להפסיק לרדוף את הארגונים האזרחיים
נציגי הממשלה בוחרים לערער את זכותם של ארגונים אזרחיים לבקר את השלטון, כאילו היינו מדינת עולם שלישי
לאורך ההיסטוריה היינו עדים לחברות שבעתות מצוקה האשימו את הזר, את האחר. גם אנו חולים במחלה ממארת זו. סלע, וכמוהו פרנסי משרד הפנים ומשרד האוצר, יודעים היטב כי למצב הכלכלי סיבות רבות ומורכבות, וכי מהגרי העבודה, שהוזמנו על ידי מדינת ישראל, אינם אחראים לו. קל יותר להסית נגד מהגרי עבודה, כדי לכסות על מדיניות ממשלתית המבססת עצמה על הסדר שכונה על ידי בג"ץ "עבדות בגרסה מודרנית"; כדי לכסות על הסדר הכבילה המנצל את חולשתם של מהגרי עבודה, והופך אותם ל"מוצר" להפקת רווחים לבעלי ההון ולחברות כח אדם; על מנת לכסות על מדיניות ה"דלת המסתובבת" - גירוש מהגרי עבודה בה בשעה שמביאים אחרים במקומם.
אין זו הפעם הראשונה בה מנסה המדינה להשפיל, לבזות ולהסית כלפי זרים בישראל, כחלק מהתמודדותה עם משבר כלכלי. עוד בשנת 2003 יצאה המדינה בקמפיין תקשורתי שהטיל על מהגרי העבודה את האשמה לתחלואיה של החברה הישראלית כולה: החל מהיותם פלטפורמה לעבירות בטחוניות, דרך היותם מבריחי הכנסות וכספים ומשתמטים מתשלום מיסים וכלה בהאשמתם כמי שפועלים לדחיקת העובדים הישראלים אל מחוץ לשוק העבודה.
אז צומצמו ההתבטאויות המלבות לאחר התערבותם של בג"ץ ושל היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין. היועץ רובינשטיין כתב אז, למי שהיה עד לפני זמן קצר ממונה על יחידת עוז, יעקב גנות (אז מפקד משטרת ההגירה), כי "יש לראות את נוכחותם של העובדים הזרים כאחד האתגרים לחוסנה הדמוקרטי והיהודי של החברה בישראל. חברה דמוקרטית נבחנת בין השאר ביכולתה להיות סובלנית כלפי הזר, ומובן ששלטון במדינה ערכית לא ינהג בדרך שתלבה חוסר סובלנות".
דברים אלה לא הופנמו אצל גנות, כמו אצל יורשו סלע, אשר בחר לעשות דבר חמור נוסף. הוא אינו יורה רק לעברם של מהגרי העבודה, אלא מפנה את חיציו ל"ארגוני הסיוע לעובדים הזרים". בכך הוא בוודאי אינו לבד. לאחרונה, היינו עדים למסע השתקה ודמוניזציה נגד ארגון "שוברים שתיקה", שחשף עדויות חיילים המעידות על פגיעה בזכויות אדם בזמן הלחימה בעזה. מסע זה הובל והונהג על ידי דובר צה"ל בגיבוי בכירי מערכת הביטחון מחד ומעודדים קולניים ופופולרים בתחנת השידור הצבאית.
קמפיין דה-לגיטימציה
סמיכות הארועים יוצרת תמונה מדאיגה של קמפיין דה-לגיטימציה המתנהל נגד הארגונים לשינוי חברתי וארגוני זכויות האדם. תחת ההתמודדות הרצינית עם הביקורת שמשמיעים ארגונים אלה, בוחרים נציגי הממשלה לערער את זכותם של ארגונים אזרחיים אלה לבקר את התנהלות השלטון, משל היינו מדינת עולם שלישי, בה מעשים שכאלה נחשבים כמחוץ לתחום.
חברה דמוקרטית מושתתת על מעורבותו של הציבור בניהול המדינה. מעורבות זו מקבלת ביטוי, בין היתר, בשיח ציבורי ובביקורת על התנהלות רשויות השלטון. להשתיק שיח ציבורי כזה, באמצעות דמוניזציה של ארגוני זכויות אדם וארגוני סיוע, הוא מהלך בלתי דמוקרטי
המאפיין משטרים חשוכים.
במאבק נגד גירוש ילדי מהגרי עבודה ונגד גירוש ומעצר פליטים לקח חלק הציבור הישראלי בהמוניו. זהו מאבק שצמח מן השטח, ממי שמלווים את מהגרי העבודה והפליטים ונתקלים בהם ובמצוקותיהם. יש בהם בעלי השקפת עולם ימנית, ויש בהם בעלי השקפה שמאלית. נציגים של כולם היו שם. גם של ארגוני זכויות האדם.
לא, מר סלע, לא תשתיק אותנו. לא תפחיד אותנו. לא אתה ולא אלה שבשמם אתה מדבר. לא נהפוך את עבודתך לקלה. נמשיך לפעול לשינוי המדיניות הממשלתית הקלוקלת לא מתוך רצון להשמיד את מדינת ישראל, אלא מתוך רצון להבטיח את קיומה ואת חוסנה המוסרי.
הכותבת היא מנהלת תחום ארגון ופיתוח ומנהלת המרכז לסיוע משפטי לעולים במרכז לפלורליזם יהודי
נא להמתין לטעינת התגובות
