת הביצוע של ממשלת ישראל. אני רוצה פה לקוות, שיום יבוא ותמונה ועדת חקירה ממלכתית כדי לנסות להניע את הסוגיה של כושר הביצוע של הממשלה".
אבן נגף עיקרית בכושר הביצוע של הממשלה הוא משרד האוצר. "יושבת רפרנטית של אגף התקציבים, בחורה מוכשרת מאין כמוה, ואחרי שמנכ"ל משרד השיכון בוועדת החסמים אצלי אומר מהי תוכנית העבודה שלו, איך הוא רואה לקדם את הדברים לצורך הדוגמה בנושאים שעניינם מזרח לכיש, מצביעה אותה רפרנטית, כאמור מוכשרת מאין כמותה, ואומרת 'לא יקום ולא יהיה'.
'מדוע', אני שואל אותה, 'לא יקום ולא יהיה?'. 'תראה', היא אומרת,'זה לא נראה לי'. 'אבל', אני אומר לה, 'מנכ"ל משרד השיכון בכל זאת, הוא מהווה מודל או מהווה דמות של צבר ידע יוצא דופן, יש אפשרות שמה שהוא שכח אתם עוד לא למדתם'.
'טוב, אז אני מתנגדת'. כשאתה מדבר עם הממונה עליה וחושב שהבעיה היא גילה הצעיר ויכול להיות שהממונה עליה יראה את הדברים מנקודת מבט, סליחה, פחות רוחנית. לא, הוא חושב שהיא היטיבה עם מנכ"ל משרד השיכון".
הרפרנטית נחשבת לעדינה לעומת החשב הכללי. "כשאומר מנכ"ל השיכון 'אני רוצה לראות בחברת ערים גוף ביצועי לקידום נושא א', ב', ג', בניצנים', אומר החשב הכללי, 'סליחה, אתה לא יכול לעבוד עם חברת ערים'. 'מדוע אני לא יכול לעבוד?', שואל מנכ"ל משרד השיכון. 'משום שחברת ערים לא נועדה לטיפול ביוצאי הגוש'".
לפי דינור, מינהלת סל"ע אשמה לא פחות בהיותה "מודל שאני קורא לו חצי היריון, לא לכאן ולא לשם". משרד השיכון נושא בחלק גדול של האשמה, בעיקר בשל החטיבה להתיישבות בסוכנות שסירסה, לדבריו, את משרד השיכון ו"כרסמה כרסום של ממש".
חברי הכנסת שחוקקו את החוקים שעל פיהם בוצעה ההתנתקות עשו, לדעתו של דינור, עבודה גרועה במיוחד. לתהליך החקיקתי, גילה דינור, "אנחנו בתוכנו קראנו לזה מערב פרוע. היו חברי כנסת שאמרו לי: 'תשמע, אנחנו חייבים שמשהו יהיה רשום על שמנו'. ככה, באלה המילים".
חברת הכנסת עמירה דותן, לדבריו, "די מתקשה להבין שהיא לא בתחום הביצוע אלא בתחום החקיקה. ג'ומס אומר בצורה מאוד גלויה 'שווה לשלם'. כמובן , היו חברי כנסת אחרים, מגוונים, וכל אחד עם האג'נדה שלו".
"סוגיית יוצאי גוש קטיף הפכה להיות כלי ניגוח ממדרגה ראשונה של חברי הכנסת. יש חברי כנסת שאין לי אלא להתרשם שכל דבר שהיה בו כדי לקדם אותם ואת שאיפותיהם הפוליטיות, היה כשר גם בנושא של יוצאי הגוש".
דינור בעצמו, על פי עדותו, אינו יכול לשאת באשמה, בין השאר מפני שמנכ"ל משרד ראש הממשלה, "עומד בנוסחה של 10,000 מול 7 מיליון. גם הוא יש לו עוד כמה נושאים, מלחמה, מערכה".
לכן הוא הנהיג מה שהוא מכנה בעדותו בוועדה, בית דין לילי, "שכל תכליתו הייתה להגיד לכולם, 'חבר'ה, זה לא פיקניק לבוא אליי, אני עושה את זה במכוון בשעות לילה, ואני לא אאפשר לכם לטעון באיזשהו מקום שלא היה לי זמן עבורכם'.
'הנה לכם מועד קבוע, כל לילה בין השעות תשע ועד צאת הנשמה, תביאו את כל הבעיות שלכם לשולחני'. זה עזר. דרמטית? לא. האם המשיכו להביא אליי נושאים שעו ניינם שרוכים ונעליים? התשובה היא כן".
רק לקראת סופה של העדות ניסו חברי הוועדה לשאול את דינור מה חלקו בסחבת. איך נוצר מצב, שאל אותו ד"ר רביד, שבו יום אחד אותה קהילה מקבלת מכתב בחתימתך שהתקציב לבית הכנסת הוא 1.1 מיליון, ואחרי כמה חודשים התקציב לבית הכנסת הוא 700 אלף?
דינור: אני ברשותך לא מסוגל להשיב לשאלה כזו.
רביד: אני מתאר לי.
דינור: אני ארשום לעצמי את השאלה ואני אתן לכם תשובה ככל שאדע. אני בזיכרון פעיל לא מסוגל לזכור את זה.
רביד: אני לא ציפיתי.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה הנוכחי מודע לחשיבותו בהליך, אבל מוצא אשם חדש: ועדת החקירה הממלכתית. "באווירה הציבורית, בחלוף ארבע שנים, תחושת הדחיפות פחתה. היום, תחושת הדחיפות המסוימת למו ערכת מתחילה ממני. מבחינתי היה יותר קל להגיע ולהתקדם אם לא היה את ועדת החקירה, כי זה היה מכריח את כולנו להתיישב סביב השולחן העגול".
נא להמתין לטעינת התגובות
